ג'רמי בלנק מקפיד לשמור את הקלפים צמוד לחזה באשר לכוונותיו המלאות באי.די.בי פיתוח, שאת אגרות החוב המדממות שלה אוספת קרן יורק שבניהולו במרץ בחודשים האחרונים (הפכה למחזיקה הגדולה ביותר של אגרות החוב של אי.די.בי פיתוח - כ-20% - לאחר שרכשה אגרות בערך נקוב של כ-800 מיליון שקלים, תמורת סכום של כ-400 מיליון שקלים).
"בעסקים הוא שחקן פוקר", מעיד עליו אדם המכיר אותו היטב, "בחור צעיר, נאה ומאוד חייכן, אבל מי שלא מכיר אותו יכול להתבלבל משום שמאחורי החזות הזאת יש אדם מאוד חד שיודע בדיוק מה הוא רוצה". אדם אחר שנתקל בו באחד המהלכים העסקיים מעיד כי "יש לו קצת התנהלות של איש סיירת - פועל בחשאיות, מתקרב ליעד בשקט, ורק אז מסתער. הוא לא רואה בעיניים, אין לו אלוהים מלבד אלוהי התשואה". אפילו לגופים המוסדיים, שאליהם פנה להקמת נציגות משותפת של בעלי אגרות חוב, בלנק מגלה רק חלק מהקלפים.
לא מפתיע לגלות שבקבוצת אי.די.בי, שבשליטת נוחי דנקנר ושחולשת באמצעות אי.די.בי פיתוח על חברות דוגמת סלקום, כור, שופרסל, נכסים ובניין, גיוון אימג'ינג וכלל ביטוח, הייתה זו הפתעה מאוד לא נעימה לגלות בוקר אחד דייר בלתי רצוי במתחם שלהם. הדייר החדש הזה כבר עורך אסיפות כלליות של מחזיקי אגרות החוב, משוחח עם בתי ההשקעות שמחזיקים בכמות גדולה של אגרות, וכבר מקים נציגות בעלי אגרות חוב הכוללת את יורק, את הפניקס ואת פסגות. "ג'רמי פשוט הריח את ההזדמנות", אומר אדם המכיר אותו היטב, "הוא גדל בעולם של חוב מצוקה, זה תחום ההתמחות של יורק וגם שלו. מאחורי המהלך עומדת מתמטיקה מאוד פשוטה, שלאי.די.בי פיתוח יש חוב, ויש לה היכולת לשלם אותו, אם לא בדרך אחת, אז בדרך של מימוש נכסים".
"הוא התחיל את איסוף אגרות החוב לפני לא מעט חודשים, וכדי שזה יצליח הוא היה צריך לעבוד בצורה מאוד שקטה ולקוות שהמחיר לא יעלה", אומר אדם אחר שמכיר אותו. "למזלו היה רצף אירועים כל-כך גרועים באי.די.בי, שהמחיר לא הפסיק לרדת והוא הצליח להגיע לפוזיציה משמעותית. זה מהלך שהוא מוביל והוא מאוד מרוצה מהסיטואציה".
בעיתונות פורסם כי בלנק פנה קודם לבנקים וביקש לרכוש את החוב של אי.די.בי פיתוח, אולם ככל הנראה זה לא נכון. בסביבת אי.די.בי משוכנעים כי לבלנק היה נוח שיחשבו שהיה מהלך כזה, כדי לייצר לחץ. אחרים אומרים כי מקור הידיעה בספקולציה של אחד העיתונים, שכל השאר ציטטו. כך או אחרת, באי.די.בי לוקחים את זה מאוד אישי. ואיך לא ייקחו, כאשר אחת האפשרויות שמועלית היא שיורק "תיקח שליטה" על אי.די.בי פיתוח. "הקונפליקט יהיה בלתי נמנע", אומר אדם אחר המכיר את הנפשות הפועלות, "לג'רמי יש המטרות שלו, כל המהלך הזה באי.די.בי מגיע מניתוח מאוד כלכלי של הדברים, הוא אדם לא אמוציונלי, בדיוק הפוך מנוחי".
