ב-30 במאי 2009, בהיותו בן 77, הלך לעולמו המיליארדר היהודי, סמי שמעון ז"ל, והותיר אחריו רכוש בשווי מיליארדי שקלים. המוות של שמעון נתן אות לקרב ירושה קשה בין אלמנתו ובתו, אנג'לה ואלכסנדרה שמעון, לבין שני אחיו ומנהל העיזבון, השופט בדימוס, גל גוטזגן. ביוני 2012 קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב כי האלמנה תקבל מחצית מהונו של שמעון ז"ל.
ואולם, בני משפחת שמעון אינם היחידים שמבקשים ליהנות מכספי המיליארדר המנוח, שהיה גם פילנתרופ גדול. אחד הגורמים שמבקש ליהנות מהממון שהותיר אחריו שמעון הוא בית יתומים בנתניה, הפועל באמצעות עמותה וקרוי "מעון לתינוקות וילדים קריית צאנז" (קריית צאנז היא שכונה חרדית בנתניה המשמשת כמרכז חסידות צאנז בעולם).
בתביעה שהגיש בספטמבר 2010 לבית המשפט המחוזי מרכז נגד עיזבונו של שמעון, טוען מעון קריית צאנז כי טרם מותו התחייב שמעון לתרום למעון 7 מיליון דולר, שייועדו לבניית בית יתומים חדש בקריית צאנז בנתניה.
חלום ילדות
באמצעות עורכי הדין אבי וינרוט, דודו ג'והאן וגבי שמע ממשרד ד"ר יעקב וינרוט ושות', טוען המעון כי שמעון ז"ל סיפר על רצונו זה בראיונות רבים שנתן ובהזדמנויות שונות - שהאחרונה שבהן הייתה בפגישה שקיים בנושא עם יועציו הקרובים ועם אדריכל הפרויקט, שהועלתה על הכתב.
לדברי המעון, שמעון ראה בהקמת בית היתומים חלום ילדות, ובין היתר הוא סיפר על כך בטקס הנחת אבן-פינה לבית היתומים שהתקיים ב-2007.
בטקס הנחת אבן-הפינה נכחו אורחים נכבדים רבים, ובהם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, איש העסקים לב לבייב ושר הרווחה דאז, יצחק (בוז'י) הרצוג. לדברי המעון, לאחר פטירתו של שמעון, מנסים יורשיו להתחמק מלמלא אחר רצונו והתחייבויותיו ללא כל סיבה או נימוק.
האלמנה, אנג'לה שמעון, הצטרפה להליך ולהתנגדות של עיזבון סמי שמעון, כי התרומה תועבר לבית היתומים. לטענת העיזבון והאלמנה, שמעון אמנם התלהב בתחילה מהפרויקט, אך הוא מעולם לא התחייב להקים את בית היתומים, ובהמשך אף נסוג מהרעיון. זאת, בין היתר, נוכח דרישות משפטיות שהיו לו, כגון דרישת בעלות על הקרקע, שלא יכולות היו להתקיים.
עורכי הדין נגד רואי החשבון
המשפט המסקרן שמנהל מעון התינוקות בקרית צאנז נגד עזבונו של המיליארדר שמעון ז"ל ונגד אלמנתו, מתנהל הרחק מעיניה של התקשורת. חומרים שהגיעו לידי "גלובס" חושפים את ההתפתחויות האחרונות בו.
לסמי שמעון, טרם פטירתו, הייתה הנהלה בכירה שכללה 4 אנשים: עורכי הדין שלום מזרחי ודוד ספיר, שנמנים על ההנהלה הבכירה של חברת יכין-חקל שבבעלות שמעון, ורואי החשבון דני עקריב ופרץ וינקלר. וינקלר כיהן כסמנכ"ל יכין-חקל וכאיש הכספים של קבוצת שמי שמעון וגם נחשב ל"יד-ימינו" של שמעון בחייו.
וינקלר ועקריב נתנו תצהירי עדות ראשית מטעמה של האלמנה, המתנגדת לתרומה לבית היתומים. עורכי הדין מזרחי וספיר, לעומת זאת, סירבו לעשות זאת ואמרו כי ימסרו את גרסתם בבית המשפט.
