הדיון הנוסף שיתקיים בבית המשפט העליון בעניינם של אילנה דיין וסרן ר', יעסוק במספר שאלות עקרוניות בתחום דיני לשון הרע וחופש העיתונות - כך עולה מהחלטתו של נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, שהחליט אתמול (ב') מהם הנושאים שבהם יעסוק הדיון בהרכב המורחב של 7 שופטי העליון שידון מחדש בפסק הדין.
הנושאים שגרוניס הנחה את הצדדים להתמקד בהם הם שאלת ה"אמת לשעתה"; השאלה האם העניין לציבור בפרסום עיתונאי מתבטל כאשר יש באותו עניין הליך משפטי תלוי ועומד; והאם עיתונאי זכאי ליהנות, בשל היותו עיתונאי, מאחת מחלופות "הגנת תום-הלב" בפרסום, הקבועה בחוק איסור לשון הרע, ולפיה תהיה הגנה לעיתונאי שפירסם בתום-לב במצב שבו "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום".
ההתמקדות ב-3 שאלות אלה מחדדת את המסקנה כי הדיון הנוסף בפרשת "וידוא ההריגה", שעברה כבר בירור משפטי מעמיק בשתי ערכאות משפטיות, בהיבט האזרחי בלבד, עתיד להיות אחד מפסקי הדין העקרוניים והמשמעותיים ביותר של בית המשפט העליון בשאלות של חופש הביטוי, חופש העיתונות, העיתונות החוקרת, ביחס לדיני לשון הרע, אמת בפרסום ועוד.
הדיון עתיד להתקיים בהרכב מורחב, בראשות הנשיא גרוניס עצמו, בחודש אפריל 2013. עד לאותו מועד עתידים הצדדים עורכי דינו של סרן ר', שעתר לקיים את הדיון הנוסף, ועורכי דינה של דיין, המשיבה בהליך, להגיש לבית המשפט מסמכים מפורטים מטעמם ביחס לשאלות המשפטיות שהוגדרו.
התחקיר מ-2004 שהגיע לעליון
בפברואר 2012 החליט בית המשפט העליון פה-אחד, בהרכב של 3 שופטים, לבטל את פסק דינו של השופט נעם סולברג בבית המשפט המחוזי בירושלים, מדצמבר 2009, שחייב את דיין בלשון הרע ובתשלום פיצויים בסך 300 אלף שקל, בעקבות שידור תחקיר "וידוא ההריגה" בתוכנית "עובדה" בנובמבר 2004.
ביחס לכתבה ששודרה בתוכנית, נקבע כי עומדת לדיין הגנת "אמת בפרסום"; ואולם, ביחס לפרומו לתוכנית, נותרה קביעתו של השופט סולברג מהמחוזי כי מדובר בלשון הרע, ולפיכך החליטו שופטי העליון להקטין את הפיצוי שנפסק נגד אולפני טלעד מ-300 אלף ל-100 אלף שקל. בנוסף, ביטלו השופטים את החובה שהטיל המחוזי על דיין לשדר התנצלות וידיעה מתקנת.
נפסק כי הכתבה שיקפה את האמת כפי שעיתונאי סביר יכול היה להבינה באותה עת, ועובדות שהתבררו רק בשלב מאוחר יותר לא יכולות להשפיע על קיום יסוד האמת. עוד נפסק כי הגנת ה"אמת לשעתה" מהווה אמת-מידה חיונית לעבודתה של התקשורת.
עוד קבע השופט ריבלין כי לא די באי-דיוקים בפרטי לוואי כדי לשלול את ההגנה על המפרסם, וכי יש לבחון אם הפרסום שונה באופן מהותי מהאמת. הוא קבע כי בעניינים בעלי חשיבות ציבורית יש להתיר לפרסום שוליים עובדתיים, ויש לאפשר למפרסם ליישם שיקולי עריכה.
עם זאת, דיין לא יצאה פטורה בלא כלום: בפסק דינם מתחו השופטים ביקורת על טעויות שנעשו בעריכת הכתבה, על חוסר זהירות ולעתים חוסר טעם משווע בעריכה ועל אמירות מיותרות שנכללו בה.
"ראוי היה לדיין כי תנקוט מידה רבה יותר של ריסון עצמי ושל צניעות לנוכח הקושי המובנה בראיית התמונה המלאה לפני שידור הכתבה", הם ציינו.
הכתבה המדוברת שודרה בתוכנית "עובדה" בערוץ 2 בנובמבר 2004, ועסקה בתקרית שאירעה במוצב "גירית" ברצועת עזה באוקטובר 2004, שבמסגרתו נורתה למוות הילדה הפלסטינית איימן אל-האמס, שהייתה בת 13.
סרן ר', שתבע את דיין בלשון הרע, פיקד על הפלוגה שאיישה את המוצב. אל-האמס התקרבה למוצב, והחיילים פתחו בירי לעברה, וסרן ר' רץ אל שער המוצב כדי לוודא את הריגתה, לפני שקיבל את הדיווח כי מדובר "בילדה כבת 10 בערך".
נגד סרן ר' הוגש כתב אישום לבית הדין הצבאי, באשמת שימוש בלתי חוקי בנשק, שיבוש הליכי משפט, חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים והתנהגות שאינה הולמת. ביום הגשת כתב האישום, שממנו זוכה בהמשך, שודרה הכתבה ב"עובדה". (דנ"א 2121/12).