יהודה אלידע / צילום: יהודה אלידע
בין בחירות (בארה"ב) לבחירות (בישראל) זו כנראה עונת המלפפונים בענף ההגות הפוליטית. אל תצפו לתובנות מאירות כאשר ידוע שכל בעל טור בעיתונות או "טלנט" טלוויזיוני גיבש את דעתו עוד לפני גיוסו לגלי צה"ל.
אני לא רוצה לשבור את המסורת דווקא בזמן שכספי הפרסום התעמולתי הם הסיכוי היחיד של כמה ערוצי מדיה לשרוד עוד שנה, וגם אי אפשר להתעלם מכך שזו האקטואליה האמיתית כל עוד התבשיל האיראני מבעבע על אש קטנה. אובמה ניצח - וזה לא נוח לישראל.
לא בגלל שהוא שחור ורזה, אלא משום שעד כה כל הנשיאים, גם הלבנים והשמנים, בתקופת הנשיאות השנייה שאין אחריה המשך (בפאזה הפוליטית שנקראת באמריקאית, "ברווז צולע", Lame Duck), היו קשוחים יותר עם ישראל מאשר כשהיה עליהם לרצות את "הקול היהודי" כדי לזכות בבחירה מחדש. ביבי הימר לא בחוכמה, אבל אפשר להפטיר את השגיאה במילים Tough Lock ולהמשיך לבחירות בישראל. לא נורא. פוליטיקה אינה עיסוק למי שחייב לנחות תמיד בגן השושנים.
הדבר העיקרי שכדאי ללמוד מהאמריקאים בהקשר של בחירות הוא ההתייחסות למרוץ כסוג של ספורט. שני מתחרים בעלי כישורי ריצה מעולים מתחרים על ניצחון שיושג בהפרש של שבריר האחוז - וכל העם חוזים בהצגה ומוחאים כפיים במקומות הנכונים. חוקי המשחק אולי לא הוגנים במיוחד, הניצחון נמדד במספר האלקטורים, לא המצביעים, אבל התוצאה היא התוצאה שקבע השופט והיא מקובלת כסופית ללא ערעור.
כמו בספורט, המטרה אינה לעשות צדק היסטורי אלא לסיים את המשחק כאשר הגביע בידיים של המנצח. אין סיכוי שרומני יחבור לאולמרט ויגרש את אובמה מהבית הלבן. בתפיסה האמריקאית, כל עוד החוקים נותנים לשני הצדדים סיכוי שווה, הם הוגנים והתוצאה מקובלת. כל כך מקובלת עד שנדיר לראות מתמודד שהפסיד בעבר חוזר לזירה. (מישהו זוכר את אל גור, שגרף ב-2000 יותר קולות מבוש ובכל זאת נאלץ להסתפק בפרס נובל לשלום?) האחרון שעשה זאת והצליח, ריצ'ארד ניקסון, נחשב לשגיאה הגדולה ביותר של הבוחרים במאה ה-20.
מה שאי יאפשר ללמוד מהאמריקאים זו המכניקה של הצבעה. היא שונה ממדינה למדינה, בחלקן יש מכונות הצבעה די אמינות, באחרות המכניקה מביאה יותר נזק מתועלת (ע"ע פלורידה 2000) ובשאר עדיין מאמינים בשיטה הישנה של פתקאות במעטפות. בתור "מדינת ההי-טק" וחממת הסטארט-אפים הים תיכונית, ישראל צריכה להוביל בנקודה הזאת. שיטות הזיהוי הדיגיטלי, התיעוד המקוון, הצפנה וקידוד לא-סימטרי יכולות להבטיח אפס זיופים. זה לא המצב בטכנולוגיית הנייר המקובלת אצלנו מאז הקונגרס הציוני הראשון. כל מי ששמע על שיטת "המעטפה הנודדת" יודע איך לשלוט בקולות של כפר או חמולה, בלי לחשוש מ"בגידות". וגם זיופי זהות אינם קשים במיוחד כאשר ההגנה היחידה על תעודת הזהות היא "קפסולציה" במעטפת פלסטית.
