ד"ר ארנה ברי, סגנית נשיא EMC ומנהלת מרכז המצוינות של החברה בישראל, עברה במהלך הקריירה במגוון תחנות שבהן נאלצה להחליט איזו טכנולוגיה לממן.
הקונפליקט הזה מתקיים בתפקיד הנוכחי וגם בג'וב הקודם שלה בקרן ההון סיכון ג'מיני שבה הייתה ברי שותפה במשך כעשור, עד לפני כשנתיים. סוגיות דומות העסיקו את ברי גם כשכיהנה כמדענית הראשית במשרד התמ"ת, בשנים 1996-2000.
הניסיון שצברה נגע בעיקר למיזמים אזרחיים, שבהם סימני השאלה שעומדים בפני מקבלי ההחלטות רלוונטיים בעיקר לשורה התחתונה. בשנים האחרונות עסקה ברי פעמיים בתחום הצבאי-ביטחוני - בתור חברה בוועדות ברודט ב-2007 וטישלר ב-2012 - שם מערכת השיקולים שונה.
על כפות המאזניים מונחות סוגיות דחופות וקריטיות יותר, של חיים ומוות, ביטחון המדינה ויתרון איכותי ואסטרטגי בזירה. הכסף, במקרים האלה, משחק לפעמים תפקיד משני.
רגע אחרי מבצע עמוד ענן, שבמהלכו הוכתרה מערכת יירוט הרקטות כיפת ברזל כמנצחת הגדולה, מספרת ברי על ההתרחשויות מאחורי הקלעים של המיזם השאפתני, על הקרב הפוליטי שאיים לחסל את הכיפה וגם על מי שהעזו לפעול נגד הזרם ולקדם את המערכת.
אחרי שמזקקים את הצרכים הביטחוניים המבצעיים הדחופים של מערכת הביטחון, כיפת ברזל היא בסופו של דבר סיפור של טכנולוגיה. כמו כל מיזם שצריך לקדם, גם בסיפור הזה היה צורך לשנע אותו בעזרת כסף, ידע וקטר ניהולי שידחוף את הפרויקט.
בראיון מיוחד ל"גלובס" ברי מספרת שלא קל למצוא במערכת הביטחון את שלושת הרכיבים שהוזכרו לעיל. "זה היה מרחק של כחוט השערה שכיפת ברזל תיקבר", טוענת ברי, שהתייחסה לדבריה לכיפת ברזל, בלי לנקוב בשם המפורש, כבר בדוח הוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשות דוד ברודט מ-2007.
"הייתי מתוסכלת וזה בא לידי ביטוי בדוח ברודט. כתבתי שיש פרויקטים אסטרטגיים שמתחילים בצורה כזו שהאדם שמוביל אותם חשוף לסיכונים אסטרטגיים מאוד גדולים, כי הוא נדרש לממן אותם באופן שלא נראה. דני גולד חטף ביקורת ממבקר המדינה על הנושא הזה והיום הוא מחוץ למערכת. הוא אומנם לא בכלא, אבל היה יכול להיות גם שם, וזה לא מצב תקין".
כיפת ברזל היא כנראה הדוגמה האולטימטיבית לטענות שמעלים חברי ועדת טישלר, אשר בחנו את הניהול של חלק מתקציב הביטחון בדוח שפרסמו בקיץ האחרון. אחד מבין ארבעת החלקים המרכזיים בדוח עסק בתחום המחקר והפיתוח (מו"פ) הגנרי בצה"ל.
לא מדובר בתוצרים של הפעילות ביחידות כמו 8200 לדוגמא, אלא בפעילות מו"פ כללית יותר, ששמה דגש על מחקר לטווח ארוך ומתקיימת במפא"ת (מרכז פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון). אנשי הוועדה מצאו כי המלצות ועדת ברודט למתווה הוצאות שיכלול גם הקצאה לנושא המו"פ - לא מומשו בפועל. השורה האחרונה של הדוח ממליצה להרחיב את התקציב האמור ל-995 מיליון שקל בשנה במקום 760 מיליון שקל כיום, נומינלית.
- כמה כיפות ברזל "נפלו" ולא פותחו בגלל היעדר התקציב המתאים?
"אתה אף פעם לא יכול לדעת. אני גורסת שהתקציב של המו"פ היה צריך להיות כפול, כדי לקבל החלטות רציונליות. התקציב צריך לאפשר בחינה של שלוש חלופות לפתרונות טכנולוגיים בסוגיות צבאיות, לבחור את הטובה מהן ולא להמר על פתרון אחד. אתה מפתח אותן רק עד לשלב של הוכחות ראשוניות שבו אתה רואה למה יש יותר סיכוי להצליח, ומשם ממשיך הלאה עם הכיוון שנבחר. זה עולם של מדע וטכנולוגיה, ובלי זה אתה לא יכול לעשות לא את המדע ולא את הטכנולוגיה. אחרת, אתה הופך למהמר טיפש.
