תערוכה "עומקם של פני השטח" של אברהם אילת, שנפתחה בסוף השבוע האחרון, אמורה להיות "רטרוספקטיבה של 45 שנות צילום". אולם אצל אילת, אמן רב-תחומי ותיק, מורה ופעיל חברתי לקידום האמנות, אין צילום בלי וידיאו ואין תערוכה בלי ציור ולפחות נציג מסדרת האובייקטים שהוא מפסל מחומרים שמצא ואסף. אלה יקבלו הפעם ייצוגים סמליים, כמעין רקע שמעשיר את הבנת האמן בעיני המתבונן.
אוצר התערוכה הוא הצלם גלעד אופיר - בעצמו אמן ומורה מוערך, שלאחרונה נכנס לתפקיד יו"ר איגוד האמנים הפלסטיים. המפגש בין השניים, אמנים פעלתנים בני שני דורות שונים, יוצר תערוכה שיש בה כמה נקודות מבט. הם עובדים בהרמוניה. לאחר שנה של דיאלוג ומעבר על החומרים, הם נראים כאילו פיתחו ביניהם שפה פרטית.
אופיר בחר להציג עשרות צילומים בפורמט לא גדול, היוצרים תחושה כמו-קולנועית. מעין סיפור לא לגמרי קוהרנטי, שצריך לתהות עליו ולפענח אותו.
בין התיעודי למבוים
בתערוכה מוצגים צילומים מכמה סדרות שלא הוצגו עד היום. חלק מהצילומים תיעודיים וחלקם מבוימים, עליהם אומר אילת שגם הם, למעשה, אקראיים למדי. הרכבת החומרים לצילום היא תהליך יצירתי-רגשי, אקספרסיבי. "אני בונה את הדברים בצורה אינטואיטיבית ולא מתוכננת. תהליך הכנת החומרים הוא בעצמו חלק מהעבודה, כך שלמעשה מדובר בתיעוד של מיצב ולא בהצבת צילום".
אילת (74) החל לצלם בשנות ה-70, קודם לכן עסק בעיקר בציור. "הצילומים של שנות ה-70 מתקשרים לרישומים שלי מאותה תקופה. הייתי רשם של מתחים ואנרגיות. ב-86' יצא ספרי 'צייר עם מצלמה', כך הרגשתי, שהמצלמה היא רק עוד כלי. הייתי רועה צאן בקיבוץ שמיר ואני חושב שהטבע מאוד השפיע על תפיסת האמנות שלי. הגיאומטריה של בריכות הדגים. השדות".
הוא התחיל את הדיאלוג שלו עם האמנות כבר בתיכון, בגימנסיה הרצליה. מאוחר יותר למד בבית הספר הגבוה לציור בתל-אביב והמשיך בלימודי תחריט בפריז. שנים רבות לימד באקדמיה עד שחלה ונאלץ להפסיק להרצות. הוא נמנה עם מקימי חלל האמנות "פירמידה" בחיפה, שאותו ניהל במשך כ-10 שנים.
למה אתה יוצר הפרדה בין צילום לציור ברטרוספקטיבה?
"זו שאלה טובה. יש לי פרויקטים מקבילים לגמרי. למשל, בתקופה שהיה לי סטודיו בשכונת הדר בחיפה, הייתי מצייר כל היום ויוצא להפסקה עם מצלמה ביד. מסתובב ברחובות הסמוכים ומצלם - פעם חלונות, פעם אנשים". ההתבוננות העיקשת שלו ניכרת ביתר שאת בתערוכה. תמונות משנים של מסעות ושיטוט בארצות-הברית ובאוסטרליה, למשל, מציגות מציאות חיים תלושה, מנוכרת, חריפה ואנושית מאוד.
אחת העבודות היותר מסתוריות, צילום שחור לבן מסדרת "הסבך" שנוצרה בסטודיו, ממוקמת בקיר הפונה למדרגות הכניסה. "זוהי בעיניי עבודת מפתח", מסביר אופיר. קשה להתווכח עם בחירתו. יש בה רישום, פרספקטיבה, מופשט וטבע דומם. ויש בה חסד.
מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד, www.jancodada.co.il, א'-ה' 9:30-15:30, ו' 9:30-14:00, שבת 10:00-16:00. 10-20 שקל