גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"רק אל תגיד שאתה שמאלני": פויר חזר מהפריימריז בליכוד

קלפיות ריקות. פעילים משועממים. תקלות טכניות. תיאוריות קונספירציה. רשימות חיסול. תסביך רדיפה. מטפלים בתקלה. המלחמה מתגברת. הפעילים מתעוררים. כץ שולט. שאמה נלחם. בגין ומרידור בחוץ. הפייגלינים ניצחו. ביבי עולה. הפעילים כבר באקסטזה

יום ראשון בבוקר, הקלפי של הליכוד ביד אליהו. זה מתחיל שמח: מזג האוויר מפנק, השמש מלטפת, התורים של המצביעים ארוכים אבל רגועים, והשלטים מתוחים. מהר מאוד הכול נדפק. המחשבים מפסיקים לעבוד, המצביעים נוטשים, והפעילים, חלקם בשכר (בין 25 ל-35 שקלים לשעה) וחלקם בהתנדבות, מתווכחים ביניהם.

יש הטוענים שמדובר בקונספירציה, יש הטוענים שמדובר בהאקרים, יש אומרים שמדובר בקמצנות גרידא. כולם מאוחדים סביב דבר אחד: בחורה חמודה מהליכודניקים החדשים (אלה שהתפקדו אחרי המחאה החברתית) העזה לטעון שלא כל הערבים רעים. הלך עליה. כולם קוראים לה שמאלנית. "מקסימום 20% מהם טובים", אומר פעיל של חיים כץ.

אני עומד עם החבר'ה של אדמסו אללי. "רק אל תגיד לי שאתה שמאלני, אחרת יש בינינו נתק", אומר לי המתנדב. באוהל של אלקין שמים את הקליפ (אלקין סטייל) בלופ אין-סופי. אני ממריד את העובדים שלו שמקבלים 25 לשעה. "אצל קרן ברק מקבלים 35", אני אומר להם. החבר'ה של חוטובלי לומדים משניות, בדוכן של לאה נס מדברים על מוסר ועל תפקיד האדם בעולם, בדוכן של לבנת מדברים קונספירציה, ופעיל של פייגלין, שהפנים יופי את משנת המנהיג, אומר שאסור לסמוך על מחשבים. במקום מתרוצצת תמונה של המועמד סיני קהת לוחץ יד לערפאת. "הוא גמור", אומרים פה.

בכלל, בהיעדר מצביעים, נדמה שאף אחד לא מדבר אידיאולוגיה. כולם מדברים רק דילים ורשימות. אני עושה הפסקה וחוזר בערב. המחשבים כבר מתחילים לעבוד ואני מגיע לגני התערוכה. שקט ודליל. סילבן שלום שם, מבסוט מאחוזי ההצבעה שמטפסים. ג'ודי מחכה בג'יפ, מודאגת מהחיסולים, היא עונדת עגילי ענק שעליהם גולגולות, מוציאה שקית גדולה עם בורקסים חמים שקנתה הרגע ומחלקת לצלמים.

פייגלין גם פה, בחליפת חתן, קר כמו תמיד. "זו שערורייה", הוא אומר על המחדל הממוחשב, "אלה האקרים". צלם דוחף אותי הצידה. גם מיכאל קליינר, גם גיל סמסונוב, גם גלעד ארדן. אני עושה סיבוב בין השלטים. טיפות גשם שמצטברות על הפוסטרים של המועמדים גורמות להם להיראות ספק מזיעים, ספק בוכים.

פעילים של יריב לוין אומרים שהוא אלוף החקיקה. אני אומר שלא נכון, והם מתקנים - אלוף החקיקה הציונית. מה זה אומר? ביטל את הפנסיה לעזמי בשארה ואת הדרכון הדיפלומטי לחנין זועבי. ברדיו מתדיינים אם להוסיף עוד יום להצבעה. פייגלין אומר לא לבטל אם אחוזי ההצבעה גבוהים. החבר'ה של אלקין ממשיכים עם אלקין סטייל. במינונים גבוהים כאלה, הקליפ הזה יכול לגרום נזק מוחי. אני עומד עם פייגלין ואנחנו מדברים קונספירציות. מגיע מרידור, מחייך אליי, אבל מתעלם מפייגלין. אתם כבר יודעים מי צחק אחרון.

