כשבוע אחרי שהכנסת אישרה את תיקון 20 לחוק החברות, המחייב חברות ציבוריות לייסד מדיניות סדורה בנוגע לתשלום השכר למנהליהן הבכירים, שנועד להביא להגבלתו, הוגשה היום (א') לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד "ספינת הדגל" של התעשייה הישראלית, חברת טבע, זאת בגין אי-דיווח על השכר שמשולם לבכירים המועסקים בה.
בבקשה נטען כי החל משנת 2000 מפרה טבע את חובתה לגלות את תגמול מנהליה הבכירים והדירקטורים שלה בדוחותיה התקופתיים.
הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד טבע מעניינת גם בגלל זהות המבקשים הייצוגיים - הפרופסורים שרון חנס ואהוד קמר מאוניברסטית תל-אביב, שנחשבים למומחים מובילים בארץ בתחום דיני התאגידים.
השניים, שמחזיקים במניות של טבע בשיעורים נמוכים, מבקשים מבית המשפט כי יאשר להם לנהל את התביעה הייצוגית בשם כל בעלי המניות של טבעף בגין הפרת חובות הדיווח הנטענות. כן הם מבקשים כי יוצאו צווים שיחייבו את טבע לפרט על בסיס אישי את התגמול שהיא שילמה לבכירים ולדירקטורים שלה החל משנת 2000. עוד מתבקש בית המשפט לחייב את טבע לפרט על בסיס אישי את שכר בכיריה בדוחותיה העתידיים.
על בכירי טבע בשנים האחרונות נמנים היו"ר הנוכחי, ד"ר פיליפ פרוסט; היו"ר לשעבר, אלי הורביץ ז"ל; המנכ"ל הנוכחי, ד"ר ג'רמי לוין; והמנכ"לים לשעבר, שלמה ינאי וישראל מקוב. בדירקטוריון של טבע מכהנים כיום, בין היתר, גליה מאור, לשעבר מנכ"לית בנק לאומי; ארז ויגודמן; ואורי סלונים.
הפרת שתי מערכות דין
באמצעות עורכי הדין גיל רון ושות' ואביעד סרן ושות' טוענים חנס וקמר כי החל מהדוח התקופתי לשנת 2000 (שהוגש ב-2001), טבע - שהיא חברה "דואלית" הנסחרת בארץ ובארה"ב - מדווחת במאוחד על התגמול הכולל של מנהליה הבכירים ושל הדירקטורים שלה, כך שלא ניתן לדעת מהו התגמול הנפרד שמקבל כל אחד מהבכירים.
לדברי חנס וקמר, "בכך טבע מפרה את הוראות הדין הישראלי, המאמץ את דרישות הדיווח של הדין האמריקני, כך שטבע מפרה את שתי מערכות הדין".
לטענתם, החל מ-2000 טבע מנצלת את חוק הרישום הכפול, שעוגן בחוק ניירות ערך באוגוסט של אותה שנה (תיקון 21 - "חוק הרישום הכפול"), ומאפשר לה להגיש בישראל את הדוחות שהיא מגישה בארה"ב, כדי לחמוק מחובת הדיווח על שכר בכיריה.
לפי הבקשה, ב-18 בדצמבר 2000 אישרה האסיפה הכללית של טבע מעבר למתכונת הדיווח לפי "חוק הרישום הכפול", והחל ממועד זה טבע חדלה לדווח על בסיס אישי על תגמול בכיריה בדיווחים התקופתיים בארה"ב ובישראל.
לטענת חנס וקמר, מאותו מועד הדיווח של טבע שונה, כך שהדיווח על תגמול המנהלים הבכירים מופיע במאוחד, ותגמול כל הדירקטורים מופיע במאוחד. כתוצאה מכך, נטען, "אין לדעת כמה השתכר המנהל הכללי או כל בכיר אחר".
לטענת קמר וחנס, הדיווח המאוחד על שכר הבכירים מהווה הפרה הן של הדין האמריקני והן של הדין הישראלי. לדבריהם, טבע פועלת בניגוד לברירת המחדל של הדין האמריקני, שמחייב גילוי התגמול של כל אחד מנושאי המשרה על בסיס אישי.
לטענתם, כדי להימנע מהגילוי הנדרש, טבע צריכה הייתה להראות כי בדין הישראלי לא נדרש גילוי על בסיס אישי. ואולם, טוענים חנס וקמר, "הפניית הדין הישראלי לדרישות הדיווח בדין האמריקני מגלה כי ישראל מאמצת את ברירת המחדל של הדין האמריקני ואינה פוטרת חברות הנסחרות בישראל ובארה"ב מפירוט על בסיס אישי".
