פעם אמרו שאהוד ברק אוהב לפרק שעונים, אך ניכר שהחיבה האמיתית שלו היא לאסוף אותם לאוסף גדול, בתנאי שיהיו יוקרתיים ונוצצים וישתלבו היטב עם סיגר משובח. האיש, שאת רוב חייו עשה בשורות צה"ל, נחשב כבר מזמן לאחד הפוליטיקאים העשירים בישראל עם הון שהוערך בעבר במגזין "פורבס ישראל" בלא פחות מ-56 מיליון שקל.
הדירה שאהב לגור בה תפסה מחצית מהקומה ה-40 של אחד מבין שלושת מגדלי אקירוב בתל אביב. הוא קנה אותה במחיר "מציאה" של 14.5 מיליון שקל, ומכר אותה בשנה האחרונה לאיש העסקים טדי שגיא בלא פחות מ-26.5 מיליון שקל, רק כדי לעבור למגדל אחר בפרויקט אסותא ויליג' שבמרכז תל אביב.
הדירה הבאה של ברק תהיה צנועה בהרבה במחיר (כ-8 מיליון שקל) ובגודל, "רק" 200 מ"ר, שהם כמעט חצי מדירת החלומות שמכר לטדי שגיא באקירוב. עד שתושלם בניית המגדל החדש, הוא גר בדירה זמנית שמשתרעת על שטח של כ-210 מ"ר במגדל G בתל אביב, ומשלם עליה שכר דירה של 25 אלף שקל בחודש.
ברק, בן קיבוץ משמר השרון, לשעבר רמטכ"ל וראש ממשלה, עשה את עיקר הונו, כפי שהסבירו בעבר הוא ואנשים שהוצגו בתקשורת כמקורביו, בין 2001 ל-2007 כשהיה אדם פרטי שעשה במרץ ובכישרון לביתו.
גם כשאורח חייו הרהבתני היה עילה להעלאתו על המוקד בשיח הציבורי, הוא לא מצא סיבה להתנצל על נהנתנותו. כשנשאל פעם בראיון ל"הארץ" אם הוא איש עשיר, ענה: "מה זה מיליונר? בשקלים בטח. גם בדולרים. אני לא טייקון, אבל האם הרכוש שלי הוא כמה מיליוני דולרים? ברור שכן. הדירה הזאת בלבד. ואני לא מתבייש בזה. במשך חמש-שש שנים לא הייתי איש ציבור".
באותן השנים הוא נחשב למרצה מבוקש בעולם, עם שכר של כ-30 אלף דולר להרצאה; הקים חברת ייעוץ בשם "אהוד ברק בע"מ", שהגישה שירותים לחברות בינלאומיות בתחום הפיננסים, לקרנות השקעה פרטיות ולקרנות הון-סיכון מובילות בעולם. לפי סקירה שפרסם בספטמבר האחרון "פורבס ישראל", באותן השנים הוא היה שותף בקרן ההשקעות הבינלאומית SCP, היה מעורב בהשקעות בקרן הגידור השוויצרית CMA ובקרן ההשקעות סטאר-וינצ'רס. במקביל, שימש נשיא חברת גילת סאטקום, היה חבר דירקטוריון בבית ההשקעות תמיר פישמן, וכל אלה העמידו את חשבון הבנק שלו, על פי הערכות, ביתרה של כ-30 מיליון שקל.
"לא מתבייש בכלום"
האם עבר של ראש ממשלה ורמטכ"ל בישראל פותחים כל כך הרבה דלתות בעולם? ברק נשאל על כך בעבר וענה שגם ביל קלינטון, טוני בלייר וגרהארד שרדר, אנשי שמאל שיצאו אל החיים האזרחיים בתקופה שבה יצא אליהם גם כן, התבססו אף הם בתוך כמה שנים.
"איזה פתיחת דלתות?", פתר והוסיף: "עשיתי הרצאות, אבל גם הייתי יועץ של חברות בינלאומיות בתחום הפיננסים, גם קרנות השקעה פרטיות וגם קרנות הון סיכון גדולות בעולם שבמציאות של שנת 2000, עם כל הסיבוכים של פיגועי ה-11 בספטמבר ומלחמת עיראק, העולם השתנה. ראשי החברות האלה לא הרגישו שהם מבינים מספיק את העולם.
"גופים כאלה, שמנהלים כעשרה מיליארד דולר, יש להם 200 מיליון דולר בשנה שהם מוציאים על ייעוץ, על מחקר, וחסר להם מישהו שמבין את הדבר הזה. אני מבין מערכות כלכליות, למדתי באמת באוניברסיטה הכי טובה בעולם. כל מה שעשיתי היה ביושר, פשוט על השולחן, בלי טריקים ובלי שטיקים. אני לא מתבייש בכלום, אני לא משפיל את העיניים בפני אף אחד, איש לא ילמד אותי ולא יטיף לי".