דני ברנר קורא את הכותרות על השכן בהרצליה פיתוח, יוסי מימן, ולא יכול שלא לחוש הזדהות. "הוא הזדהה עם זה שלמימן נגמר הכוח להילחם במחזיקי האג"ח", מספר חבר משותף של השניים, בהתייחס לידיעות שפורסמו על כך שמימן החליט להעביר את השליטה באמפל הקורסת לידי בעלי האג"ח. "הוא הזדהה עם זה שמימן החליט שנמאס לו, ושאם הנושים חושבים שיוכלו לנהל את החברה טוב ממנו אז שייקחו את זה. מה הוא צריך את זה, מימן? יש לו יאכטה, טוב לו, מה רע לו בחיים".
הם מכירים לא מהיום, ברנר ומימן. ב-1997 הקימו יחד חברת תעופה שקיבלה זיכיון לשמש כמוביל הלאומי של קניה למטענים. במשך 4 שנים הם הפעילו קו תעופה שהוביל פרחים ופירות מקניה לרחבי אירופה, עד שהחליטו לשים סוף להרפתקה משום שלא הייתה רווחית. ברנר, יודעים לספר המקורבים, מדבר על התקופה ההיא בעיניים נוצצות. עד היום הוא ומימן שומרים על ידידות, ומלבד השכנות הם חולקים גם קשר עם אירית אילוז, סמנכ"לית הכספים של אמפל ואחת משיאניות השכר במשק, המשמשת כדירקטורית בקמור של ברנר.
יהיו שיגידו שברנר מזדהה עם מצבו של מימן משום שגם הוא הצטרף לאחרונה למועדון הבלתי נחשק של טייקונים שאינם עומדים בהתחייבויותיהם למחזיקי האג"ח. זה קרה לו בפרק זמן די קצר: לפני שנה עוד נראה היה שעשה את עסקת חייו, כשקמור בשליטתו מכרה לדלק רכב את החברה הבת, קמור רכב (זכיינית ב.מ.וובישראל), בפרמיה של עשרות אחוזים מעל לשווי השוק שלה. אלא שהבורות הפיננסיים של קמור ושל החברה-האם אגרי נותרו בעינם.
לאגרי הוצמדה אזהרת "עסק חי", עם הפסד של 21 מיליון שקלים במחצית 2012; ואילו קמור, שסיימה את המחצית עם הפסד של 19 מיליון שקלים, צפויה כנראה לקבל הערה כזו בדוחות הרבעון השלישי. ערך המניה צנח שלה בשנה האחרונה בכ-40%.
בדוחות הקרובים צפויות להתבצע הפחתות שווי נוספות בנכסיה של קמור : חברת הדירוג מעלות S&P הורידה את דירוג אגרות החוב שלה לכזה המשקף חדלות פירעון - זאת, לאחר שקמור הודיעה כי לא תוכל לעמוד בתשלום למחזיקי האג"ח לפני כחודש (תשלום בהיקף של 23 מיליון שקלים, מתוך חוב כולל למחזיקים בהיקף של למעלה מ-100 מיליון שקלים).
האם ברנר אינו חושש ממצב דומה לזה של מימן, בעיקר לאור העובדה שבעלי האג"ח מתחילים להראות סימני לחץ? "ממש לא", המקורב ממהר להרגיע, "דני הוא פייטר. חוץ מזה, הוא בתחילת הדרך. כרגע זו לא אופציה בכלל. הוא ממש עוד לא שם".
- הוא יכול להביא כסף מהבית?
"בתנאים מסוימים, כן".
ובכל זאת, נדמה שברנר מתייחס בכובד ראש למצבו: "נכשלתי בעסקיי", הוא הודה לאחרונה בפני מקורביו. "זה נורא ואיום. זה שהחברה לא שילמה את ההתחייבויות שלה אחרי 23 שנה, זה פשוט נורא ואיום". עבורו, איש העסקים המצליח בעל הייחוס המשפחתי (ברנר הוא בנם של איל ספנות ושל אחייניתו של הנשיא הראשון חיים ויצמן) ומי שהיה בעבר השחיין המהיר באסיה ומדליק הלפיד*בפתיחת טקס המכבייה - החשש להפוך לעוד פיננסייר ממונף שלא עומד בהחזר החובות הוא לא עניין של מה בכך.
ההצלחה: זיכיון ב.מ.וו
דני ברנר, 59, נולד בחיפה למשפחה מבוססת: אביו, רב-חובל מילה (שמואל) ברנר, היה מחלוצי חיל הים ובעליה של החברה הימית להובלת פרי - אימפריית ספנות שנכנסה לקשיים בשנות ה-70 ואשר מימשה את רוב רכושה לטובת תשלום חובות של מאות מיליוני דולרים, השקולים כיום למיליארדים.