"אין ספק שיש דברים שלא נעשו כתוצאה מכך שלא היה תקציב מתאים. אני רואה את זה עד עצם היום הזה. איך אתה יכול להחליט כאשר אתה רואה שני סוגי נשק שהאויב מפתח, אז לאחד אתה תפתח אמצעי מניעה ולשני לא? זה משגע".
- לפי התיאור שלך, צריך להתייחס לסיפור של כיפת ברזל כאל נס גדול.
"לגמרי. אם אנשים בדידים לא היו רואים את טובת האומה ומאמינים שהם מצילים אותה, זה לא היה קורה. זה היה ממש כמו הילד ההולנדי עם האצבע בסכר".
"הצמצום מעלה חשש כבד"
המבצע בעזה וההצלחה של כיפת ברזל, סיפקו הוכחה נוספת לטענות שהעלו חברי ועדת טישלר, אשר שמו כאמור דגש על נושא המו"פ הביטחוני.
הפער שנמצא בדיוני הועדה, בין הכספים שהיו אמורים להיות מוקצים לנושאי המו"פ לפי ועדת ברודט לבין המספרים שהועברו בפועל, הובילו לציטוטים שלא נוח לקרוא בדוח, בעיקר כשהלחימה עוד ברקע. "מאז שנת 2000 תקציב זה חשוף לקיצוצים משמעותיים בשל ראיה קצרת טווח שמבכרת את הדחוף על פני החשוב. צמצום התקציב מעלה חשש כבד באשר לעוצמה שתיגזר ממנו בעתיד", נכתב.
ברי מעריכה שהפעם, כאשר סיפור כיפת ברזל ברקע, קיים סיכוי שהדברים ישתנו. "במשרד הביטחון היו מאוד מופתעים מהפער בין המסקנות שלנו לבין ועדת ברודט ולדעתי יעשו עם זה משהו", היא קובעת, "סבב הלחימה הזה, שיחק גם לטובת הפוליטיקאים ואני חושבת שגם מהצד הפוליטי וגם מהצד הטכנולוגי זכו במלחמה בגדול. צריך להיות אוויל משריש כדי לא לראות פה את הדברים שהדגשנו בדוח שלנו. סבב הלחימה הזה עשה את הדברים להרבה יותר ברורים".
חלק מעבודת הוועדה כלל גם תרגיל חשבונאי. על-פי הנתונים, שיעור ההשקעה במו"פ ירד ל-1.4% מכלל תקציב הביטחון, נמוך באופן משמעותי לעומת שיעור של 5.1% מתקציב הביטחון בארה"ב, 4.2% בצרפת, 3% בבריטניה, וכן יחסית לשנים עברו בישראל. "אם תקציב המו"פ המרכזי בשנת 2000 היה מתכווץ לשיעור התקציב הנוכחי (התקציב אז היה גבוה ב-30-40% - ש.ש, י.א), רבות מהאיכויות המובילות בהווה ונמצאות בשימוש צה"ל לא היו קיימות", נכתב בדוח.
"כמו שזה נראה מבחינה תקציבית, נושא הדרג המקצועי והניסיון המצטבר שלהם, כמו הנושא של חשיבות הטכנולוגיה במאמץ של מעטים מול רבים, הדברים האלו נמצאים במקום שהולך ונשחק. כל התפיסה של החשיבה לטווח ארוך, זה דבר שהולך ונשחק", מצהירה ברי, ועוברת להתייחסות כוללת למסדרונות הממשלה הישראלית.
"כשעזבתי את לשכת המדען הראשי בקיץ 2000, הדבר שהכי זעזע אותי היה הגישה של 'אכלו ושתו כי מחר נמות'. אצל אף אחד לא הייתה חשיבה לטווח הארוך. יחידי סגולה היו בחברות כמו טבע או צ'ק פוינט. הצבא, כמו כל המערכת השלטונית, צריך להיות בנוי על הסתכלות קדימה. משרד הביטחון חייב להסתכל קדימה. אם אתה מתקמצן על הכסף של ההסתכלות קדימה, אתה לא שוקל אפשרויות אלטרנטיביות כי אין לך כסף להסתכל על אלטרנטיביות. זה רע מאוד".
- חייבים לתת קרדיט מסוים למערכת. למרות הכול, כיפת ברזל פעלה, מפתחים את שרביט קסמים ויש גם מערכת ליירוט טילי נגד טנקים - מעיל רוח. זאת חדשנות בקנה מידה עולמי.
"תסלחו לי", מתפרצת ברי, "כיפת ברזל בעיקרון לא הייתה. היא נבנתה כאוסף של פרויקטים קטנים, שעד שלב מאוחר יותר, שבו הגיע עמיר פרץ, היא לא תוקצבה. העבודה החלה כאוסף של בעיות קטנות, וזה עתיר סיכון. אם אתה מפרק בעיה גדולה ל-50 בעיות קטנות אין לך ערבות שבפירוק לא הפלת איזה חלק שהופך להיות נתיב קריטי.
"יש הבדל גדול בין תקצוב בעיה עם פתרון בדוק, לבין תהליך שמצריך מו"פ ומביא בחשבון את תפיסת המלחמה הבאה. יש כאן סוגיות קשות".