כשל בחברות דואליות
חנס וקמר אמנם הגישו את תביעתם נגד טבע, ואולם, בבקשה הם מציינים כי בעקבות טבע, החלו רוב החברות הדואליות המדווחות בישראל לפי חוק הרישום הכפול להימנע מגילוי תגמול בכיריהן על בסיס אישי.
לדברי הפרופסורים, "התוצאה היא בלתי נתפסת: כל החברות האמריקניות הציבוריות מפרטות את תגמול בכיריהן על בסיס אישי; כל החברות שנסחרות בישראל מפרטות את תגמול בכיריהן על בסיס אישי. לעומת זאת, טבע והחברות הדואליות הישראליות, שהלכו בעקבותיה, מסתירות פירוט זה".
במלים אחרות, נטען בבקשה, "החברה הגדולה בישראל ואחת החברות הגדולות בארה"ב אינה עומדת בדרישות, שבהן עומדות אחרונות החברות בשוק בנושא רגיש במיוחד".
חנס וקמר מדגישים כי מדובר בנושא חשוב ורב-משמעות. הם מזכירים כי תגמול הבכירים מצוי כיום במוקד תשומת-הלב של הרשויות ושל הציבור. "בעיני רבים, מדובר בשיאו של ניגוד העניינים בין הנהלת החברה לבין ציבור בעלי המניות. והנה, טבע בחרה לעשות דין לעצמה, להתחמק מגילוי ולפטור את עצמה מביקורת", נטען.
כשל מעורר תמיהה
עוד נטען בבקשה כי ההפרה של טבע בוטה במיוחד ככול שהדבר נוגע לאי-הדיווח על שכר הדירקטורים של החברה. זאת, לאור העובדה שחוק החברות קובע כי תגמול שכר הדירקטורים בחברה צריך להיות מאושר על-ידי האסיפה הכללית שלה, בעוד שתגמול שאר נושאי המשרה בחברה צריך להיות מאושר רק על-ידי הדירקטוריון.
חנס וקמר מציינים כי כדי לעמוד בדרישות החוק, טבע פונה מעת לעת לבעלי מניותיה כדי לקבל את אישורם לקביעת תגמול הדירקטורים ולשינויו. זאת, תוך שהיא חושפת את התגמול על בסיס אישי לאחר כינוס האסיפה הכללית. בין היתר מציינים השניים כי טבע פירסמה במסגרת זו את שכרם של היו"ר פרוסט - גמול שנתי של 900 אלף דולר ב-2012; וסגן היו"ר, פרופ' משה מני - 400 אלף דולר.
ואולם, טוענים חנס וקמר, נמנעת טבע באופן שיטתי מלפרט את תגמול הדירקטורים בדוח התקופתי. בכך, נטען, היא מפרה בבירור את הדרישה בדין האמריקני בכל היבט אפשרי: "ראשית, הפטור מפירוט על בסיס אישי חל, רק אם הפירוט אינו נדרש בישראל. אך הפירוט דווקא נדרש בישראל, הן בזימונים לאסיפות כלליות, והן מתוקף ההפניה של הדין בישראל לחובת הדיווח האמריקנית; שנית, הפטור מותנה גם בכך שטבע אינה מפרסמת נתוני תגמול על בסיס אישי מסיבה אחרת - אך טבע דווקא מפרסמת נתונים אלה על בסיס אישי בזימונים לאסיפות כלליות".
לדברי התובעים, הכשל הזה של טבע "מעורר תמיהה". "הפרת הוראת הגילוי בולטת כאן עוד יותר כשמדובר במנהלים בכירים שאינם דירקטורים... כשמדובר בדירקטורים שתגמולם כבר נחשף בפני בעלי המניות, חובת הגילוי בדין הזר נובעת הן מהחובה בדין הישראלי והן מהעובדה שטבע כבר נתנה לתגמול פומבי מסיבה אחרת", נטען בבקשה.
ומדוע טבע נמנעת מפירוט תגמול הדירקטורים על בסיס איש בדוח התקופתי, למרות שהיא מפרטת אותו בנסיבות אחרות? לדברי חנס וקמר, טבע עושה זאת כדי לחסוך מעצמה שאלות מצד קוראי הדוח האמריקנים בנוגע לחובת הדיווח שבדין הישראלי.