מוסדי שישב עם בלנק ושמע על תוכניותיו מחדד עמדות. "גם אם הוא יהיה מורווח רווח יפה על הנייר הוא לא ימכור", הוא אומר. "בלנק ירצה להגיע לפירעון במחיר מלא, או להשתלטות על אי.די.בי פיתוח. וכמובן, בניגוד להרבה גופים, הוא הבין שלא צריך להיות בעל מניות אלא בעל אג"ח, ולא באי.די.בי אחזקות אלא באי.די.בי פיתוח".
- תסביר.
"הנכס היחיד של אי.די.בי אחזקות הוא אי.די.בי פיתוח. אם תהיה בעיה בהחזר החובות, בעלי החוב באי.די.בי פיתוח יהיו הראשונים בתור, ויורק בראשם, ורק מה שיישאר יעבור לבעלי המניות, מהציבור ומהחברה האם. יורק מאוד ישמחו אם אי.די.בי. תעמוד בכל ההתחייבויות העצומות שלה, אבל זה מן הסתם לא הולך לקרות".
- ומה יקרה אז?
"באיזשהו שלב עשוי להיות תהליך שהאמריקאים מאוד מורגלים בו, שבעלי החוב הופכים להיות בעלי השליטה. אם בלנק יהיה בעל שליטה, יש לו תוכנית מסודרת לגבי האסטרטגיה, מבנה ההון, רמת המינוף, והתמקדות בנכסי ליבה ולא בכל מיני מניות של קרדיט סוויס או של עיתונים (הכוונה למעריב, שאי.די.בי הייתה בעלת השליטה בו באמצעות דיסקונט השקעות שבבעלותה, ש' ל'). באופן עקרוני הם ירצו להישאר עם חברות ליבה שאפשר לעשות בהן תהליכי הבראה ולמכור אותן עם פרמיית שליטה, כאשר הן במצב יותר טוב וכשהשווקים יותר טובים. יש חברות שעל-פי המצגת אפשר למכור בקרוב, כמו נכסים ובניין שנוהלה בסדר ויש קונים פוטנציאליים כבר כיום".
מוסדי אחר שעמד בקשר עם בלנק דווקא סבור שעבור יורק זהו מהלך פיננסי גרידא. "את בלנק לא מעניין לנהל קונצרנים", הוא אומר. "אני באמת לא מבין למה באי.די.בי חשים שלא בנוח. אם ישלמו את החוב בזמן, אין להם סיבה לחוש שלא בנוח. ואם לא ישלמו בזמן, הם ירגישו לא בנוח בלי קשר ליורק. מה זה משנה אם בעל החוב הוא יורק, פסגות או מישהו אחר?".
"יורק יצרו רעש תקשורתי"
אז מה מתכנן בלנק לקונצרן של דנקנר? רק הוא יודע והקלפים כאמור צמודים לחזה. האם כוונתו היא באמת לקחת שליטה? - יש לזכור כי הוא אינו איש פרייבט אקוויטי שיודע לשפר ולמקסם; הוא סוחר חובות מתוחכם, פיננסייר - או שמא הוא רוצה רק לייצר מספיק לחץ כדי שאי.די.בי פיתוח תמהר לממש מה שצריך? "אם מישהו חושב שיוכל להפעיל את השפעתו ולהפעיל לחצים כפי שנהוג כאן לפעמים, זה לא יקרה מול בלנק", סבור גורם בכיר בשוק ההון. "מדובר", הוא אומר, "בשחקן פיננסי קר מזג שמצפה לתשואה ויחתור אליה בקשיחות וללא ויתורים".
