חקיקה רטרואקטיבית, המשנה לרעה את מצבו של האזרח בדיעבד, היא חקיקה פסולה, המנוגדת לעקרונות יסוד של המשפט. חקיקה רטרואקטיבית, שעניינה מתן תוקף מחודש להוראות מקפחות, שתוקפן פג זה מכבר, ושנעשית בעוד הליך משפטי בעניין זה תלוי ועומד בבית משפט ובמטרה לסכל פסק דין עתידי, היא כבר עוול של ממש.
כאשר הממשלה היא זו היוזמת את החקיקה הרטרואקטיבית, משיקולים פסולים ועוד בתקופת בחירות, בשעת דמדומים של עבודת הכנסת היוצאת, זה לא רק מריח רע - אלא ככל הנראה משקף נורמות חקיקה פסולות מצד הרשות המבצעת, הוכחה נוספת לכך שמינהל תקין איננו משחק תפקיד בשיטות העבודה של רשויות השלטון.
הסיפור הבא נראה אזוטרי במבט ראשון. זהו סיפורה של הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) - תיקון מספר 10 לחוק. בשבוע הבא אמורה ההצעה לעלות להצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, לאחר שזו אושרה על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה. מגדלי הצמחים זועקים כי הם נאנקים זה שנים רבות תחת עולה של המועצה ומשלמים היטלים גבוהים במיוחד לגוף מיותר לטענתם, שתכלית קיומו מתן ג'ובים למקורבים לדרגים הפוליטיים השולטים במשרד החקלאות.
עד חודש אוגוסט 2007 עמד בתוקף חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), שהסמיך את שר החקלאות לקבוע, באמצעות תקנות, את גובה ההיטלים שאותם מטילה המועצה על החקלאים בישראל. ועדה ממשלתית שדנה בנושא קבעה כי שיעור ההיטלים שמטילה המועצה על החקלאים הוא מופרז, ובעקבות זאת תוקן החוק, ונקבע כי הסמכות לקביעת גובה ההיטלים עוברת מידיו של שר החקלאות לידי המועצה עצמה, שאמורה לפעול לפי כללים ברורים שהתווה לה המחוקק. עוד נקבע בחוק מה יהיה גובהו המרבי של ההיטל שהמועצה מוסמכת להטיל בגין כל מין וזן של פרי, כשיעור מסוים מסך הפדיון במכירה בסיטונות.
למרות חקיקה מפורשת זו, החל מ-2007 מתעלמת מועצת הצמחים מהוראות המחוקק וממשיכה בגביית היטלים על-פי התקנות הקודמות של שר החקלאות, וזאת בלי לבדוק אם גובה ההיטל מצוי מתחת לתקרה המרבית שקבע בחוק.
בשל כך הגישו חקלאים לפני יותר משנה תובענה ייצוגית לבית המשפט המחוזי מרכז, באמצעות עו"ד דפנה הולץ-לכנר, המלווה את מאבק החקלאים נגד מועצה, בדרישה להשיב את ההיטלים שנגבו שלא כדין. התובענה מצויה בשלבי התדיינות מתקדמים, ופסק הדין צפוי להינתן בקרוב.
אולי הכיוון המסתמן של פסק הדין הצפוי, הוא זה שהריץ את משרד החקלאות לנסח הצעת חוק המקימה לתחייה את תקנות השר בעניין מועצת הצמחים, אלה שהפכו לבלתי רלבנטיות לפני יותר מ-5 שנים.
בלחץ גורמים מעוניינים, ניסח משרד החקלאות, בשיתוף-פעולה עם מחלקת החקיקה במשרד המשפטים ותוך גיבוי מצד שר המשפטים יעקב נאמן, הצעת חוק השבה ומקימה לתחייה את תקנות השר, וקובעת כי אלה "יהיו בתוקף עד לקביעת כללים לפי החוק, כנוסחו לפני התיקון הנוכחי". או בקיצור, לנצח.
הטבות למקורבים וחלוקת ג'ובים
הצעת החוק - העושה את דרכה במשעולי החקיקה, במשרד המשפטים, בוועדת השרים לחקיקה, ובמליאת הכנסת ובוועדותיה - היא טריפה. היא מבקשת להכשיר מחדש מצב בלתי חוקי מתמשך, שבו פועלת מועצת הצמחים זה שנים אחדות. היא פוגעת בזכויות הקניין של החקלאים, על-ידי הפיכת גביית כספים מהם שלא כדין לאורך שנים, לגבייה כדין בדיעבד.
גם תכליתה של החקיקה פסולה: היא מבקשת להתערב בעקיפין בהליך המשפטי התלוי ועומד בבית המשפט, העוסק כל כולו בשאלת חוקיות גביית ההיטלים על-ידי המועצה בשנים האחרונות. הצעת החוק הזו מבקשת לעקר מתוכן את פסיקת בית המשפט, ולעקוף אותה באמצעות הכשרת גבייה בדיעבד.
מאחר שבתקופת בחירות עסקינן, ומאחר שהכנסת בחרה להתפזר מרצונה, הליכי חקיקה שבכל זאת מקודמים בתקופה זו אמורים לעסוק בעניינים בוערים, דחופים, שאינם יכולים להמתין לקדנציה הבאה, שבה ישקול המחוקק ביישוב-דעת את הסוגיה.
ומה כל זה אומר עלינו? שחלק ניכר מנבחרי הציבור, בכנסת ובממשלה, רואים לנגד עיניהם אינטרסים קצרי-טווח, של הטבות למקורבים וחלוקת ג'ובים. עקרונות של מינהל תקין, והאינטרסים של הציבור כולו, לא תמיד עומדים לנגד עיניהם. ראוי שהציבור ילמד ויידע זאת בבואו לקלפיות ביום פקודה.