יותר מ-100 אלף אזרחים מצרים בני הדת הנוצרית עזבו את מצרים בשנה האחרונה. למעשה, הם לא עזבו, הם נמלטו. נתון מדהים שחושף קצה קרחון של תופעה רחבה שמתחוללת היום בכל מדינות המזרח התיכון ומאיימת לשנות את התמהיל הדתי באחד המקומות הרגישים בעולם מבחינה דתית.
רק אצלנו נרשמת מגמה הפוכה: ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה בה גדל שיעור האוכלוסייה הנוצרית בחצי המאה האחרונה. מאז קום המדינה מספר הנוצרים בישראל גדל פי שלושה כמעט, זאת לעומת מגמות הפוכות במדינות השכנות.
רוב הערבים הנוצרים מתגוררים עדיין במזרח התיכון והם מצויים ברבות מהמדינות באזור, בעיקר בעיראק, סוריה, לבנון, ירדן, ישראל, הרשות הפלסטינית, מצרים ובלוב. נוכחותם בולטת במיוחד בלבנון. אך כאמור, אחוז הנוצרים במזרח התיכון הולך ומתמעט בשל הגירת נוצרים החוצה ממנו ובשל קצב הריבוי הגבוה יותר של המוסלמים.
הערבים הנוצרים הם נוצרים בעלי לאום ערבי. שפתם העיקרית היא ערבית. אין נתונים מדויקים של מספרם, אך אומדים את מספרם בכ-20-30 מיליון איש ברחבי העולם. מרביתם חיים כאן סביבנו ומצבם בשנים האחרונות הולך ומחמיר - מיליונים מהגרים מהמזרח התיכון לאירופה, קנדה וארה"ב בחפשם מקלט להתנכלויות ולפגיעות על רקע דתי.
מצוקת הנוצרים במדינות המזרח התיכון, קיבלה לאחרונה ביטוי מחריד בפיגועים הקשים בכנסיות בעיראק ובמצרים. מאז סוף שנות השמונים עזבו 80% מהנוצרים העירקים את ארצם.
תהליך דומה קרה בשטחי הרשות הפלסטינית ובעזה. בשנים האחרונות גברו ההתנכלויות וההצקות לנוצרים, במיוחד בבית לחם. העיירה בית ג'אלה למשל, שהייתה נוצרית כמעט במלואה, ננטשה ופלסטינים מוסלמים השתלטו על בתי הנוצרים. זו מלחמת דת של ממש והנוצרים חסרי אונים מול האלימות וחוסר הסובלנות שמופגנים כלפיהם. בנוסף מתבצעים אירועי התנכלות מצד צעירים מוסלמים עבריינים כלפי האוכלוסייה הנוצרית, המתבטאים באירועי שוד בבתי נוצרים, בחנויות ואף בכנסיות.
כנסיות הועלו באש
בישראל עוקבים בדאגה אחר השינוי, גם השב"כ וגם גורמי המנהל האזרחי מצביעים על יחסים עכורים והידרדרות חמורה ביחסי מוסלמים-נוצרים בגדה. אסור לשכוח שכל אירוע כזה מדווח מיד לוותיקן ועלול להשפיע גם על היחסים בין ישראל לנוצרים בעולם.
הנוצרים מלינים על רדיפה מצד המוסלמים, ומנגד מספר מוסלמים מלינים על יחס מועדף מצדן של מדינת ישראל והרשות כלפי האוכלוסייה הנוצרית במחוז. על-פי גורמים נוצרים, ארגון החמאס במחוז רואה באוכלוסייה הנוצרית גוף זר שיש לסלקו. דברים אלה עולים בקנה אחד עם התבטאויות של בכירי חמאס באירועים חברתיים.
כך לדוגמה, דיווח בכיר נוצרי מהמחוז, כי באירועי ניחום אבלים בהם משתתפים בכירי חמאס ובאותה עת נוכחים נוצרים, מתבטאים בכירי חמאס לאוזני כל, כי האסלאם הוא הפתרון והנביא מוחמד הוא האחד והיחיד, דברים הפוגעים ברגשות הנוצרים.
צעירות נוצריות דיווחו על התבטאויות מילוליות בעלות אופן מיני מצד צעירים מוסלמים כלפיהן בעיקר ברחוב, באירועים ובמחסומים. דווח כי צעירות נוצריות רבות המגיעות לגיל מבוגר ללא נישואין מעדיפות להגר לחו"ל ולהימנע מהצקות מצד המוסלמים.
מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ובעיקר גורמי המודיעין, ממשיכים לרדוף את התושבים המעורבים במכירת קרקעות לישראלים, בעיקר מקרב האוכלוסייה הנוצרית. כנופיות מיררו את חיי הנוצרים, גבו מהם "דמי הגנה" ובזזו את רכושם מבלי שתינתן להם הגנה. בפברואר 2002 תקף המון כנסיות ובתי נוצרים ברמאללה ובבית לחם. במהלך השנים הועלתה באש הכנסייה הבפטיסטית 14 פעמים, וכומר נרצח.
גם במצרים קיימת הגירה גדולה של הקופטים לאירופה ולארה"ב, אך הם עדיין מהווים לפחות 10% מהאוכלוסייה במדינה. מי שעומד מאחורי המגמה הם גורמי האסלאם הרדיקלי ובראשם אל-קעידה. מטרתם היא לזעזע את המשטרים באזור ובאמצעות הכאוס שייווצר לתפוס את השלטון. המערב, כך נראה, שוב עומד חסר אונים ומסתפק בגינויים רפים. אפילו הוותיקן אינו מראה סימנים כי הוא מוכן לפתוח במאבק למען מאמיניו במזרח התיכון. אחרי שורה של פיגועים נגד מטרות נוצריות במדינה, קרא האפיפיור לנוצרים בעולם המוסלמי להישאר במקומם למרות מצוקתם, אך בינתיים מי שיכול בורח לחו"ל.
