נדירים הם המקרים שבהם מתייחסים שופטי בית המשפט העליון, בתוככי פסק דין, לבחירות לכנסת המתקרבות, ומעניקים לעיתוי מתן פסק הדין, בתקופת בחירות, משקל במסגרת הכרעתם. אבל זה בדיוק מה שעשו אתמול (ב') שופטי בג"ץ מרים נאור, עוזי פוגלמן ואורי שהם, בהחלטתם לדחות את העתירות שביקשו להדיח מכהונתם את שר הפנים, אלי ישי, ושר האוצר, יובל שטייניץ, בשל המסקנות שהסיק נגדם מבקר המדינה בנוגע לחלקם בכשלים שהובילו לאסון השריפה בכרמל. "דין הבוחר" הועדף על פני הדין הפורמלי. "משפט הציבור", הצפוי להתברר בקלפי, מקבל את הבכורה על פני ההכרעה השיפוטית.
בעתירות, שהגישו התנועה לאיכות השלטון, עמותת אומ"ץ וכן הקצינים בדימוס זאב אבן-חן ועמית קליין, שבת-משפחתם הייתה בין 44 ההרוגים באסון הכרמל, נטען כי ה"אחריות המיוחדת" שמצא המבקר הקודם, מיכה לינדנשטראוס, ביחס לישי ולשטייניץ, יוצרת חובה משפטית לראש הממשלה, בנימין נתניהו, להעביר אותם מכהונתם.
המבקר מצא את ישי ושטייניץ אחראים לכשלים במערך הכבאות, ואילו הממשלה כולה חבה באחריות כוללת למחדלים ולכישלונות שהובילו לתוצאות האסון.
על אף ה"אחריות המיוחדת" שקבע לישי ולשטייניץ, נמנע המבקר מלהמליץ המלצות אופרטיביות בעניינם, וציין כי "זו במהותה שאלה פוליטית מובהקת, שיש להותירה בידי הכנסת והציבור".
פסק הדין עוסק לא רק בשאלה האם קמה לראש הממשלה חובה להעביר את השרים מתפקידם בעקבות דוח המבקר, אלא גם בשאלה האם רשאי בג"ץ להתערב ולהורות לראש הממשלה להעבירם מכהונתם, אם החליט שלא לנקוט את הצעד הזה.
המעמד של המלצות המבקר
הפרשה גם מעניקה לשופטי בג"ץ הזדמנות נוספת לדון במעמדו הנורמטיבי של דוח המבקר, ולציין כי להמלצותיו - גם אם היה כולל בדוח המלצות מפורשות - אין תוקף משפטי מחייב. כך נקבע גם בפרשה שבה עתרו לבג"ץ פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר וזו הנוכחית, רות דוד-בלום ואריאלה סגל-אנטלר, כנגד מסקנות המבקר נגדן בפרשת הטיפול בחומרי האזנות הסתר במסגרת חקירתו של השר לשעבר, חיים רמון.
ועם זאת, להמלצות המבקר יש משקל לא קטן. "התעלמות גורפת ובלתי מנומקת מהמלצות המבקר", קובעים השופטים, "לא תוכל להיחשב לסבירה".
טענת העותרים כי למסקנות המבקר יש משקל זהה לאלה של ועדת חקירה ממלכתית, כפי שטען בעבר פרופ' יצחק זמיר, לא התקבלה. השופטים הזכירו כי בעניין זה ניטש ויכוח בין המלומדים, וכנגד גישתו של זמיר, שלפיה רק במקרים נדירים ויוצאים מהכלל רשאית הממשלה לדחות את המלצות המבקר, עומדת גישתו של ד"ר דורי קלגסבלד, הגורס כי לממשלה יש סמכות להימנע מלאמץ את מסקנות המבקר והמלצותיו.
משפט הציבור
לצד זאת, שופטי בג"ץ מדגישים את חשיבותה של הביקורת הציבורית על התנהלות הממשלה ועל ההחלטה שלא להעביר מכהונתם של השרים שספגו ביקורת מצד המבקר.
"דעת הקהל יכולה להשפיע על מערך השיקולים הפוליטיים של ראש הממשלה", כתב השופט פוגלמן. "דעת הקהל יכולה גם להשפיע על מערך שיקוליהם של שחקנים אחרים בזירה הפוליטית ועל עמדתם, ולהשפיע בעקיפין על החלטת ראש הממשלה. לבסוף, הציבור יכול להביע את דעתו על תפקודו של שר ועל החלטת ראש הממשלה שלא להעביר אותו מכהונתו - לשלילה או לחיוב - בבואו לממש את זכותו הדמוקרטית לבחור את נציגיו בבחירות לכנסת".
השופטים הקבילו את הדרישה העולה בעתירות לפסיקת בג"ץ משנות ה-90 בעניינם של השרים לשעבר אריה דרעי ורפאל פנחסי, אז נקבע כי הגשת כתב אישום נגד שר מחייבת את העברתו מכהונתו, ובמקרים חריגים תתחייב העברתו מכהונה, גם אם לא הוגש או בטרם הועמד לדין.
ואולם, לא כל התנהגות בלתי תקינה מחייבת העברה מכהונה. במקרה הנוכחי אין מדובר בחשדות למעשים פליליים, ואין טענה לליקוי ערכי או פגם מוסרי בהתנהלותם של שני השרים. ההחלטה אם להעביר שר מכהונתו מטעמים מקצועיים, קבעו השופטים, ניצבת בלב סמכותו של ראש הממשלה לנהל את הממשלה.
ועם זאת, כאמור, השופטים הדגישו כי דחיית העתירות אין פירושה מתן הכשר להתנהלות השרים ישי ושטייניץ, אלא רק העברת הדיון לזירה הציבורית.
"דחיית העתירה אין בה משום נקיטת עמדה - לא לחיוב ולא לשלילה - ביחס למשמעויות הציבוריות שנושא עמו דוח המבקר", כתבו השופטים. "שאלות אלה תתבררנה במישור הציבורי והפוליטי. הכרעתנו בעתירות היא במישור הדין וההלכה הפסוקה. ההכרעה השיפוטית לחוד - ומשפט הציבור לחוד".
גם לעובדה שהבחירות לכנסת הולכות ומתקרבות נתנו השופטים משקל מסוים, אף שלדבריהם הם היו מגיעים לאותה תוצאה גם בתקופה אחרת. "הממשלה הנוכחית - על כל שריה - עתידה ממילא לסיים את תפקידה עם השבעתה של הממשלה שתוקם לאחר הבחירות", כתב פוגלמן בשולי פסק דינו. "החלטתו של ראש הממשלה שלא להעביר את שרי הפנים והאוצר מכהונתם, כמו גם שאר הנושאים שאליהם התייחס מבקר המדינה בדוח, יעמדו בתוך זמן קצר - יחד עם נושאים מרכזיים אחרים - למבחן הציבור".
הרמז, כך נדמה, עבה למדי. (בג"ץ 9223/10).