רבות כבר דובר על הסכסוך שהביא למצב האבסורדי שגרם לפיצול שבוע האופנה של תל-אביב לשניים ועל תחושת האכזבה מהשתלשלות האירועים. אמש, עם סיומו של האירוע הראשון שהתקיים במתחם התחנה בעיר, כבר אפשר היה להתחיל לאמוד את הנזקים ואת השלכותיה של ההחלטה על התעשייה הקטנה של מעצבי האופנה בתל-אביב. אם המטרה המקורית של שני הצדדים, טרום ההתפצלות, הייתה לרומם את הענף המקומי, הרי שאי אפשר היה להתעלם מהאווירה המאופקת שליוותה את האירוע והניסיון של המשתתפים לשמור על מורל גבוה, שצלח רק לסירוגין.
גם המגעים עם גופי תקשורת בינלאומיים, במטרה להרחיב את הסיקור המזערי שלו זוכה העשייה הישראלית, יצרו מצב אמביוולנטי: מצד אחד, הם הצליחו להביא לכאן כמות מכובדת של עיתונאים זרים ממגזינים נחשבים ומובילים בעולם (ווג, אל, ל'אופיסייל, גלאמור ועוד), מצד שני, ברור שכלפי חוץ ההתנהלות הזו מצטיירת, בלשון המעטה, כלא מקצועית. לראיה, רובם הודו שמעולם לא נתקלו במצב כזה, אפילו לא בבירות האופנה הגדולות ביותר. "חבל מאוד שהם לא חולקים את אותו אינטרס" אומרת ולרי אבקסיס, כתבת האופנה של מגזין ELLE הצרפתי, "מדינה כל-כך קטנה ושתי תצוגות? גם ככה לא פשוט לגייס כסף לאירוע אחד, היה רצוי להכיר בחשיבות של האירוע ולאחד כוחות".
שבוע האופנה השני, שנקרא "גינדי תל-אביב", ייפתח ב-16.12, בתצוגת אופנה של המותג האיטלקי מיסוני, שיציג בו לראשונה את קולקציית הסתיו המוקדמת ל-2013. באירוע ישתתפו מעצבי האופנה גדעון וקארן אוברזון, שי שלום, דורין פרנקפורט, דורית בר אור, אלון ליבנה, ששון קדם, יוסף, לי גרבנאו, דיויד ששון, אלמביקה ועוד.
כך או כך, שבוע האופנה הראשון היה אירוע שסב ברובו סביב מי שעדיין משתייכים לנישת המעצבים הצעירים של העיר. על תקן המבוגרים האחראיים הציגו מיכל נגרין, גלית לוי, ירון מינקובסקי ואופיר דהאן. למרות המהומה, בשוק המקומי הקטן ודל האמצעים שלנו, לא פשוט להרים קולקציית קיץ כמעט שנה מראש וחשוב לתת לטובים ביותר שבהם את מחיאות הכפיים הראויות.
הפרובוקטיבית: אניה פליט
התצוגה של אניה פליט, אחת המעצבות הצעירות המוערכות ביותר בתחום, עוררה ציפיות גבוהות במיוחד, שסופקו בחלקן. על רקע מיצג וידיאו של תחנת רכבת, צעדו על המסלול הדוגמניות שעטו על עצמן פריטי לבוש שנחלקו לפי יום ולילה. הפריטים אמנם לא כללו בשורה אופנתית מרעישה, אך היו עשויים לעילא בטכניקות מרשימות של חיבור בין מרקמי בד שונים, והתצוגה כולה הייתה טעונה באנרגיות נשיות חושניות, סקסיות ומעניינות במשחקים פרובוקטיביים של חשיפה והסתרה.
השבטית: ליאורה טרגן
לצלילי תופים ברקע, פסעו הדוגמניות על המסלול במקצב איטי וקבוע עם נוצות ועור משולבים בפריטים ייחודיים. מאז שפנתה לדרך עצמאית, ליאורה טרגן מצטיינת בעיצוב פריטים הנעים על קו התפר שבין אופנה לאמנות. היא לעולם לא פוזלת לכיוון של טרנדים, מעצבת לפי גחמותיה האישיות, ואת הפריטים ניתן לראות ולרכוש רק בסטודיו שלה. לא מפתיע אם כך, שעל השתתפותה באירוע הודיעה יומיים קודם, ושעל אף הספונטניות, הייתה זו אחת התצוגות המקוריות שנראו על המסלול.