אני נכנס לחמ"ל, רדום, שלא לומר מנומנם, אבל אחוזי ההצבעה עולים ועולים. מגיעה יוליה שמאלוב ברקוביץ', מפליטי קדימה. "הנה שמילוביץ'", קופצת עליה פעילה אחת. פעילה אחרת קוראת לה מירי רגב. שמאלוב ברקוביץ' מספרת שהיא מתכננת להגיש עתירה. היא מספר 158 ברשימה, אבל במסך המחשב של הבחירות - והיא מראה לי לפחות עשרה צילומי מסך להוכחה - שמה אינו מופיע. יש 157 ואז 159. המספר שלה מופיע, מעשה שטן, בין 151 ל-152 והיא מוצגת כך: ש. ברקוביץ' יוליה. "אף אחד לא מכיר אותי בשם הזה", היא אומרת.

מגיע אקוניס ומצטלם. "אני מרגיש מעולה", הוא אומר לי, "ממש מעולה". "למה דברים כאלה לא קורים בגמר של תוכניות ריאליטי?", שואלת פעילה בזעם. "כסף, הכול כסף", עונה לה אחרת. בחצות אני הולך משם, מאוכזב מהעייפות ומהנמנום ששרו על הליכוד ביום הזה.

יום שני בבוקר. בגני התערוכה עדיין ישנים. נוסעים לקלפי ברמת גן. כרמל שאמה כבר שם, יושב באוהל ליד יואב קיש ממחנה הפראיירים שאוכל סנדוויץ'. שאמה עושה טלפונים. הוא נראה מרוצה ומודאג בו זמנית: מרוצה כי רמת גן היא בסיס הבית שלו, אוהבים אותו כאן, וגם הוריו ואחותו באו לעזור; ומודאג מהדיל, או "המגה דיל", כמו שהוא מכנה אותו, שעשו עליו חיים כץ ופייגלין, במיוחד כץ. "הוא עושה לי חיסול", אומר שאמה-הכהן, "חיסול אקטיבי. מנצל את כוחו כדי להפוך אותי לפסול חיתון".

שאמה באנרגיות של תמות נפשי עם פלישתים. הוא מלכלך על חיים כץ כאילו אין מחר, "הכוח עלה לו למקומות לא בריאים", הוא אומר, "כל מה שמעניין אותו זה שאנשים יקודו לו קידה. זה עיוות של הדמוקרטיה. מעודי לא ראיתי כזו פעילות נגד הציבור. הוא מתרברב שהוא יכול להכניס תרנגול לכנסת. הוא הבטיח למחוק אותי". ועוד לכלוכים מלוא הטנא. ולא רק על כץ, גם על עובדי התעשייה האווירית. "מצד אחד מפתחים את כיפת ברזל", הוא אומר, "ומצד שני הם סלאח שבתי. הכול בגלל ועדת ששינסקי", הוא אומר, ולא כל-כך מקפיד על העובדות.

"למה אתה עושה את זה?", אני שואל, "הרי יש סיכוי שתצטרכו עוד לשבת יחד". "אנחנו לא הולכים להסתדר", אומר שאמה-הכהן, "זה ברור". "ומה עם הרשימות של פייגלין?", אני שואל, "גם שם אתה לא נמצא". "שם זה משהו אחר, יותר על בסיס אידיאולוגי", אומר שאמה.

גם היום, כמו אתמול, כל הדיבור הוא על דילים ועל רשימות חיסול, האוויר מלא התלחשויות ומאכערים. אף אחד אינו מדבר אידיאולוגיה, למעט החבר'ה של פייגלין ושל חוטובלי. האידיאולוגיה היחידה היא נגד השמאל והערבים. עמוד ענן נעלם מהשיח, על התקציב אין בכלל מה לדבר.

