איל המדיה רופרט מרדוק, בעל השליטה בניוז קורפ, אינו מרוצה כנראה מהקו המערכתי של מתחריו ביחס לישראל, בייחוד במהלך מבצע "עמוד ענן". אתמול (א') הוא צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "מדוע העיתונות בבעלות יהודית היא כל-כך אנטי-ישראלית בכל משבר, באופן עקבי כל-כך?"
מרדוק לא פירש למי מכוונת הביקורת, אבל בציוץ קודם באותו יום כתב: "המזרח התיכון נמצא על סף רתיחה כל יום. לעמדת ישראל נשקפת סכנה. ובינתיים, ראו את ההטיה ב-AP וב-CNN, שממש מביכה", כתב. איש לא חשד עד עתה שאמצעי התקשורת האלה נתונים להשפעה יהודית או נמצאים בבעלות יהודים (ומרדוק אינו טוען זאת בציוץ שבו מוזכרים שני הגופים).
ייתכן - וזה רק ניחוש - שבציוץ השני שלו רומז מרדוק ל"ניו-יורק טיימס", בשליטת משפחת סולצברגר שמוצאה יהודי. בעיני אנטישמים רבים, העיתון הזה הוא סמל והוכחה להגמוניה היהודית במדיה. בה בעת, יהודים רבים בצד הימני של הסרגל הפוליטי רואים ב"טיימס" כלי ביטוי של יהודים שונאי עמם, שמתרפסים לפני אדוניהם הליברלים (וה"טיימס", אגב, הוא מתחרה גדול של "וול סטריט ג'רנל").
"פוגע בעיתונאים וביהודים"
בין אם מרדוק כיוון ל"טיימס" ובין אם לאמצעי תקשורת אחרים, הוא לא סייע לעניין שניסה לקדם, אלא רק פיטם ברווז אנטישמי והעצים אותו כפי שרק מוגול כמותו יכול. כעבור כמה שעות ואחרי מספר גדול של ציוצים מוקיעים, פרסם איל המדיה את הציוץ הבא: "(הביטוי) 'עיתונות בבעלות יהודית' זכה לביקורת חריפה, כאילו הובן שמדובר בעיתונאים יהודיים. אל תראו זאת כך. התנצלות ללא סייג".
התיקון קלקל יותר משתיקן. איש לא חשד שמרדוק משלח חצי זעמו בעיתונאים יהודים, והוא לא חזר בו, על כל פנים לא במפורש, מהקביעה כי "עיתונות בבעלות יהודית" היא אנטי-ישראלית.
פיטר ביינארט, מרצה למדעי המדינה ומתנגד חריף למדיניות ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים, כתב אתמול ב"דיילי ביסט", האתר המקוון של "ניוזוויק", כי הציוץ של מרדוק אינו רק מטומטם, הוא גם פוגע הן בעיתונאים והן ביהודים.
"הוא פוגע בעיתונאים מפני שמשתמע ממנו שמוסדות העיתונות צריכים לשקף את ההטיות האידיאולוגיות של בעליהם", כותב ביינארט. "מקריאת הציוץ של מרדוק יהיה הגיוני להסיק שהוא מאמין שכל עיתון בבעלותו חייב לשקף את השקפותיו הימניות. רשות התקשורת הפדרלית צריכה אולי לבחון זאת כאשר תבדוק פנייה של מרדוק להשתלט על 'שיקגו טריביון' ועל 'לוס אנג'לס טיימס'. והציוץ של מרדוק פוגע גם ביהודים מפני שעולה ממנו שכאשר מדובר בישראל, יהודים בעלי עיתונים צריכים להניח ליהדותם להנחות את פעילותם העיתונאית".