בשבועות האחרונים עלו בזה אחר זה מזרחי, ספיר, עקריב ווינקלר לדוכן העדים באולמו של השופט פרופ' עופר גרוסקופף, שדן בתיק. חלק מהחקירות נוהלו בידי עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, וחלקן בידי אחיו, עו"ד אבי וינרוט, ועל-ידי שאר עורכי הדין המייצגים את הצדדים בתיק.
עדויותיהם של עורכי הדין מזרחי וספיר תמכו בגרסה של בית היתומים וחשפו את התשוקה כמעט חסרת המעצורים לכאורה של שמעון להקים את בית היתומים החדש. עדותו של מזרחי הייתה מרתקת.
"זה היה חלום של שמעון לבנות בית יתומים", הוא העיד בבית המשפט, "ואחרי טקס אבן-הפינה עשו הדמיה של הפרויקט. שמו את ההדמיה הזו בכניסה למשרד, כל בן אדם שהיה נכנס הוא (שמעון - ח' מ') היה אומר: 'זה הפרויקט שאני הולך לבנות עליו בית יתומים'. הוא מאוד מאוד התגאה בפרויקט הזה".
לגור איתם
בהמשך העיד מזרחי כי לשמעון היה חשוב מאוד שבית היתומים יהיה יפה ומכובד. "סמי ראה את התוכנית ואמר: 'תראו, אני רוצה פרויקט שיתום שגר שם לא יתבייש להביא את החברים שלו. אני רוצה כניסה מפוארת, אם אתה עושה 3 מטר גובה תקרה, אני רוצה 6 מטר, אני רוצה גובה כפול'.
"שמעון התקשר לחבר שלו, שקוראים לו ג'ון רושה, שבנה את הבית שלו ברישפון, הוא גם כן בנה חלל גבוה מאוד בכניסה לבית, הוא ביקש ממנו להביא ציירים מפורטוגל שיציירו על הקירות ציורים מאוד, מאוד אמנותיים... שמעון רצה שבכל חדר בבית היתומים יהיו שני ילדים בלבד, למרות שלפי תקנות משרד הרווחה צריך 3 ילדים בכל חדר. היו לו פנטזיות שלילדים היתומים יהיה יותר ויותר ויותר", העיד מזרחי.
לדבריו, "הוא אמר לאדריכל שהוא רוצה קשתות משיש שיובאו מסין, הוא רצה מבנה ב-13-14 מיליון דולר פלוס". בהמשך, העיד מזרחי, סוכם כי מבנה בית היתומים החדש ייבנה בהשקעה של 7 מיליון דולר, ושמעון בישר על ההחלטה לרב שמעון שר, ממלא-מקום ראש עיריית נתניה ויו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה בעיר, המזוהה עם קהילות קריית צאנז, ושדחף להקמת הפרויקט.
מעדותו של מזרחי מתברר, לכאורה, כי שמעון אף רצה לעבור ולהתגורר בעצמו עם היתומים. "שמעון אמר שהוא רוצה להיות עם היתומים ולגור בדירה שם למעלה. הוא אמר: 'אני רוצה שהיתומים ירגישו שאני, המיליארדר הגדול, גר איתם'", העיד מזרחי.
"לחצים מהאלמנה"
בעדותו בבית המשפט התייחס עו"ד ספיר למעורבותה של האלמנה, אנג'לה שמעון, בתביעה. ספיר נשאל על-ידי השופט מדוע לפני שנתיים, הוא סירב להגיש תצהיר בתביעה, והשיב כי הוא חשש בשל מעורבותה של האלמנה. "היו לחצים של האלמנה. היא ביקשה מאיתנו (ממזרחי וספיר - ח' מ') שנגיש תצהיר. הייתה איזו הזדמנות שהיא באה ואמרה באיום: "you have to choose, you're with me or against me", אני קיבלתי את זה כפי שבן אדם נורמלי מקבל, שהיא בעלת מחצית מהחברה (יכין-חקל - ח' מ'), היא יושבת 3 משרדים ממני, אנחנו רואים אותה יום, יום. דחיתי את הקץ (באי-הגשת התצהיר) - זה נכון, אבל הרווחתי שנתיים שקטות".