חמש דקות משם, בקלפי בגבעתיים - רדום עד כדי תרדמת. האנרגיות מזכירות שבעה. "בדיוק פספסתם את מרידור", אומרים לי בעייפות. "אנחנו שעתיים פה", אומר לי פעיל של גילה גמליאל "ואף מצביע לא בא". לאה, יו"ר הקלפי, עושה לנו סיבוב, מהשעמום, אבל לאה אחרת מתנגדת שניכנס ונצלם. היא עובדת קבלן וזה הדבר האחרון שחסר לה עכשיו, שיבוא המנהל ויראה שהיא הכניסה צלמים. הנחישות שלה, שנובעת מפחד, מדכאת אותי.

נוסעים לקלפי ביהוד, שממוקם בין מוסכים לאולמות אירועים. גם כאן רגוע עד מאוד. מדי פעם מגיעה מכונית עם כמה עובדי תעשייה אווירית, שנכנסים ומצביעים. אני פוגש שם שני פעילים של פייגלין שמדברים אידיאולוגיה.

מיהוד למתנ"ס דנבר בלוד. סוף-סוף קצת אווירת קרנבל: מוזיקה, אנשים, וג'ינגל הליכוד שמתנגן בלופ אין-סופי. אחלה אנשים, אחלה אנרגיות. אחד שלומי הביא מהבית שולחן קטן, קומקום וכוסות והוא מוכר קפה ותה בשלושה שקלים.

הדי ג'יי שם קצת אייל גולן. אני ניגש אליו, שמו גיל חדד והוא מתכוון להתמודד על ראשות עיריית לוד מטעם הליכוד. אחלה בחור. 1,564 בעלי זכות בחירה יש בסניף הליכוד בלוד, 70% מהם באו להצביע. כל הפעילים פה מתנדבים, מלבד אלה שעובדים בשביל שטייניץ.

אני נכנס לתוך המתנ"ס ותועה אל אחד מחדרי ההצבעה. יושבים שם שמונה עובדים משועממים למדי ומעט ממורמרים: לא הביאו להם שום דבר לאכול מהבוקר. הם צוחקים שמרעיבים אותם והבוס שלהם גוער בהם בחומרה. "הכול יופיע בעיתון", הוא אומר להם, "וכדאי שתלמדו שמי שגר בבית מזכוכית שלא יכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ". כולם אומרים לי "חבל שלא באת אתמול". באמת חבל שלא באתי אתמול. חדד מזמין משלומי עוד ארבע כוסות קפה ("תרשום לי") ושם שוב את הג'ינגל, ושוב אנשים רוקדים. רק הפעיל של פייגלין יושב בצד וקורא בספר התניא. אני מת על לוד, אבל צריך ללכת לגני התערוכה.

ערב בגני התערוכה. עדיין מעט דליל. אני פוגש שוב את גלעד ארדן שישן שעתיים בלילה אבל שומר על אופטימיות כמו על עמימות. הערב מתחמם על אש קטנה. גם סילבן שלום פה, מעודד יותר מאתמול, אבל עדיין מודאג.

אני פוגש את שר האוצר, שעומד בפתח הקלפי ומשכנע אנשים להצביע לו. "מה שלומך מר פויר?", הוא שואל אותי. "מעולה", אני עונה, "ואתה?" שטייניץ מחייך בעגמומיות. תראה, אומרים לי פעילים, כמה זה עצוב ומכמיר לב ששר אוצר צריך להתחנן לבוחרים. מצטער, אבל בעיניי זה לא עצוב ולא מכמיר לב - זוהי דמוקרטיה במיטבה. אני מעדיף פוליטיקה של פוליטיקאים שמשכנעים מצביעים על-פני פוליטיקה של פוליטיקאים שמתחנפים לאיזה בוס, ראה מפלגות כמו יש עתיד או ישראל ביתנו. אני אוהב את זה ששר האוצר - כמו גם השר לענייני הנגב והגליל או השר לאיכות הסביבה - צריכים לעבוד כמו סיני קהת האלמוני על מנת להיבחר, והעובדה שהחיוך של שטייניץ אינו מרוח על פרצופו מעולה בעיניי. אני מעדיף את הפוליטיקאים שלי מודאגים. פתאום, יעזור לי אלוהי כל השמאלנים, אני קצת אוהב אותו.

