ניסיון העבר ממלחמת לבנון השנייה (14.8.06- 17.7.06) וממבצע "עופרת יצוקה" (18.1.09-27.12.08) מראה כי אפקט הפגיעה של מלחמות הממוקדות בפריפריה, בצמיחה ובשוקי ההון, הוא זניח בטווח הארוך (זאת, בניגוד לאינתיפאדה השנייה שהייתה בכל רחבי הארץ). ההשפעה התקציבית היא משמעותית יותר מבחינה פיסיקאלית, אף שהיא לא גרמה בעבר לקשיים משמעותיים.
אמנם, מלחמת לבנון השנייה הביאה בטווח הקצר לפגיעה בתוצר הנאמדת ב- 1.3% ולירידה קצרת-טווח בשוקי המניות, אולם ניתוח הנתונים לאחר כשנה מן האירוע, הראה כי המשק הישראלי התאושש במהירות מהפגיעה, קיזז את הירידה בצמיחה, ושוקי המניות אף עלו במידה משמעותית.
האפקט התקציבי של המלחמה היה גדול יחסית - עלייה בהוצאות הממשלה של 10 מיליארד שקל. אולם למזלו של המשק, עודפי התקציב בשנת 2006 הסתכמו ב-18 מיליארד שקל, כך שלמרות עלויות המלחמה, החוב הלאומי המשיך לרדת, והיציבות הפיסיקאלית והכלכלית נשמרה.
כניסה למרחב "המצוק הפיסיקאלי"
אפקט הצמיחה השלילי של מבצע "עופרת יצוקה" היה זניח וזמני והוא הסתכם בפחות מחצי אחוז. אמנם אפקט התקציב היה עלות של כ- 4-5 מיליארד שקל, אך השפעתו לא ניכרה ממש, בתוך המערכת הכלכלית הגועשת של שנת 2009.
המבצע הנוכחי, "עמוד ענן", דומה מבחינה כלכלית לשני המבצעים הקודמים. מלחמה מוגבלת בדרום הארץ, ובהנחה אפילו קיצונית כי תהיה גם פלישה יבשתית-קרקעית ישראלית לעזה, האפקט השלילי של הצמיחה צפוי להיות שולי, לא יותר מחצי אחוז תוצר. זאת בהנחה שגוש דן לא ייפגע ממש ושהמלחמה לא תסתבך עם גורמים שלישיים.
ההשפעה על שוק ההון צפויה גם היא להיות שולית. אולם בניגוד לעבר הפעם אני צופה כי יהיה אפקט פיסיקאלי משמעותי למלחמה זו, עד כדי משבר תקציבי לאחר הבחירות. זאת, משום שתוספת ההוצאה תתווסף לגירעון הקיים, שהוא כבר גדול ומסוכן ליציבות המשק.
בשנתיים האחרונות חרגה ישראל ב-45 מיליארד שקל - קרוב ל-5% תוצר - מן המתווה של חוק התקציב. בשלב הראשון, החליט האוצר להעלות את יעד הגירעון מ-1.5% ל-3% תוצר, ובכך "חסכנו" כביכול 15 מיליארד שקל. בנוסף, הוחלט על העלאות מיסים של כ-10 מיליארד שקל, בעיקר העלאת מע"מ ומס הכנסה, ומכאן שנשארנו עם חוסר של 20 מיליארד שקל בתקציב, הנדרשים לקיצוץ לאחר הבחירות בינואר.
הממשלה החדשה תיאלץ למצוא פתרון תקציבי רחב, בדמות קיצוץ הוצאות והעלאות מסים, כאשר ברקע עומדת תוספת הוצאות ניכרת בשל המבצע הנוכחי. בהנחה שהפסקת-האש תגיע השבוע או בשבועיים הקרובים, ההוצאה התקציבית תסתכם, לפי ניסיון העבר, ב-4-5 מיליארד שקל. אך פלישה יבשתית והתארכות העימות לחודש ויותר, תכפיל את ההוצאה.
בתנאים אלה, תיכנס ישראל למרחב "המצוק הפיסיקאלי". בשנתיים האחרונות עלו הוצאות הביטחון מעל ל"מתווה ברודט" בקרוב ל-10 מיליארד שקל כאחוז תוצר; כמו כן, הוצאות הרווחה (ע"ע טרכטנברג חינוך חינם לגילאי 3-4 , צהרונים, הסכמי שכר, ועוד) הוסיפו גם הם כאחוז תוצר; ובנוסף הפסדי המסים מול התחזית נאמדים בעוד חצי אחוז תוצר.
הממשלה החדשה שתקום, תעמוד בפני דילמה קשה - האם לשמור על היציבות הפיננסית או לוותר עליה ולהסתכן במשבר דירוג אשראי ואג"ח ממשלתי. החלופה הריאלית, דהיינו, קיצוצים נוספים ברווחה ועוד העלאות מסים לכל האוכלוסייה, יחייבו את הקואליציה העתידית לעמוד בפני הכרעות קשות - מהבחינות האידיאולוגיות, החברתיות ופיסקאליות.
המבצע הצבאי הנוכחי בדומה לקודמיו יביא כנראה להפסקת-אש מוגבלת בזמן (נקווה שארוך); שני הצדדים יחזרו להתחמש - החמאס בסיוע איראני, אנחנו בהגדלת תקציב הביטחון (כולל לכיפת ברזל). אמנם, הצמיחה להערכתי לא תיפגע מתוספת ההוצאות האלה, אולם המשבר התקציבי יחריף מאוד. לפיכך, הציבור כולו ייאלץ לממן את המלחמה, כמו שעליו לממן את יישום המלצות ועדת טרכטנברג, תוספות השכר והגדלת התקציב ליעדים השונים.
הכותב, יו"ר "פעילים", הוא הממונה לשעבר על הכנסות המדינה