"עשו לו מארב"
מקורבים לנתבעים בתיק מסרו ל"גלובס" כי התביעה של מעון היתומים היא מופרכת. "יש פה מוסד שמונה על-ידי סגן ראש עיריית נתניה, שמעון שר, שעושה כל מה שהוא יכול כדי לקבל נתח מעיזבונו של סמי שמעון. לשמעון פנו כדי שיתרום לבית יתומים, אבל עוד לפני שראה במה מדובר וקיבל החלטה האם לתרום, 'עשו לו מארב', החתימו אותו על ניירות", הם אומרים. לדבריהם, "בסופו של יום שמעון לא חתם על צ'ק לתת כסף, לא חתם על הסכם, ושום דבר לא קרה בפועל".
עוד מסרו המקורבים כי המעון נמצא במצוקה קשה כי התזה שלו קרסה בבית המשפט, ולכן הוא מנסים להראות שנמנע מסמי שמעון לתרום - "אלא שהאמת היא שסמי שמעון פשוט לא רצה לתרום את הכסף למעון. אם הוא היה רוצה לחתום על הסכם, לא הייתה לא בעיה לעשות את זה".
לדברי המקורבים, "אנג'לה שמעון היא לא בן אדם קמצן או רכושני. היא פשוט יודעת שבעלה המנוח לא החליט לתרום את הכסף, ושקריית צאנז מנסים להתלות בכך כדי להוציא כספים שאינם מגיעים להם".
בית היתומים מיוצג בידי עורכי הדין ד"ר יעקב וינרוט, אבי ויינרוט, דודו ג'והן ואמיר לוקשינסקי-גל ממשרד יעקב וינרוט ושות'; מנהל העיזבון - בידי עורכי הדין יוסי בנקל וניר שמרי ממשרד ראב"ד, מגריזו, בנקל; ואנג'לה שמעון - בידי עו"ד שי רייכר.
בן סוחרים מבגדד שהפך למיליארדר
המיליארדר סמי שמעון הלך לעולמו במאי 2009 לאחר מחלה קשה. שמעון נולד בבגדד למשפחת סוחרים. בילדותו היגרה המשפחה לאיראן. בגיל 20 עלה שמעון לבדו לארץ, שירת בצה"ל, ובהמשך חזר למשפחתו באיראן, שם פיתח את עסקי המשפחה. עם פרוץ המהפכה החומניסנטית באיראן ב-1979 עזב שמעון את את איראן והיגר ללונדון, שם הקים עסקים חובקי-עולם.
שמעון החזיק חברות נפט ופלדה בדרום אפריקה, ניהל פרויקטים של תשתיות בפורטוגל, נדל"ן בארה"ב ומלונות באירופה. בשנות ה-80 רכש 4% ממניות חברת טבע, ואחר-כך מכר אותן ברווח עצום.
ב-1992 רכש שמעון מההסתדרות את השליטה בחברת יכין-חקל, שנקלעה לקשיים. החברה מחזיקה קרקעות של 12 אלף דונם ברחבי ישראל, שרבות מהן הסב שמעון מקרקע חקלאית לנדל"ן. עם רכישת יכין-חקל, עבר שמעון להתגורר בישראל, אם כי המשיך להחזיק בית ועסקים גם בלונדון.
בשנותיו האחרונות נע בין ישראל, בריטניה ופורטוגל. לשמעון היה חלק בחברת גאון השקעות. הוא גם היה תורם גדול, ובין היתר הקים את מכללת סמי שמעון להנדסה בנגב, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן, וכיהן כנשיא הקונגרס הספרדי העולמי ונשיא עמותת "הצל את לב הילד".
תרומות תמורת עמלות
העדויות שנשמעו עד כה בתיק התביעה של מעון קריית צאנז נגד עיזבונו של סמי שמעון האירו באור מרתק וחיובי את דמותו של שמעון ז"ל, שעלה לבדו לארץ ורצה - בין אם חזר בו מכך, ובין אם לא - להקים בית יתומים מפואר בנתניה. ואולם, מהעדויות בתיק מתעוררות שאלות קשות באשר להתנהלותו של רו"ח פרץ וינקלר, יד-ימינו של שמעון ומנהל הכספים שלו טרם מותו.