הלבישה: סבינה מוסיוב
אחת היוזמות החשובות באירוע הייתה תחרות "המעצב הבא" בחסות רנואר, שהכילה השנה סוללה של כישרונות מלאי מעוף כדוגמת מארק גולדנברג, מריה ברמן והאחים מוסלין. על אף שגולדנברג זכה בתחרות ובפרס הנכסף (לעצב קולקציית קפסולה שתשווק ברשת רנואר), ביחס לקולקציות הבוסריות שהוצגו על המסלול - הייתה זו דווקא סבינה מוסיוב שהיטיבה להציג קולקציה מקורית ובוגרת, ולשם שינוי גם לבישה.
האיטלקית: מוסקינו
התצוגה של בית האופנה "מוסקינו" הייתה אירוע הפתיחה של שבוע האופנה וכללה שלושה חלקים: קולקציית נשים, גברים ו-12 מראות אייקוניים מארכיון של המותג. כצפוי ממותג איטלקי ותיק, הבסיס של הקולקציה של הנשים היה מחויט, אולם נלווה לו קו עשיר של מודרניות בדמות עיצובים נקיים וחדים, כמו חליפות במראה מתוחכם בצבעוניות של שחור ולבן ושמלות מיני בצבעוניות נועזת. גוונים נועזים ופרופורציות נותרו שם המשחק גם לכל אורך התצוגה של הגברים, בין אם דובר במכנסיים צרים, שמכפלתם נוגעת בקרסול, ז'קטים ברכיסה בודדת, וסריגי קרדיגן קלילים רפויים - רמז של האופנה האיטלקית לסגנון הגרפי שאפיין את שנות ה-60 של המאה הקודמת.
הרומנטית: מיכל נגרין
יש בקישוטיות ובעושר הססגוני של מיכל נגרין די והותר לא רק בשביל למלא מחסנית לקולקציית בגדים, אלא גם כדי להביא אותה לנקודה המסוכנת שבה היא הופכת לעמוסה יתר על המידה וקשה לצפייה. לא כך קרה במקרה של קולקציית השמלות שעיצבה לקיץ 2013, שכללה שמלות ערב אלגנטיות בהשראת אודרי הפבורן ושמלות מודפסות בהשראותיה שלה, המושפעות מגלויות ישנות ומאוספים של תיקי חרוזים. הקולקציה התברכה לא רק במקוריות אלא גם באומדן מדויק של מינונים. כך הצליחה המעצבת ליצור עומס מבוקר של עיטורים, נצנוצים והדפסים בתוך פריטי הקולקציה ומתח נכון בשילוב בין השמלות עצמן.
האלגנטית: אילנה אפרתי
בהתחשב בפרופיל התקשורתי הנמוך שלה, אפרתי הפתיעה בהשתתפותה באירוע, אך בעיקר הפתיעה לטובה הקולקציה הנשית להפליא שהציגה. על אף שהיא נוהגת לחלק את זמנה בין ת"א לטוסקנה, אפרתי הוכיחה שהיא מעצבת האופנה הכי ישראלית שיש. קולקציית הקיץ בעיצובה היא מופת של אלגנטיות נונשלנטית, מוקפדת ואיכותית, בניחוח אירופי אך בו-זמנית גם מקומי לחלוטין.
אפרתי היטיבה גם ליישם את העובדה שתצוגת אופנה היא לא רק עניין של בגדים אלא גם סיפור שצריך לספר. את סיפור הקיץ של הקולקציה המהודקת שלה ליוו הדוגמניות בשיער רטוב, לבושות בפריטים מבדי פשתן, כותנה ומשי.
המעוטרת: תמר פרימק
רוח מדברית ים-תיכונית, כמעט כנענית, ממשיכה לנשוב מהעיצובים של תמר פרימק, שכבר בשבוע האופנה אשתקד הוכיחה את יכולתה להעלות תצוגה מרשימה.
מאז, עיצבה תלבושות לקרן מור בהצגה "המאהב" והציגה אוסף בהשראת עבודתה של רוז'י בן יוסף בליל האופנה שהתקיים בכיכר המדינה לפני כשבועיים. הפעם, עוצבה הקולקציה בהשראת הפסיפס שממנה נוצרו פרטים בראשיתיים במרקמם ובחזותם.
את התצוגה פתחה קרן מור, לבושה בגלבייה ארוכה ויפה, ולאחריה עלו הדוגמניות לבושות בסריגים רפויים, בדים מבריקים וטוניקות מצוירות - כולם נתפרו בעבודת יד.