דנקנר, כך מספרים, בהחלט אינו מקבל את המהלך של בלנק ברוח ספורטיבית. בסביבת אי.די.בי כבר יודעים לספר שבלנק אמר שצריך לפטר עובדים בשופרסל, וכי "ג'רמי הגיע אל הנייטיבס", כדי לעשות את התשואה שלו, והוא מצליח לרתום את המוסדיים למטרותיו, שאינן בהכרח מטרותיהם. על-פי הפרסומים, "יורק קנו אגרות חוב קצרות, והם באים ואומרים שהם רוצים שאי.די.בי תממש נכסים מהר כדי לשלם. בלנק בא לאסיפה בלתי פורמלית של מחזיקים ואומר להם, 'אני מציע שנקים נציגות משותפת לאגרות חוב ארוכות וקצרות' ובאותה נשימה אומר, 'אני פה לזמן קצר ורוצה להרוויח כסף'. יש פה ניגוד עניינים אינהרנטי. המוסדיים הולכים שבי אחריו כי הוא צ'רמר והוא מנצל אותם למטרותיו. אין לו אחריות פה, הוא קרן שעושה כסף. טובת החברה אינה מעניינת אותו. הוא חסר רגישות, רוצה 200% על הכסף וכל השאר לא מעניין אותו".
בסביבתו של בלנק לא מתייחסים להאשמות הללו, אבל ברור שהוא יעמוד על המשמר שכל עוד יש חוב, נכסיה של אי.די.בי פיתוח יישארו בה, ולא "יעלו" בפירמידת האחזקות לאי.די.בי אחזקות ומשם לגנדן. לנגד עיניו עומדים מן הסתם שני תסריטים עיקריים אפשריים. בתסריט הראשון הוא בוודאי עשה עסקה טובה: אם אי.די.בי פיתוח תעמוד בפירעון אגרות החוב שלה, ואפילו אם תעשה הסדר של פריסה מסוימת, ובלי להניד עפעף יכפיל את השקעתו (הוא הרי קנה את אגרות החוב בחצי מערכן הנקוב). אם לא, מידת ההצלחה של ההשקעה תהיה תלויה ביכולת לממש נכון את הנכסים, וזה כבר משחק קצת יותר מסובך, שגורמים בשוק ההון מעריכים כי למרות הקולות שהוא עושה, הוא היה מעדיף שלא להגיע אליו.
גורם מוביל במשק סבור שכך או כך, סופו של התהליך יהיה פירוק קונצרן אי.די.בי, בין שבידי בעל הבית ובין שבידי בעלי החוב. רוב החברות יימכרו מן הסתם. אבל מקורבים לאי.די.בי אומרים כי זהו בדיוק הנזק התדמיתי שיורק מסבה להם, וכי "יש פער גדול בין הכותרות למציאות. אי.די.בי פיתוח נמצאת במצב מצוין. לאחר התשלום השני על כלל תעשיות (שנמכרה לאיש העסקים לן בלווטניק, ש' ל') יהיו בקופתה מיליארד וחצי שקלים, כלומר חוב נטו של כ-4 מיליארד שקלים. יורק זיהו פה הזדמנות שבה אי.די.בי פיתוח סובלת מהמצב של אי.די.בי אחזקות. יצרו רעש תקשורתי. הרי השתלטות היא דבר הזוי, כדי להשתלט צריך לעבור דרך בית משפט".
ראש בראש מול זהבית כהן
בלנק, 34, נולד וגדל בניו יורק למשפחה דתית מתונה. אביו רואה חשבון. את לימודיו האקדמיים עשה בישיבה יוניברסיטי. הוא התחיל את הקריירה בבנק ההשקעות מורגן סטנלי, ולאחר מכן עבר ליורק - קבוצה של קרנות השקעה שהוקמה על-ידי ג'יימי דינן, הפועלת כמעין קרן גידור שעיקר התמחותה במה שמכונה חוב במצוקה; כך שרכישת אגרות חוב של אי.די.בי היא בהחלט פעילות יורקית קלאסית.
אנשים שעבדו מולו אומרים כי הגיל הצעיר ניכר במידה מסוימת של חוסר סבלנות במנהגיו. "אם אתה לא מאוד מהיר, קשה לעבוד עם אחד כזה", אומר אחד מהם. אולם אחר שעבד מולו לא מעט דווקא מצא שהוא "בעל קסם אישי, נבון מאוד, ויש בו שילוב מאוד יפה של תעוזה של איש צעיר עם תבונה של איש בוגר. הוא יודע להקשיב לאחרים ולשתף אותם בתהליכי החשיבה, זו תכונה לא נפוצה בקרב צעירים. יש לו היכולת לנצח על תזמורת שיש בה סולנים, שאולי בדברים מסוימים טובים ממנו, בלי שזה יאיים עליו או יפריע לו".