לפי העדויות, ומסיבות שאינן ברורות, וינקלר סירב לבצע את העברת הכסף לצורך הקמת בית היתומים ולכאורה היה זה שמנע את מימוש רצונו של שמעון. לדברי עורכי הדין המייצגים את המעון ואת העיזבון, ייתכן כי וינקלר עיכב את ביצוע הפרויקט, מאחר שהמעון סירב לבקשתו להעביר לגורם שלישי 10% מהתרומה שתועבר לבית היתומים.
עוד הם טוענים כי במהלך הליך ההוכחות התברר כי במקרה אחר, שעסק בתרומה למכללת סמי שמעון בנגב, קיבל, לכאורה, עובד אחר של שמעון, יועצו לענייני פילנתרופיה, מאיר דקל, אחוזים מהתרומות שהעביר שמעון למכללה.
באשר להתנהלותו של דקל, הציגו עורכי הדין לבית המשפט הסכם מה-6 ביולי 2002, שנערך בין מכללת סמי שמעון בנגב לבין דקל, שלכאורה מאשש את הטענות כלפיו. בהסכם שהוגש על-ידי עו"ד יוסי בנקל, המייצג את עיזבון סמי שמעון נקבע, שחור על גבי לבן, כי דקל יקבל עמלה של 20% מהסכום שייתרם למכללה, עבור כל תרומה בסך של עד 100 אלף דולר שיגייס; עמלה של 15% עבור תרומה שתהיה גבוהה מ-100 אלף דולר ופחותה מ-500 אלף דולר; ועמלה של 10% עבור כל תרומה מעל 500 אלף דולר שיגייס למכללה.
באשר לטענות בדבר התנהלותו של וינקלר - חיזוק להן אפשר למצוא בעדותו של רו"ח עקריב. כאשר עקריב נשאל בבית המשפט האם אכן, כגרסת וינקלר (כפי שהעיד מזרחי), לסמי שמעון הייתה בעיה כספית שמנעה את קידום הפרויקט בנתניה, הוא השיב בשלילה ואמר כי לשמעון הייתה באותה תקופה יתרת מזומנים מאוד גדולה.
עקריב גם קשר בעדותו בין וינקלר לבין שני צ'קים בסך כולל של 500 אלף דולר, שאמורים היו להיות מועברים למעון קריית צאנז. עקריב העיד כי לפחות אחד מהצ'קים, בסך כ-983 אלף שקל, שעליו החתים וינקלר את שמעון ב-9 בדצמבר 2008, היה לפקודת גוף שנקרא: "מלגות שמעון". כאשר נשאל עקריב על-ידי השופט גרוסקופף באיזה גוף מדובר, השיב עקריב: "אין כזה דבר". גם הצ'ק עבור הגוף, שלכאורה אינו קיים, צורף כראיה במשפט.
יצוין כי חלק מהטענות נגד וינקלר ודקל כבר פורסמו בעבר והן עלו בעדותו של הרב שמעון שר, ממלא-מקום ראש עיריית נתניה ויו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה בעיר. במסגרת עדותו שניתנה לפני כשנה, סיפר שר כי ב-2008, לאחר שלטענתו שמעון כבר סיכם עמו על מתן התרומה למעון היתומים, פנה אליו סגנו של מנהל בית היתומים "ואמר לי שפנו אליו פרץ וינקלר ומאיר דקל, שהם רוצים לקבל 10% מסך התרומה שהמנוח יעביר לבניית בית היתומים". לטענת שר, "אמרתי שבשום פנים ואופן לא, ואין מה לדבר על כך בכלל".
בחקירתו הנגדית של שר הוצג מסמך, שמעיד לכאורה על ההסכם שממנו עולה כי אנשים שזהותם אינה ידועה, אך הם מקורבים לשמעון ונחשבים כ"יזמים", חתמו על הסכם מול בית היתומים. במסמך נכתב כי היזמים יקבלו 10% מכל סכום שיעביר שמעון, וכי בתמורה הם "ישתדלו לזרז תהליכים פרוצדורליים להשלמת בית היתומים בנתניה עד לגמר הקמתו ואכלוסו".
מאיר דקל סירב להגיב לדברים.