אני מבקש משטייניץ לענות על כמה שאלות. "רק תן לי קודם להיבחר", אומר שר האוצר, "ואחר כך נדבר". הוא יודע ואני יודע שאחר כך אין שום סיכוי שנדבר.

ההצבעה הוארכה בעוד שעה. פקח גוער בפעילים להתרחק 25 מטרים מהכניסה. אני נכנס למתחם התקשורת, פוגש שם את אילן מרציאנו, יועץ התקשורת של חיים כץ, שמשיב לטענותיו של שאמה-הכהן. "כיועץ תקשורת", הוא אומר, "אני מעריך את העבודה של כרמל, הוא עשה נזק גדול לחיים, לאיך שתופסים אותו". מרציאנו מגן על כץ, שהעביר הרבה יותר חוקים משאמה-הכהן. אני מסכים איתו לגבי טענות הכוח והדילים - פוליטיקה היא עניין של דילים, של תן וקח, של כוח, וכץ משתמש בכוח שלו לדברים טובים. מי שלא רוצה כוח או לא יכול להתמודד עם כוח, שילך לעבוד בגננות. "אנחנו עוברים על רשימת החוקים שהעביר חיים כץ. רשימה מרשימה. אין הרבה מחוקקים כמותו. מרבית החוקים תיקנו עיוותים של שנים רבות, מרביתם מטיבים עם החלשים בחברה הישראלית. הליכוד צריך להתברך באנשים כמו חיים כץ. אבל לא, לא הלילה. הלילה הוא בתפקיד השטן.

אני לא מקנא במרציאנו. קשה להגן על חיים כץ בימים אלה. הקלות, שלא לומר התאווה, שבה אנשים מקבלים את התעמולה נגדו, מדאיגה. ומילא נגד כץ - כולם מדברים על עובדי התעשייה האווירית כאילו הם חבורה של רובוטים חסרי בינה שהולכים לאן שאומרים להם. ההסתה - כן, הסתה - נגד העובדים המאורגנים עובדת מצוין, מצוין מדי. מהבחינה הזו, הייתה לכרמל שאמה-הכהן עבודה קלה. אז בסדר, כץ הוא כוחני, אבל ממתי פוליטיקה היא עניין לאנשים חלשים? אז בסדר, יש לו רשימות. למי אין? אז הוא יו"ר ועד עובדים. נו? להפך, זה דבר טוב, בעיניי. מה גם שהעניין הזה של כפל תפקידים אושר גם בוועדת האתיקה של הכנסת, גם בוועדת הבחירות, וגם בבג"ץ.

הזמן עובר בבטלה. השירותים סגורים, ענייני אבטחה, ולצאת מפה לא בא בחשבון מאחר שצריך לעבור שוב את האבטחה שהולכת ונעשית קפדנית משעה לשעה. אז מתאפקים. מתאפקים ומעשנים. השעה עשר והקלפיות נסגרו. בתוך כמה דקות יתחילו לזרום השמועות.

לאט-לאט מתחיל האולם להתמלא פוליטיקאים. גילה גמליאל, רובי ריבלין, מירי רגב. מפיקים וכתבים רבים עליהם, גוררים אותם בידיים מעמדת שידור אחת לאחרת. זה שלב הריצות הבלתי ברורות. כל רגע שמועה אחרת. הזמן, שעבר כל-כך לאט ביומיים האחרונים, מתחיל פתאום לטוס כמו משוגע. פתאום רבע ל-11, פתאום נעמדת הדוברת של שאמה-הכהן במרכז האולם וצורחת כמו מטורפת: "יש!! כרמל במקום העשרים!". אנשים מתרוצצים עם רשימות, מפריחים עוד ועוד שמועות.