לישראל עלה בלנק ב-2005. הוא רכש דירה בגוש הגדול בתל אביב ולאחר מכן קנה בית במושב טל שחר, שבו ככל הנראה לא הרבה להשתמש, בשל הנסיבות. שכנים בתל אביב היו רואים אותו רוכב על אופניים עם אשתו המנוחה ליסה. את האיסוף החשאי של אגרות החוב של אי.די.בי עשה בצל הטרגדיה האישית של מחלתה, נסיעתם עם הילד ללוס אנג'לס לטיפולים, ופטירתה באוגוסט השנה.
שלא כמו מהלכיו בשוק ההון, שמעוררים הדים נרחבים, בלנק מקפיד לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך. "הוא לא חיה חברתית", אומר אדם המכיר אותו, "הקשרים איתו מבוססים על מקצוענות". יש לו קומץ מקורבים כאן, ביניהם אריק שטיינברג ורועי ורמוס, יו"ר ומנכ"ל פסגות לשעבר, בהתאמה, ועו"ד ריק מאן ממשרד גרוס חודק; אבל מרבית חבריו בישראל הם אמריקאים צעירים כמוהו שעשו עלייה. הוא נטול גינונים, מחובר יותר ללפטופ ולבלקברי שלו מאשר לכיסאות המשרד, את החליפות הוא שומר לביקורים של אורחים מחו"ל. לפגישות הוא מגיע קז'ואל, לבוש חולצת פולו ומכנסי כותנה. בשעתו, מספרים כי גליה מאור נדהמה כשהרוכש הפוטנציאלי של קרנות פסגות מבנק לאומי הופיע בשיער ארוך ועם תרמיל על הגב, ולא עם חליפה מתוקתקת.
ואף על פי כן, בלנק ניצב ראש בראש מול אושיות עסקים כאן כבר בפעם השנייה. קודם היה זה מול זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס ישראל, שחתמה ב-2009 על הסכם לרכישת השליטה בבית ההשקעות, על-פי שווי של 3.1 מיליארד שקלים, אולם חודשיים לאחר מכן נפתחה חקירה של רשות ניירות ערך נגד פסגות בחשד לתרמית בניירות ערך, והעניינים החלו להסתבך. אייפקס דרשה הנחה במחיר ואף סירבה לסיים את העסקה עד שפסגות תגיע לסיכומים עם רשות ניירות ערך. בלנק מצדו הקשה את עורפו והתמהמה במילוי הדרישות. המשא ומתן התפוצץ מספר פעמים, מקורבי בלנק צוטטו אומרים "זהבית גוררת רגליים, אולי היא מפחדת, אולי היא רוצה לסגת מהעסקה".
מקורבי כהן מצדם הודיעו כי "עלינו לא מפעילים לחץ". בסוף אוקטובר 2010, לאחר שהושג הסדר עם רשות ניירות ערך (קנס מנהלי של 150 מיליון שקלים ופרישה של רועי ורמוס), נסגרה העסקה ב-2.7 מיליארד שקלים - הנחה של כ-11%. עד היום הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי ניצח בעימות. הצד של אייפקס אוהב לספר כיצד זהבית כהן "עקפה" את בלנק והלכה לבוס שלו ביורק כדי לכפות עליו לסיים את העסקה. מקורב לבלנק טוען כי "בשלב מסוים של המשא ומתן, יכול להיות שהם נתנו לה תחושה שזה מה שקורה, שיחקו משחק ונתנו לה לחשוב שהיא עקפה אותו. אצל בלנק זה אף פעם לא היה אישי. מה שעניין אותו היה שהיא תכתוב את הצ'ק".
עו"ד מיקי צלרמאיר שייצג את אייפקס במגעים, התרשם שהוא "מגובה באופן טוטאלי על-ידי הקרן בניו יורק". הוא ראה בו "איש צעיר מרשים, מהיר החלטה, אינטליגנטי כמו שד. היה כיף לעבוד מולו. אני חושב שהוא קליבר".