"הכיפה - מוצר אטרקטיבי"
בחודש ספטמבר האחרון עמדו האנשים שמאחורי כיפת ברזל, ובראשם דני גולד, על מדשאות משכן הנשיא בירושלים, שם קיבלו את פרס ביטחון ישראל לשנת 2012. בין השאר ניתן היה למצוא שם את אנשי מפא"ת, רפאל וחיל האוויר. טווח הגילאים של מקבלי הפרס היה רחב, צעירים בשנות העשרים לחייהם לצד כאלה שנמצאים בעשור השביעי לחייהם.
לדברי ברי: "אלו מבני ה-70, במאמץ הפיתוח הבא כבר יהיו בפנסיה. זה אומר שצריך למצוא מי שילמד מהם ויביא את הידע החדש והעדכני כך שניתן יהיה לייצר המשכיות. הדברים האלו עולים כסף. זה ליקוי מאורות לאומי. כאשר אתה מסתכל על הסגל באקדמיה, הגיל הממוצע קרוב לפנסיה וחסר דור שלם בין 30-45 שרובו בחוץ. אנחנו פי חמישה מהמדינה הבאה אחרינו בפרמטר של הגירת אקדמאים החוצה. יש הרבה דברים שאפשר להסתכל עליהם ואנחנו מוותרים - לטעמי מתוך תיעדוף פוליטי - על השקעות בעתידנו".
- במשרד הביטחון עדיין יש את היכולות לתכנן טכנולוגיות 20-10 שנה קדימה?
"בוודאי שיש. מן הגורן ומן היקב עדיין יש. העובדה היא שהצליחו להרים פרויקט, שנגמר לפני פחות משנתיים, והאנשים עדיין קיימים. יש ידע שאפשר להעביר, ואפשר להציל את המצב. אחרת היה חבל היה לדבר על זה".
החזר של יותר מ-10 דולר על כל דולר השקעה
נושא אחר שעמד על הפרק בוועדת טישלר הוא "זכויות הקניין הרוחני" במערכת הביטחון. לכאורה הנושא ברור מאליו. כמו שהתרגלנו במגזר הפרטי, פיתוחים שנערכים בתוך מערכת הביטחון, רושמים עליהם פטנט, וגובים תמלוגים. אלא שבמערכת הביטחון הדברים מתנהלים אחרת. בגלל הצורך לשמור על "עמימות" מסוימת וגם בגלל ש"לא קיימת תמונה מערכתית ומרכזית", כפי שנקבע בדוח ועדת ברודט. דוח טישלר המליץ להקים ועדת מומחים לבחינת ניהול זכויות הקניין הרוחני של מערכת הביטחון.
ומה לגבי הקניין הרוחני שמגיע מבוגרי צה"ל שיוצאים איתו לשוק הפרטי, ראו מקרה צ'ק פוינט? ברי מציינת כי היא מעדיפה להיות ליברלית בסוגיה הזו. "הדיון על הגבולות של הידע הפורמלי - פטנט שלא נרשם בדרך כלל על-ידי משרד הביטחון כדי לא למקד את תשומת הלב בתחום מסוים - לבין הידע שהוא ניסיונם של אנשים שבמדינה דמוקרטית הוא שלהם, מזמין דיון ממושך, שספק אם צה"ל היה יוצא נשכר ממנו. על הדרך, סביר שחלק מהתעשייה לא הייתה מוקמת כאן בגלל הביורוקרטיה".
"אני חושבת שבגלל שאתה לא יכול להדגיש מה באמת ה-IT שהצבא פיתח וממנו יש תועלת מאוד גדולה, אתה מעדיף להשאיר את זה עמום. תשמח שזה מייצר אנשים בעלי ידע, תשמור אותם במדינה ותגדל אותם ליצור את הדורות הבאים של הידע".
- אם היו מנהלים יותר טוב את הקניין הרוחני, הצבא היה יכול לקבל יותר תמלוגים ולהגדיל את תקציב המו"פ?
"כיפת ברזל היא ללא ספק מוצר אטרקטיבי למדינות כמו דרום קוריאה או ארה"ב, והיא תכניס למדינה כסף. אני משוכנעת שההכנסות למדינה יהיו יותר מ-10 דולר על כל דולר שהושקע בה. אז אם תקפיד לרשום, נניח, לפחות 30% מההכנסות או מהרווח ולהעביר את זה בהמשך למו"פ ארוך טווח, זו דוגמא טובה לנושא כזה".
- אם זה כל כך פשוט למה זה לא קרה עד עכשיו?
"זה פשוט אף פעם לא ייושם במקומות אחרים מחוץ למדען הראשי. זה מנגנון שדורש חמישה אנשים, לא משהו מורכב. צריך להכניס את זה לחוק. תיתן לאנשים שיעבירו לידיעתך את ההכנסות, מההחזר יהיה אפשר להפריש גם לצורך מחקר גנרי, וכולם יהיו שמחים וטובי לב".