כמה דקות אחר כך מגיעות תוצאות האמת, ויחד איתן מתפרץ סיר הלחץ המטורף והנהדר הזה שקוראים לו הליכוד. כל היומיים הרדומים האלה, הפדיחות הממוחשבות - הכול נשכח והכול משתחרר. הדלתות נפתחות והקהל זורם פנימה. גם הפוליטיקאים. לזה חיכיתי יומיים.

חוטובלי נכנסת, זוהרת, מאושרת. מגיע אלקין, מחובק עם אשתו שבוכה על כתפו, מגיע כרמל שאמה, מאושר כאילו ניצח. "נו", הוא אומר לי. "ניצחת", אני אומר לו, "איך המרגש?", "אני בשמיים", אומר שאמה לפני שמושכים אותו להתראיין לטלוויזיה. יריב לוין בעננים עם יהלומים. "זה שר המשפטים הבא", אומרת לי הדוברת שלו, ואני מצטמרר לי.

אני פוגש את החברים שפגשתי ביומיים האלה, אלה מיד אליהו ומלוד, מיהוד ומרמת גן. מגיע דני דנון, טירוף. מגיע הנגבי. הליכודניקים קיבלו אותו בחזרה, אבל הם עדיין מסויגים משהו כלפיו. הוא לא נישא על כפיים. אני פוגש את אברהם, פעיל ליכוד חרדי: "העפנו את שלישיית השמאלנים", הוא אומר לי (בגין, מרידור, איתן), "והבאנו את השישייה הלאומית" (דנון, אלקין, אדלשטיין, פייגלין, חוטובלי, לוין). מגיע ישראל כץ, מוקף פעילים ששרים "ישראל, ישראל, ישראל בטח בה'".

שמח. אבל שום דבר לא ממש שמח עד שנכנסים צמד הנסיכים החדש - סער וארדן. אנשים מטורפים עליהם פה, מחבקים אותם, מנשקים אותם, מנסים לתלוש להם איברים מרוב אהבה. האמת, זה מראה מדהים. הם עוברים לידי, עטופים בזיעה ובאושר. "פויר", צועק לי ארדן מתוך החבורה שמקיפה אותו, "שתהיה כתבה טובה!". חבורת חרדים רוקדים סביב סער - "הנה בא מלך הכבוד!" - וגם הוא אינו שוכח לעשות כבוד למלך האמיתי של הערב: "מה שלומך פויר?", הוא זועק אליי מההמון.

פייגלין מחייך אליי, מירי רגב מלטפת אותי, חוטובלי אומרת לי שאני מדהים ואיזה כיף לראות אותי. "אני מאושרת", היא אומרת לי, "אני לא יכולה להוריד את החיוך מהפנים". לא קיבלתי כל-כך הרבה אהבה מאז הבר מצווה שלי. ולא רק מהפוליטיקאים, מכולם - מצביעים, פעילים, מי לא. "אנחנו אוהבים אותך למרות שאתה שמאלני", הם אומרים לי, "מתי כבר תצביע ליכוד?", אני לא יודע אם זה יקרה אי-פעם, אבל אין הרבה דברים ברמה הזו. זה פשוט כיף לא נורמלי. אני אוהב את הליכוד. במרצ אני לא מקבל עשירית מהאהבה שאני מקבל פה.

אני מסתכל סביב: יש פה חרדים וכיפות סרוגות וחילונים וערבים ודרוזים ואתיופים ויאפים וערסים וצעירים וזקנים ואשכנזים ומזרחים ונשים וגברים. אני יכול לא להסכים איתם על כלום, אני יכול לכעוס ולהיעלב שהדבר שהכי חשוב להם הוא להכניס לשמאלנים, אבל אני לא יכול שלא להרגיש בבית.