נרדפים ברצועת עזה
מיכאל קרטיס, פרופ' למדע המדינה מאוניברסיטת רטגרס בארה"ב, פרסם מאמר בכתב העת "סטונאג' אינסטיטיוט" על היחס לנוצרים ברשות הפלסטינית ותחת שלטון החמאס בעזה.
הנוצרים, כותב פרופ' קרטיס, חיים במזרח התיכון 2,000 שנה ובמשך השנים בנו מאות כנסיות ומנזרים. תחת השלטון המוסלמי הנוצרים הפכו למיעוט באזור. אמנם הפלסטינים מאשימים את ישראל בעזיבת הנוצרים, אבל לדעת פרופ' קרטיס, הפלסטינים מתעלמים מהעובדה ששני שלישים מהנוצרים עזבו בין 1949 ל-1967, כאשר הגדה המערבית ורצועת עזה היו תחת שלטון ערבי-מוסלמי. הנוצרים מהווים כיום 1.5% מהאוכלוסייה הפלסטינית, כלומר מספרם 40 אלף אנשים בלבד. הערים רמאללה ובית לחם, התלויות בתיירים וצליינים נוצרים, איבדו את הרוב הנוצרי שלהן. ב-1995 עדיין היוו הנוצרים שני שלישים מאוכלוסיית בית לחם וכיום הם מהווים פחות מ-20%.
המצב קשה גם בלבנון. בשנים האחרונות אובחנו מקרים רבים של מכירה למוסלמים של שטחי אדמה נרחבים השייכים לנוצרים. מדובר בגורמים שיעים הרוכשים את האדמות בכספים המועברים להם על-ידי איראן, והכוונה היא ליצור מערכה מאורגנת שמטרתה לסלק את הנוצרים מאדמתם, לבודדם ולאלץ אותם לעזוב את המדינה. נוצרים בלבנון מזהירים שמדובר בהפרת באיזון העדתי העדין הקיים, מה שעלול להוביל לחידוש מלחמת האחים.
מספרם של הנוצרים בלבנון הולך ומצטמצם בעקבות הגירה מתמשכת למדינות המערב, על רקע לחצים הולכים וגוברים של תנועות האסלאם הרדיקלי למיניהן מאז מלחמת האזרחים שפרצה ב-1975. מעמדן של העדות הנוצריות ובמיוחד העדה המרונית נמצא בסכנה. העדות הנוצריות מנו בזמנו 50% מהאוכלוסייה, אך כיום ההנחה היא כי הנוצרים מונים לא יותר מ-35% והשיעים הפכו לעדה הגדולה ביותר, שחלקה באוכלוסייה עם כ-40%.
ישראל - המקום הבטוח לנוצרים במזרח התיכון
הרדיפה נגד הנוצרים באזור גרמה לכומר הראשי של בגדד לשחרר את ההצהרה הבאה: "המקום הבטוח היחיד לנוצרים במזרח התיכון הוא ישראל".
מנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנת 1949 חיו בישראל כ-34 אלף נוצרים. בסוף שנת 2009 חיו בישראל כ-152 אלף נוצרים - גידול של 346%. כיום חיים בישראל כ-154.5 אלף נוצרים, המהווים 2% מאוכלוסיית מדינת ישראל. הישובים בעלי האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם נצרת (כ-22.2 אלף), חיפה (13.8 אלף), ירושלים (11.6 אלף ושפרעם (9.3 אלף).
הכנסייה בבית הלחם שרדה יותר מ-1,000 שנים, דרך מלחמות וכיבושים, אבל עתידה נראה כעת בסכנה. הכחדתן של הקהילות הנוצריות של המזרח התיכון היא עוול בסדר גודל היסטורי. ומה שמדהים יותר מכל הוא אדישות העולם לתופעה.
ד"ר אמנון רמון, מחבר הספר "נצרות ונוצרים במדינת היהודים", טוען שראשי הכנסיות משתדלים לנווט בין הכוחות הפועלים בארץ הקודש - נוצרים, יהודים ומוסלמים - אולם מאבק הישרדות זה הולך ונעשה קשה יותר ויותר. במאי 2010, ערב ביקור האפיפיור בנדיקטוס ה-16, הגדיר הפטריארך הלטיני פואד טוואל את מצבה הקשה של הקהילה הערבית-נוצרית באזור במילים אלה: "הכי מדאיג אותי הנאום שיישא האפיפיור. מילה אחת של הכס הקדוש לטובת המוסלמים, ואני בצרות; מילה אחת עודפת לטובת היהודים, ואני שוב בצרות. האפיפיור יחזור לרומא, ואני נשאר לשאת בתוצאות".
ד"ר רמון מזהיר שתחום היחסים בין ישראל לבין העולם הנוצרי מוזנח ביותר, ממשלות ישראל התעלמו ממנו גם בגלל הרגישות גם בגלל סדר עדיפויות שגוי. בין הסיבות לכך ניתן למנות את המשקעים ההיסטוריים של היחסים בין יהודים לנוצרים; בורות וחוסר ידע; והשפעתן הגוברת של המפלגות החרדיות.
התחום, לדבריו, ראוי לתשומת לב רבה יותר מצדו של הממשל בישראל; פעולות ומחוות של המדינה בתחום רגיש זה עשויות להניב תוצאות חיוביות, במיוחד בתקופה של מתח בין ישראל לקהילה הבינלאומית. ובעיקר - צעדים כאלה יכולים לתרום בצורה משמעותית לחיזוק מעמדה של ירושלים בעולם - כבירת שלוש הדתות.