התאחדות התעשיינים פרסמה השבוע דוח תקופתי, המתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הלמ"ס, המציג תמונה קודרת במיוחד, שלפיה התעשייה הישראלית מתכווצת בעקבות התרחבות מגמת הפיטורים בתעשייה הישראלית המסורתית.
אנו עדים להמשך מגמה, שמתודלקת בחומרי בעירה משני כיוונים שונים. הראשון הוא חוסר היכולת של ממשלת ישראל להבין את השינוי העולמי המתחולל סביבנו. ממשלות אחרות מחפשות דרכים יצירתיות כדי להחזיר את התעשייה הביתה, ליצור מקומות עבודה המייצרים תוצרת מקומית לצריכה מקומית כמו גם לייצוא.
ההישענות על סין, תאילנד, מלזיה ודומותיהן במזרח אסיה גרמה לאובדן מיליוני מקומות עבודה בארצות המערב, וכעת ראשיהן מתחילים להבין את ההשפעות ההרסניות על החברה במדינות אלו, ובראשן ארה*ב, אשר הייתה מובילת הדרך בהעברת מקומות עבודה למזרח. המערב מבין היום כי מתן שירותים, כגון בנקאות, ביטוח וכספים, אינו מספיק לייצר את כמות מקומות העבודה הנדרשים לתמיכה בכלל האוכלוסייה.
הכיוון השני הוא השמאל החברתי אשר יצר נורמה שבה אסור להיות עשיר ומצליח. השמאל החברתי שכח שכדי לייצר מקומות עבודה אנו זקוקים לאנשים מצליחים, ליזמים בנשמתם, אשר ישקיעו את כספם ומרצם, ייקחו על עצמם את סיכויי הכישלון וההפסדים ויקימו מפעלים. כלומר, ייצרו מקומות עבודה. יצוין, כי עובד תעשייה יחיד מייצר עוד שלושה-ארבעה מקומות עבודה סביבו, במעגלים של נותני שירותים תומכים למפעל.
מסלול ייסורים ביורוקרטי
אם נסתכל על הדברים מנקודת מבט זו, נראה כי יזם שרוצה להקים היום מפעל בארץ, יעדיף להשקיע את כספו בבורסה או בנדל*ן, מאשר להיכנס למסלול הייסורים הביורוקרטי של הקמת מפעל בישראל; ובהמשך, אם וכאשר מפעלו יצליח, יעוטו עליו הפוליטיקאים ה*חברתיים* ויתלוננו על רכבו המפואר ועל ביתו בשכונת היוקרה, שאותם *גזל* מפועליו דלי השכר. וכך אין הרבה מוטיבציה אישית ליזמים תעשייתיים לפעול בישראל.
ממשלת ישראל חייבת לתת ליזמי תעשייה תמיכה על-ידי הורדת עלויות בגין כל דולר ייצוא. תמיכה שתוריד את עלויות הייצור לרמת ההוצאות בסין. הנתונים בשטח מראים כי קיימות תוכניות תמיכה כאלו במרכז ההשקעות של משרד התמ*ת, אך משרד האוצר לא מאפשר את הוצאתן לפועל. חסר לממשלת ישראל משה כחלון תעשייתי כדי להחזיר עטרה ליושנה.
בין השמאל החברתי, שאינו מבין מי מניע את גלגלי הכלכלה, לבין אוזלת היד הממשלתית שאינה מבינה לאן העולם הכלכלי הולך, ישראל איננה כר פורה לתעשייה, וחבל שכך. אנו חייבים לעמוד על שתי רגלינו בפיתוח תעשייה מקומית משגשגת ולא רק בייצוא פרי מוחם של יוצאי 8200 לחברות ענק בעולם.
הכותב הוא נשיא וריפון ישראל וסגן-נשיא בכיר בווריפון העולמית