גם עו"ד פיני רובין, שפגש בבלנק בנסיבות עסקיות אחרות, התרשם לטובה: "הוא עלם חמודות", מפתיע רובין. "בחור כלבבי. ישיר מאוד, נעים מאוד, מתוחכם מאוד, זריז מחשבה, חייכן, מנומס וגם איש של מילה. זו הייתה ההתרשמות שלי. לא שהיו לנו צומתי מפגש רבים נוספים, אבל תמיד זכרתי לו לטובה את האמינות שלו. הוא כיבד את מילתו לא פחות מאשר את הכתוב. ההבנה הייתה הבנה והיה כבוד הדדי. בהחלט דמות בלתי שגרתית בנוף הישראלי. אני רואה אותו כדמות בלתי אגרסיבית. אני יודע שליורק עצמה יש תדמית אחרת. אבל נראה לי שמקשיבים לו ביורק, והוא עצמו אינו מאלה שמנסים לפשוט את עורם של אחרים".
ארבע השקעות, הצלחה חלקית
ארבע השקעות מהותיות היו ליורק בישראל. האחרונה, אגרות החוב של אי.די.בי פיתוח, נחשבת בעיני גורמים בשוק ההון כמוצלחת ומתוחכמת, אולם עדיין מוקדם להעריך כיצד תסתיים. שלוש האחרות שונות זו מזו במידת הצלחתן. ההשקעה בפסגות הניבה ליורק תשואה של מעל 180%, לא רע בכלל, בלשון המעטה שבהמעטה. השקעה נוספת, רכישת קצת מתחת ל-5% ממניות בנק הפועלים, נחשבת כבעלת מידת הצלחה בינונית, ואילו דווקא ההשקעה הראשונה של יורק בישראל, בגילת לווינים, עדיין נמצאת בשורת ההפסד של כמה עשרות מיליוני שקלים.
גילת נקלעה למשבר בשנת 2001 ובמסגרת הסדר החוב כל מחזיקי אגרות החוב, בסך 350 מיליון דולרים, הפכו לבעלי מניות, ואילו בנק הפועלים הפך חלק מחובו למניות ואת שארית החוב הניתן להמרה - 71 מיליון דולרים - החליט למכור. זה קרה ב-2005. מאיר שמיר ממבטח שמיר, שרכש חלק מהמניות מידי הבנק, היה אמור לרכוש גם את החוב, אולם בלנק הקדים אותו, ובאחד מימי שישי הלך עם עו"ד דוד חודק למשרדו של דני דנקנר, אז סגן יו"ר הבנק, וסגר עסקה לרכישת החוב בקצת יותר מ-60 מיליון דולרים.
בלנק החזיר לחברה את המייסדים ונתן את המפתחות לעמירם לוונברג כיו"ר וכמנכ"ל. יותר מאוחר יורק המירה את החוב למניות והפכה לבעלת קצת יותר מ-20% בחברה. מאז, החברה לא נכנסה לבעיות פיננסיות כפי שידעה בשנים הקשות, אולם מצד שני לא המריאה. בשלב מסוים, ב-2008, מאיר שמיר ארגן קבוצת משקיעים ובהם LR לרכישת השליטה בחברה, בכמעט חצי מיליארד דולרים, אולם העסקה לא יצאה לפועל. שמיר טען אז כי לא הוצגו לו מצגים מדויקים; החברה טענה כי חטף רגליים קרות. בלנק, שהכיר היטב את שמיר וגם חשב שזו הזדמנות טובה לאקזיט, ניסה לפשר בין הנהלת החברה לבין קבוצת שמיר, אולם הצדדים לא הגיעו לסכום המקובל על כולם. הייתה התדיינות משפטית, קבוצת שמיר שילמה במסגרת הסכם פשרה פיצוי על ביטול העסקה, ומאוחר יותר דחתה הנהלת החברה הצעה של שאול שני למזג אותה עם ECI, מה שנראה כטעות לאור השווי שבו היא נסחרת כיום.