"לו חשפה טבע את תגמול הדירקטורים שלה על בסיס אישי בדוח התקופתי, הייתה מעוררת שאלות מצד הרשויות בארה"ב ומצד המשקיעים באשר לצדקת ההבחנה בין דירקטורים לבין חברי ההנהלה הבכירה", טוענים חנס וקמר. "אי-הגילוי הגורף של תגמול חברי שתי הקבוצות יוצר את הרושם המוטעה שהדין הישראלי כלל אינו מתעניין בפירוט תגמולם על בסיס אישי, ולכן הדין הזר מוותר על הפירוט".
הטעיה של בעלי המניות
עוד טוענים חנס וקמר כי טבע לא גילתה לבעלי מניותיה את הכוונה להסתרת תגמול הבכירים, והדבר מהווה הטעיה שלהם. "בעל מניות סביר יכול היה להבין מכך שהחל מרגע אישור המעבר לדיווח על-פי הדין בארה"ב בשנת 2000, טבע תפסיק אומנם לספק את הדיווח התקופתי במתכונתו הישראלית, אך הדיווח על-פי הדין האמריקני יישאר כבעבר. במסגרת זו פירטה טבע את תגמול בכיריה על בסיס אישי. בעל מניות סביר יכול היה להניח שתמשיך לעשות כן. הפסקת הדיווח על תגמול הבכירים, עולה אפוא כדי הטעיה של בעלי המניות שאישרו את השינוי", נטען.
לבקשתם צירפו חנס וקמר חוות-דעת של פרופסור ג'סי פריד מבית-הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד בארה"ב, שהינו מחשובי החוקרים של תגמול מנהלים בארה"ב.
בכל הנוגע לגמול שמגיע להם כתובעים ייצוגיים ולשכר הטרחה בתיק, ביקשו חנס וקמר מבית המשפט כי יפסוק סכומים "ההולמים את היקף ההפרה של חובת הגילוי ומשכה, ואת התועלת שתנבע לשוק ההון בכלל ולחברי הקבוצה בפרט, כתוצאה מההליך".
"יש לעודד אנשי אקדמיה ליטול במלאכה"
הביטוי "מגדל השן של האקדמיה הישראלית" נועד לבטא את הריחוק של האוניברסיטאות בארץ ושל החוקרים שמועסקים בהן מחיי המעשה היום-יומיים. ואכן, ההשפעה של אנשי הפקולטות למשפטים על העשייה המשפטית "בשטח" היא על-פי רוב מצומצמת למדי. בתי המשפט אמנם נוהגים לצטט ממחקרים אקדמאיים ולהיעזר בהם בבואם לקבוע הלכות משפטיות, אבל מרבית עבודת החוקרים נשארת בין כותלי האוניברסיטה ומשמשת מקור למחקרים עתידיים.
ההחלטה של אנשי אקדמיה, דוגמת פרופ' שרון חנס, ופרופ' אהוד קמר, לפנות לערכאה משפטית ולהציב בפניה שאלה משפטית שבתחום מומחיותם, היא אפוא מקרה נדיר מאוד במחוזותינו.
פרופ' עו"ד שרון חנס הוא מגדולי המומחים בארץ בדיני תאגידים. הוא התמחה בבית המשפט העליון והשלים דוקטורט באוניברסיטת הרווארד בארה"ב. בדומה לחנס, גם אהוד קמר, הוא עורך דין ופרופסור למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. קמר, שנחשב לחוקר בולט ומוערך, משמש בין היתר כמנהל המרכז לממשל תאגידי ורגולציה של שוק ההון באוניברסיטת תל-אביב. את הדוקטורט הוא השלים באוניברסיטת קולומביה.
לדברי חנס וקמר בבקשתם, החלטתם לנקוט בהליך המשפטי נועדה "לקדם את הגילוי הנאות לו זכאים בעלי המניות של טבע", אך לא רק בשל כך. סיבה נוספת עליה מצביעים השניים להחלטתם להגיש את הבקשה היא שהם רואים חשיבות רבה לכך שמומחים ואנשי אקדמיה ייטלו חלק בעשייה, למען הנהגת דפוסי התנהגות ראויים של ממשל תאגידי.
"שוק ההון סובל מאכיפת חסר, ויש לעודד גורמים כאלה ליטול במלאכה", כתבו הפרופסורים חנס וקמר בבקשתם.
מחברת טבע נמסר בתגובה כי "טבע פעלה ופועלת בהתאם לכל כללי הדיווח החלים עליה כחברה דואלית הנסחרת הן בישראל והן בארצות-הברית. אנו לומדים את פרטי הבקשה ונגיב בהתאם".