בספטמבר השנה נכנסו לתוקף החוק והתקנה החדשים "לעניין דיווח ומעקב אחר עבירות תנועה". החוק, ששמו הפופולרי הוא "חוק המלשינון", מחייב כל תאגיד להצמיד לחלק האחורי של כלי הרכב בצי שלו מדבקה גדולה וברורה עם מספר טלפון מקוצר, שמחובר למוקד דיווח טלפוני. החוק אף קובע סנקציות כספיות לא מבוטלות על הפרות.
מאחורי החוק הזה ניצבות כוונות טובה: לאלץ את ציי הרכב, שאחראים לחלק נכבד מאד מהנסועה על כבישי ישראל, ולמרבה הצער גם לחלק לא מבוטל מהתאונות, להדק את הפיקוח על אופי הנהיגה וההתנהגות של הנוהגים ברכבי החברה. הציבור הרחב יהפוך למעין "מפקח" ובכך ייווצר גורם הרתעה.
למרבה הצער, נראה שגם התקנה הזו לא עתידה להשפיע במאום על המציאות בשטח. אחת הבעיות המרכזיות היא, שיוזמי החוק החליטו לבסוף להשאיר את האכיפה והסנקציות כלפי הנהגים המדווחים באחריותן הפנימית של החברות מבלי שיצטרכו לדווח עליהן לגורם חיצוני כלשהו. התקנה קובעת שסמכות האכיפה היא בידי קצין הרכב. ואיזה סנקציות עומדות לרשותו? לשון החוק מעורפלת מאוד: הקצין "יפעל כלפי עובדי התאגיד שברכב שבשימושם בוצעה עבירת תעבורה על-פי נוהל שיקבע התאגיד".
המצב הזה מציב את קציני הרכב ללא סנקציות מעשיות. כאשר מתקבלת במוקד תלונה כלשהי על עבירה שביצע רכבו של עובד, למשל, הוא יכול פשוט להכחיש אותה קטגורית מכיוון שהיא מבוססת על דיווח טלפוני של עד ראיה, לעיתים אנונימי, שאינו מוסמך לזהות עבירות ולרוב גם אינו מוכן להיות מעורב בפרשה מעבר לדיווח הראשוני.
קצין בטיחות עימו שוחחנו השבוע אומר שזו תופעה נפוצה. "אני מקבל לעיתים תכופות דיווחים בנוסח 'אני נוסע מאחורי רכב חברה שלכם שדוהר ב-140 קמ"ש ואני לא מצליח לעקוף אותו'. מה בדיוק אני אמור לעשות במקרה כזה?". הבעיה חמורה שבעתיים כאשר מדובר בכלי רכב של עובדים בכירים של החברה, במיוחד בדרג הניהולי.
העולם מתקדם קדימה
הבעיה העיקרית של הרגולטורים הנכבדים שתיקנו את התקנה הנ"ל, היא שהם כנראה אינם מעודכנים בחידושי הטכנולוגיה ולפיכך בחרו בפיתרון לואו-טק של מדבקות וטלפון. בעולם קיימים מזה שנים פתרונות היי-טק אמינים וזולים מאד של צ'יפים שעוקבים אחרי כל ביצועי הרכב ויכולים לנתח את התנהגותו של הנהג, לשבץ את מהלכיו על מפה ולדווח בזמן אמת.
כלים כאלה מעניקים לתאגיד תמונה ברורה, מתמשכת ולא בת-הכחשה על נהגים בעייתים ועל עבריינים נקודתיים סדרתיים. כבונוס גם חוסך הארגון בעלויות דלק. זה עולה קצת יותר ממדבקה - אבל זה בדיוק תפקידו של הרגולטור.
אז בינתיים יכולים הרגולטורים לשמוח על כך שעודדו את הכלכלה המקומית. בעקבות החוק צצו עשרות חברות מענפי הדפסת המדבקות וההפעלה של מוקדים קוליים, שזיהו את הפוטנציאל הכספי הטמון ביותר מ-300 אלף רכבי ציים, מנויים בתשלום בכוח, והסתערו על הזירה.
אמנם בדיקה שערכה עמותת "אור ירוק" בחודש שעבר מגלה כי 30% מהמוקדים הטלפוניים בכלל לא פועלים כראוי, אבל למה להתעסק בקטנות?