אנשים המכירים היטב את החברה אומרים כי בלנק, כבעלים של כמעט רבע מהחברה, נתן יד חופשית מדי להנהלה ולמהלכיה, וכאיש קרן גידור שאינו מתמחה בניהול חברות לא יכול היה לתרום לה ערך מוסף מניסיונו. לפני כחודש וחצי קנתה קרן פימי את חלקה של הפניקס בחברה, 11.5%, ויורק שמחו מאוד על השותף החדש, שכן זוהי השקעה שהם די תקועים איתה.
השקעה נוספת הייתה רכישת קצת פחות מ-5% מבנק הפועלים, בכ-735 מיליון שקלים בשנת 2008, לפי כ-14 אגורות למניה. זו הייתה השקעה פיננסית, הקרן - אומר גורם בבנקאות - עשתה רווח, אבל לא יותר מדי, שכן המשבר גרם לכך שהמניה המשיכה לצלול, ורק בשנה שעברה הגיעה למחירים שאפשרו למכור ברווח, כ-18 אגורות. כלומר היה רווח אבל זו לא תשואה מדהימה לארבע שנות השקעה.
בניגוד להשקעות האחרות, רכישת בית ההשקעות פסגות מידי בנק לאומי ב-2006 הייתה השקעה ריאלית, לא רק פיננסית. אדם המכיר את ההיסטוריה של העסקה סבור כי אריק שטיינברג הוא שעניין את בלנק ברכישה. מקורב לבלנק דווקא סבור כי מקור העסקה במצגות בחו"ל לבתי השקעות שיזמה ועדת בכר, אבל כך או כך, בלנק ושטיינברג, שהפך ליו"ר פסגות, חלקו משרד, ויחד עם רועי ורמוס שהפך למנכ"ל הובילו אסטרטגיה של גידול בדרך של רכישות ומיזוגים, כולל רכישת גביש אשר הוסיפה לסל של פסגות את גוף קופות הגמל הגדול ביותר עד אז, ורכישת פריזמה.
"הוא מקצוען", מעיד אדם שמכיר את העסקה, "גם עם ההנחה הוא מכר את פסגות במחיר מאוד גבוה. הצלחה מאוד גדולה של יורק למרות החקירה של רשות ניירות ערך. הוא קנה את פסגות כאשר היא ניהלה 25 מיליון שקלים, ומכר אותה כאשר ניהלה קרוב ל-250 מיליון. היה ברור שהחברה לא תוכל להמשיך לצמוח בקצב כזה. הוא זיהה נכון את התיאבון של אייפקס לקנות נכס בעל פרופיל גבוה, חברה מרכזית בשוק שחברות שמגייסות כסף עולות אליה לרגל. הוא עצמו קנה אותה אך ורק כדי למקסם ולמכור במחיר המרבי האפשרי. הוא ניהל את תהליך המכירה באופן מתוחכם, דאג שיחשבו שיש שני קונים במחירים גבוהים. הוא קלט את זהבית וניצל באופן ציני את מה שקלט. שהיא תחשוב איזה אידיוטים יורק ופסגות, שלא מבינים שאפשר להעלות את המחירים כמו שאפשר להעלות את מחיר הקוטג'".
ועדיין, לצד ההערכה הגדולה שרוחשים לו, יש מי שטוענים כי ביורק גם בודקים אותו בשבע עיניים. "הרבה מהפעולות שלו זה צל"ש או טר"ש", אומר גורם עסקי. עם איזה עיטור ייגמר הסיבוב באי.די.בי, נחכה ונראה.
קרן יורק
■ נוסדה: 1991, על-ידי ג'יימס דינן. ב-1993 חבר אליו דן שוורץ
■ מטה: ניו יורק. מחזיקה משרדים גם בוושינגטון, בלונדון ובהונג קונג
■ שווי: מדובר באגד של קרנות גידור המנהלות 15-14 מיליארד דולרים
■ אסטרטגיה: מגדירה עצמה כמשקיעה על-פי אירועים, כלומר על-פי הזדמנויות שנוצרות בשווקים. בערך מחצית מהכספים מושקעים במה שמכונה חוב מצוקה
■ עוד משהו: מעבר לישראל, אמונה יורק ישראל, שבניהולו של בלנק, גם על השקעות שונות ברחבי אירופה