דף הפייסבוק של הדס שטייף, כתבת הפלילים של גלי צה"ל, החל השבוע לסעור בעקבות פוסט שנפתח במילים האלה: "לך... איש התקשורת, תיזהר... אני אחריך. חודשים אני עוקבת אחריך, אוספת עדויות של נשים נגדך. נשות תקשורת שמספרות לי את סיפורן. סיפורים קשים, שהתרחשו לאורך שנים. עדויות על איש תקשורת אחד, אתה (אל תוציאו דיבתו של איש רעה. לא מדובר באיש תקשורת שהמדינה מכירה את פניו, זה סיפור אחר). הן מספרות איך הרסת את חייהן, איך אנסת לא רק את גופן אלה גם את נפשן... מזלך, גבר 'קטן', שאף אחת, נכון לרגע זה, לא מוכנה (לצערי) להתמודד עם תלונה נגדך במשטרה. הן היו רוצות, הן מרגישות אשמות שהן לא עושות זאת. בינתיים הן מסתפקות בלספר לי את סיפוריהן. לעת עתה... אני עוקבת אחריך... וגם אחרי מי שאתה עובד מולו, שיודע ושותק... לא לעולם חוסן".
אין ספק שנושא ההטרדות המיניות מטריד מאוד את שטייף לפי עוצמת הכעס שלה. אולי הכוונה שלה טובה, אבל התוצאה של מעשיה מדאיגה מאוד.
שטייף מנצלת את כוחה ואת המוניטין שיצא לה ככתבת ותיקה, מנוסה ומוערכת, כדי לעשות מעשה שהוא לא רק לא אתי ונוגד את כללי המשחק העיתונאים, אלא גובל בהוצאת דיבה.
היא הרי הייתה יכולה בקלות לשדר את הידיעה העסיסית הזאת בגלי צה"ל, אבל בחרה שלא לעשות זאת, אולי משום שאף אחד לא היה נותן לה לשדר אותה. סביר להניח שיש לה עדויות מכמה נשים, אבל באין תלונה במשטרה, שיכולה להפוך אותן לבסיס של חקירה ולבסיס של פרסום עיתונאי, הן לא יותר משמועה.
בדיוק בגלל זה היא בחרה לנהל את המערכה הזאת דווקא בסביבה שבה לכאורה לא חלים, או לכל הפחות לא נאכפים תמיד, החוקים של העולם האמיתי.
אלא שבמקרה של שטייף, אין הפרדה בין שני העולמות. כתבת פלילים פעילה אינה יכולה ללבוש זהות פרטית כשהיא עוסקת בחומרים ששייכים לתחום הסיקור שלה. בכך שאינה מפרסמת את שמו של אותו איש תקשורת, היא זו שמוציאה את דיבתם של עשרות אנשי תקשורת אחרים, כאלה שיכולים לענות על הפרופיל הכללי ששרטטה, והיא זו שמזינה בורסת שמות פרועה שמכפישה חפים מפשע.
כתיבה מאיימת
גם סגנון הכתיבה המאיים שלה בעייתי ומעיד על בלבול תפקידים. שטייף היא כתבת משטרה, לא שוטרת, תפקידה הוא לדווח על אירועים ולא לרדוף אחרי פושעים, לא ברדיו ולא ברשת. מה יצא לה מכל הפרסום הזה, חוץ מהקידום שלה עצמה ושיווק תדמית של לוחמת אמיצה למען שמירת זכויות הנשים? כמעט כלום.
הרי היו עוד כמה דרכים שבהן היא הייתה יכולה להתמודד עם הסיפור הזה. למשל, להפעיל את קשריה במשטרה כדי להעביר אינפורמציה ספציפית למי שאולי יכול להשתמש בה כדי לפתוח בחקירה נגד אותו גבר, או לתווך בין הנשים לבין אחד מארגוני הסיוע לנפגעות תקיפה מינית כדי שילוו, ידריכו ויתמכו בהן.
אז יכול להיות שאיש התקשורת הזה באמת נבהל, אבל סביר להניח שעוצמת התגובות ברשת הבהילה גם את המתלוננות ואולי הרחיקה עוד יותר את הסיכוי שיגשו להגיש נגדו תלונה במשטרה.