אין להפוך רואה חשבון לבלש האמור לבלוש אחרי לקוחו ולדרוש כי יבדוק את הנתונים המוצגים לו על-ידי לקוחו - כך קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יהודית שבח.
התביעה נסבה סביב הליך לרכישת מניות בחברה פרטית. התובע טען כי מניותיו נמכרו במחיר נמוך בהרבה משווין האמיתי, שכן הקונה ורואה החשבון של החברה (הנתבע) שיתפו ביניהם פעולה על מנת להציג בפני המוכר שווי חברה נמוך בהרבה מהשווי האמיתי.
בנוסף, נטען כלפי רואה החשבון הנתבע כי גם במסגרת תפקידו כבורר בין הצדדים - אליו מונה לאחר ההסכם, על מנת להוציא את הסכם המכירה לפועל - הוא פעל לטובת האינטרסים של הקונה, ובכך גרם למוכר נזקים נוספים.
לדברי התובע, רואה החשבון פעל במירמה, רשלנות וניגוד עניינים. התביעה הוגשה על סך 5 מיליון שקל.
השופטת שבח דחתה מכל וכל את התביעה, תוך שהיא מקבלת את טענות עורכי הדין עופר מוטולה ושירי כהן ממשרד נשיץ-ברנדס שייצגו את הנתבע. במסגרת טענותיהם גרסו כי עסקת המכר הייתה במתכונת bmby, אשר בה הוענקה אופציה ראשונה דווקא למוכר לרכוש את המניות - ולפיכך, כיוון שרואה החשבון לא היה יכול לדעת מי ירכוש ממי את מניות החברה, אין היגיון בטענה כי רואה החשבון ביקש להוריד מראש את שווי החברה.
בנוסף, התקבלה הטענה כי היה מקום לתבוע את הקונה דווקא, וכי במצב כזה בו לא מוכחת קנוניה בין הקונה לבין רואה החשבון - אין מקום לבוא בטרוניה כלפי רואה החשבון, שלא ניתן לזקוף על גבו את "עוון" הלקוח.
כמו כן, בפסק הדין נקבע כאמור כי אין להפוך את רואה החשבון לבלש האמור לבלוש אחרי לקוחו ולדרוש כי יבדוק את הנתונים המוצגים לו על-ידי לקוחו.
את רואה החשבון ייצגו עורכי הדין עופר מוטולה ושירי כהן ממשרד נשיץ ברנדס.