הבעיה של שיטת הצבעה ממוחשבת אינה זיופים בקלפי אלא חוסר אמון של חסידי תיאוריית הקונספירציה בתוכנה שצרובה בשבבי הקלפיות הדיגיטליות. הפראנואידים בטוחים שהתכניתנים לא יוכלו לעמוד בפיתוי לשתול בקוד וירוס רמאי, שיעזור למפלגה זו או אחרת לזכות בבחירות הודות לסיכום שיקרי של הקולות. רק כאשר חברי ועדת הקלפי, כך לגרסתם, יכולים למשש את הפתקים, לראות שהמעטפות כשרות והרשימות חתומות כהלכה, אפשר להיות בטוחים שהמספרים נכונים.
מגוחך, אבל לא יותר מחלקים יותר מהותיים של שיטת הבחירות שלנו. כמו ההנחה שכדי לבחור בדעה צלולה אסור לישראלי המאותגר בידורית ללכת לעבודה ביום הבחירות. האם אפשר לוודא שהקוד הוגן וראוי לאמון? בוודאי. צריך רק לפרסם אותו באינטרנט ולתת לכל המומחים (האמיתיים והמחזיקים מעצמם) לבדוק אותו ולהגיש ערר לוועדת הבחירות במקרה של חשד כלשהו. האם אפשר להגן על התקשורת בין הקלפיות למחשב הוועדה המרכזית? בוודאי. אם אפשר להגן על טרנסאקציות העברת כספים בהיקף של מיליארדי דולרים, כנראה שהטכנולוגיה מספיק אמינה.
האם זה יביא תועלת? לדעתי כן, למרות שיהיו גם מפסידים. למשל, תחנות הטלוויזיה לא יוכלו למכור את השידורים הישירים עד עלות השחר במחירי Prime Time. שתי דקות לאחר סגירת הקלפי האחרונה תהייה לנו תשובה חד משמעית לשאלה הקלאסית: בכמה אחוזים טעו הסוקרים בתחזיותיהם?
פתרון ממש טוב, שעונה לכל הדרישות ממכונת הצבעה דמוקרטית ועם זאת הוא קומפקטי (לניידות קלה הלוך ושוב ממחסני וועדת הבחירות), מוכלל בעצמו (ללא חיבורים חיצוניים וללא חשש של דליפת מידע), עמיד באסונות טבע ובהפסקות חשמל, ששומר תיעוד מלא לצורך Audit בלי לפגוע בחשאיות ההצבעה (מפתחות הזיהוי של המצביעים הם חד-פעמיים וניתנים לפיענוח רק במחשב של ועדת הבחירות, שנשלטת על ידי סמכות משפטית גבוהה ביותר) וניתן להתאמה לחוקי בחירות שונים רק באמצעות החלפה של שבב המולחם על לוח האם (אי אפשר לעשות זאת בלי להשאיר עקבות מפלילים), יכול להיות להיט בשוק העולמי.
לפחות עד שמישהו יצליח לפתח אפליקציה ל-Smartphone שתהיה אמינה על פי אותם קריטריונים. אז איפה היזמים הישראליים המהוללים?
נ.ב.
כמעט שכחתי. בקשה לוועדת הבחירות: תעשו טובה לי, למדינה, לכדור הארץ ולאיכות הסביבה - אסרו באופן מוחלט ניהול תעמולת בחירות על לוחות המודעות, בשלטים ובאנרים, בהדבקה על עמודי חשמל ותמרורים, על מרפסות, מעקות גשרים וגדרות - ובאופן כללי בכל מקום בו החשיפה לשטיפת המוח המטמטמת ניכפת עלינו מעצם היציאה למרחב הציבורי. במיוחד, אסרו להציג אותה לראווה על גיליונות נייר, יריעות פלסטיק, גלילי בד וריסוס צבע על קירות בתים. לא חבל על העצים שיכרתו, על האשפה הבלתי מתמחזרת במזבלות, על הנזק האסתטי לנוף לחזות העיר? ועוד לחשוב על כך שהם עושים את הנזק בכסף שלנו, דמי מימון המפלגות שאמורים לשפר את איכות הדמוקרטיה הישראלית! במאה ה-21 אפשר להסתפק בתעמולה אלקטרונית, כזאת שאפשר לכבות בלחיצת כפתור ושלא משאירה עקבות בסביבה. אני לא חושב שהרעש הויזואלי המזעזע שמאפיין בחירות בישראל תורם משהו לדמוקרטיה.