יותר מכל עסקיו, ברנר מזוהה עם ב.מ.וו, מותג היוקרה שאותו ייבא במשך כחצי יובל. "זה מותג חזק, סקסי", מסביר גורם בענף הרכב. "מותג של חדשנות שיווקית וטכנולוגית. בכל העולם הוא עקף את מרצדס".
במסגרת מאמצי המיתוג של החברה מונה ב-2007 הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר לשעבר, דן חלוץ, לשמש כמנכ"ל. ברנר וחלוץ לא הכירו קודם אלא נפגשו באקראי, וברנר העריך שחלוץ, שבאותם ימים אלה יצא לאזרחות אחרי מלחמת לבנון השנייה, יעניק ערך מוסף לחברה. לאחר מספר פגישות ביניהם סוכם על העסקתו של חלוץ, אך הרומן לא החזיק מעמד לאורך זמן: חלוץ פרש אחרי שלוש שנים שבהן צבר שכר נכבד מול ביצועים עסקיים לא מרשימים, בלשון המעטה.
לפני כשנה וחצי החליט ברנר, במידה לא מועטה של כאב, להיפרד מהבייבי שלו ולמכור את השליטה בקמור רכב לידי דלק רכב, יבואנית מאזדה ופורד שבשליטת גיל אגמון, תמורת כ-160 מיליון שקלים. מאחר שקמור החזיקה בכ-65% מקמור רכב, המחיר הזה שיקף שווי של כ-253 מיליון שקלים לחברה הבת.
על אף שהעסקה נראתה בימיה משאת נפש של שני הצדדים - אגמון לטש עיניים לב.מ.וו במשך שנים משום שראה בה השלמה מלאה ליבוא מאזדה ופורד, וברנר קיבל הצעת מחיר שאי-אפשר לסרב לה - מאז חודש יוני התגלעו חילוקי דעות על רקע השגות שיש לדלק רכב בנוגע לרכש החדש.
בדלק רכב טוענים כי הוצגו בפניהם מצגים לא נכונים בנוגע למצבה של קמור רכב, ושבעצם רק אחרי שנחתמה העסקה התגלה כי ללקוחות של קמור יש חובות מסופקים (חובות שיש ספק לגבי היכולת של הלקוחות לשלם אותם) - גילוי שהסב לחברה הפסד עצום של כ-100 מיליון שקלים במחצית השנייה של 2011.
ההפסד החריג, שנרשם לאחר שנחתמה העסקה, מחק את מלוא ההון העצמי של קמור רכב והעביר אותה לגירעון של 3 מיליון שקלים. בסביבתו של ברנר מגחכים כשהם שומעים את הטענות של דלק רכב, ורומזים שאגמון פשוט מנסה לעשות מקצה שיפורים. לאחרונה הסכימו שני הצדדים ללכת להליך של גישור אצל עו"ד רם כספי.
על החוויה שלו בב.מ.וו סיפר ברנר בראיון נדיר לכתבת G שלומית לן ב-2005: "הייתי שמח לו הייתי יבואן של מאזדה. הוא גם מרוויח יותר, גם נהנה יותר, הוא מוכר לשוק הרחב, לא צריך להתעסק בהנחות, במינויים, בטרייד אין, וגם יש לו פחות תקלות כי הטכנולוגיה יותר פשוטה. הרי השכלול הרב שלנו מועד לבעיות".
הכישלון: הספנות והנדל"ן
מלבד ספינת הדגל ב.מ.וו, לברנר ישנם עסקים נוספים במסגרת הפעילות של קמור - חלקם הצליחו, חלקם פחות, וכמה מהם ככל הנראה הביאו אותה למצבה כיום.
בשנות ה-90 רכשה קמור את חברת הברוקרים סהר ניירות ערך, שהייתה שייכת לאבי אשתו של אחיעז. ב-1999, שנה לאחר שאחיעז הלך לעולמו ולאחר שברנר רכש את חלקה של אלמנתו באגרי (החברה האם של קמור), ברנר הכניס את קבוצת גמול כשותפה בסהר, וב-2001 הוא מכר אותה לחברת עוז השקעות של עופר הירשזון לפי שווי חברה של כמעט פי שלושה ממחירה בשוק - ורשם רווח נאה (לימים נקלע הירשזון - בנו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון שמרצה עונש מאסר - לקשיים עסקיים ולחובות של עשרות מיליוני שקלים).
מחוץ לשוק ההון ברנר ניסה את מזלו בכמה תחומים אחרים: למשל, באמצע שנות ה-90, קמור נכנסה בשותפות יחד עם משולם ריקליס לזיכיון המקומי של רשת המזון המהיר ברגר קינג. זמן קצר לפני שהרשת נקלעה לקשיים, קמור מכרה את אחזקותיה בברגר קינג, שמאוחר יותר נמכרה לאחים אורגד ומוזגה בסופו של דבר אל תוך רשת בורגר ראנץ'.
