ארגון חיזבאללה מתכונן למלחמה ושיגור המל"ט על ידו נועד לצלם יעדים מרוחקים מלבנון לצורך שימוש בטילי קרקע-קרקע, אולם ייתכן שהארגון ייגרר למלחמה גדולה יותר מכפי שהוא רוצה, וזאת בהתאם להוראות שיקבל מאיראן. את הדברים האלה כותב רונן ברגמן במאמר שפורסם בסוכנות בלומברג בשבוע שעבר.
"שיגור המל"ט ע"י חיזבאללה, שהופל על ידי חיל האוויר בדרום המדינה בתחילת אוקטובר, הינו עדות לכך שחיזבאללה מתכונן למלחמה", כותב ברגמן. "הישראלים מניחים שהמל"ט אסף מודיעין חזותי לסייע לחיזבאללה במטרתו להפציץ יעדים רחוקים באמצעות שימוש בטילי קרקע-קרקע".
עם זאת, ברגמן טוען שלא ברור האם חיזבאללה מעוניין במלחמה רחבת היקף וכי הדבר ייקבע ע"י פטרוניו, כלומר איראן. ברגמן מזכיר את עוצמתו הצבאית של חיזבאללה, אותה הוא מכנה "המתקדמת ביותר בעולם לארגון מסוג זה". הוא הסתמך על דבריו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן וכותב כי "מאז שהכריח את ישראל לסגת בפאניקה מלבנון בשנת 2000, חיזבאללה הקים עוצמה צבאית אדירה, עם נשק ש-90% מהמדינות בעולם לא מחזיקות".
ברגמן מפרסם הערכה לפיה חיזבאללה מחזיק למעלה מ-70 אלף טילים ורקטות, המסוגלים להגיע אפילו למרחק של עד 700 ק"מ ומצטט בכיר ישראלי במערכת הביטחון כמי שאמר שאלמלא ארסנל הנשק הזה, ישראל כבר מזמן הייתה תוקפת באיראן.
אך ברגמן טוען שחיזבאללה נמצא בצומת דרכים, בשל מלחמת האזרחים בסוריה. "אם ייחתך הצינור הסורי, יהיה זה סיוט עבור נסראללה", כותב ברגמן.
ברגמן טוען שהמלחמה הבאה עם חיזבאללה תהיה שונה מזו של מלחמת לבנון השנייה ב-2006. ראשית, ישראל השקיעה מאמצעים אדירים בתחום המודיעין מאז 2006, ולראיה חיסול עימאד מורניה ב-2008 בדמשק. בנוסף, שני הצדדים שומרים על איפוק מסוים מאז המלחמה ב-2006.
ברגמן טוען כי נסראללה נמצא בצומת דרכים, בין רצונו להיות מנהיג לבנוני אותנטי לבין מחויבותו וציותו לאיראן. לדבריו, "יהיה קשה לנסראללה לומר לא לאיראן. ייתכן שהוא יבחר בדרך ביניים, כלומר עימות מוגבל הן במספר הטילים שישוגרו והן במשך העימות, אולם יהיה זה הימור מסוכן. כפי שנסראללה למד, לא תמיד ניתן לחזות מראש את תגובת הצד השני, בייחוד כשזה נוגע לישראלים. גם עימות מוגבל עלול להידרדר למלחמה".