ברנר הוא גם שותף יחד עם איש הנדל"ן אלון ליברמן בחיפושי נפט באלבניה לצד הכשרה אנרגיה. את הפעילות הבוסרית בתחום האנרגיה מתכננים השניים לצקת לתוך השלד הבורסאי פז חן, שאותו רכשו ממשה בובליל, הבעלים של קלאב הוטל. בחיפושי הנפט, בינתיים, לא נרשמה התפתחות יוצאת דופן.
וכאן מגיעים שני התחומים שהסבו לברנר את מרב הנזק: האחד הוא עסקי הספנות, שלברנר מן הסתם יש סנטימנטים אליו כמי שגדל אל תוך התחום. קמור שירותי ספנות, שנחשבת ל"אהבה הראשונה" של ברנר, מחזיקה צי של אניות תובלה שאותן היא מחכירה ללקוחותיה. החברה נפגעה בשנים האחרונות כשנרשמה ירידה דרמטית במחירי ההובלה הימית וערך האניות ירד.
התחום השני הוא הנדל"ן: בשנים האחרונות רכשה קמור נכסים באירופה - מגרמניה ושווייץ, דרך אנגליה והולנד ועד מזרח אירופה. כשהמשבר העולמי נתן אותותיו, הנכסים שבהם החזיקה קמור נחתכו בשוויים.
עקב הקשיים בשני התחומים הללו צברה קמור חוב בהיקף של 81 מיליון שקלים בבנק הפועלים, ובשל כך הבנק שם ידו על חלק מהתמורה שהתקבלה מעסקת קמור רכב (פחות או יותר בסכום החוב), מה שמקשה על החברה להמשיך את פעילותה. בבנק הפועלים מוכנים לפרוס את החוב של קמור לעשר שנים ולשחרר את הכספים מעסקת קמור רכב כדי לאפשר לקמור להמשיך להתנהל - אך מה שדורשים שם בתמורה שם את ברנר על הכוונת של מחזיקי האג"ח.
המחלוקת: בעלי האג"ח חוששים
כדי להבין את המתווה המורכב והמפותל של ההסדר המוצע, צריך לחזור לרגע לחברת האחזקות אגרי, שבאמצעותה מחזיק ברנר בקמור, ושלה עצמה חובות גדולים משל עצמה לבנק הפועלים - בגובה 63 מיליון שקלים.
על מנת לשחרר את קמור מהחוב באופן שיאפשר לה להמשיך לתפקד, בנק הפועלים דורש עמידה בשני תנאים: הראשון הוא חיסול החוב של אגרי. במסגרת גיבוש המתווה, בעלי המניות של אגרי היו אמורים לרכוש ממנה את מניות קמור, וברנר לבדו, שמחזיק בכ-66% מאגרי, אמור היה לרכוש ממנה מניות של קמור תמורת 44 מיליון שקלים. את הכסף שישולם לאגרי על מניותה בקמור היא תעביר כדי לכסות את החוב לבנק.
עד כאן הכול בסדר. הבעיה היא התנאי השני של הבנק: שעבוד מלא על נכסי קמור כנגד החוב. במקרה כזה קיים סיכון לפגיעה במחזיקי האג"ח של קמור, מפני שבמקרה של חדלות פירעון, לבנק תהיה קדימות על פניהם כנושים. לאור זאת, מחזיקי האג"ח הביעו התנגדות תקיפה להסדר בהתכנסות האחרונה אצל נאמני האג"ח - משרד רזניק-פז-נבו.
"להערכת בעלי האג"ח, החברה היא חברה עם נכסים חיוביים, אז לתת בטוחה כזו נראה לנו מוגזם", מספר גורם מקרב מחזיקי האג"ח. "אנחנו מוכנים לתת שעבוד, אבל כל אחד לפי חלקו, ולא שהבנק יקבל שעבוד מלא בעוד שלבעלי האג"ח אין כלום. מה עוד שבמתווה נכתב שהבנק אינו מתחייב לשחרר כספים. על בסיס זה התנגדנו. אמרנו: עדיף שאנחנו ניקח את החברה, כי במקרה כזה הבנק צריך לקחת בחשבון שהוא מאבד את החוב באגרי. הרי לאגרי אין כלום חוץ מההחזקה בקמור. אז גם לנו יש מה להגיד".
האם דני ברנר יישאר בחזקת היוצא מן הכלל בנוף התספורות המקומי? האם יכניס יד לכיסו? האם בכלל יש לו כיס עמוק מספיק? ימים יגידו. בינתיים, הוא יכול להשקיף על הנעשה אצל השכן יוסי מימן, ולקוות שאצלו הדברים ייגמרו אחרת.
הכתבה המלאה - במגזין G