אני פוגש את סיני קהת בהמון. "הפסדתי", הוא אומר בעגמומיות. "איך אתה מרגיש?", אני שואל. "זוועה", הוא אומר. אני טופח על כתפו, מנסה לעודד. שטייניץ מעט קפוא. חיים כץ לא פה. התוצאות מוכיחות אחד משני הדברים: או שכוחו האגדי הוא מיתוס ותו לא, או שהליכודניקים הם לא באמת עדר חסר בינה כמו שמנסים לתאר אותם. או גם וגם. סביר להניח שגם וגם. עוד דבר שסביר להניח הוא שכולנו נפלנו בספין של רשימות החיסול. ואולי לא נפלנו, ורק אחוזי ההצבעה הגבוהים היטו את הכף מהעסקונה לאידיאולוגיה. אתם יכולים לא להסכים עם רשימת הליכוד, אבל זו רשימה אידיאולוגית.

פתאום נהיה אחת בלילה. מזמינים את חברי הכנסת לבמה. כולם מתקבלים בתשואות, במיוחד פייגלין, חוטובלי, אקוניס, רגב ושאמה. שמו של חיים כץ מוזכר ומתקבל בקריאות בוז רמות, וזה מעציב אותי עד מאוד. אם ככה הם מתנהגים, אולי באמת מגיע להם דני דנון. אני שמח בשביל כץ שהחליט לא להגיע. אני פוגש את ג'ודי ניר-מוזס-שלום, רגועה הרבה יותר. היא עורכת לי היכרות עם בנה. "ניצחנו את הדילים", היא אומרת לי. "שמור על השמאל", אומר לי בנה נמרוד.

כשנתניהו עולה לבמה התקרה מאיימת לעוף לשמיים. כולם על הכיסאות. נתניהו נושא נאום, קורא למרידור ולבגין, ומבטיח להם לשמור על ערכי ז'בוטינסקי. הקהל מבסוט עד מאוד מהמחווה. שרים את התקווה. אחר כך ג'ינגל הליכוד בלופ והווליום מתגבר מהשמעה להשמעה. הקהל ממאן להתפזר. עוד רגע שתיים בלילה. שלושה ליכודניקים חסונים תופסים אותי ביציאה. "בבקשה אל תהיה ציני", הם אומרים לי. "חברים", אני עונה להם, "איך אפשר להיות ציני עם אנשים כמוכם?".

עוד כתבות

קשת טעמים / צילום: באדיבות קשת טעמים

לקבל את המשכורת באמצע החודש: המהלך המפתיע של קשת טעמים

מכללת גל נבחרה להוביל את תוכנית "צומחים" לחוסן תעסוקתי, התוכנית כוללת ייעוץ אישי למעסיקים וסדנאות לעובדים ● הסטארט-אפ Payro מודיע על שיתוף פעולה עם קמעונאית המזון קשת טעמים, שתאפשר לעובדיה למשוך עד 2,000 שקל או  30% משכרם במהלך החודש

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: עודד קרני

הלחצים על הנגיד ובית ההשקעות שמעריך: "הריבית עשויה היום"

בנק ישראל צפוי לפרסם את החלטת הריבית היום (ב'), שצפויה על פי רוב הכלכלנים להישאר על רמה של 4.5% ● עם זאת, בלידר שוקי הון מעריכים שהסיכוי שנראה כבר הפחתה היום עומדת על 65%

דיפ פייק / צילום: Shutterstock

הרופא המוכר נרצח רגע לפני שעמד לחשוף "תרופת פלא"? פייק מוחלט

סרטון המשתמש בטכנולוגיית דיפ פייק מסתובב ברשת ובו ניתן לראות, כביכול, כיצד אלמונים יורים בפרופ' רענן ברגר מבית החולים שיבא ● מבית החולים נמסר כי: "פרופ' רענן חי בריא ושלם, ומדובר בזיוף חמור שנעשה ככל הנראה כחלק מקמפיין הונאה נרחב שבו מופץ מידע שקרי לציבור במטרה להונות ולהטעות"

בורסת תל אביב / צילום: Shutterstock

בורסת ת"א ננעלה בעליות קלות; ישרוטל קפצה בכ-12%, סלקום ירדה ב-3%

מדד ת"א 35 עלה ב-0.3% ● השקל התחזק בחדות מול הדולר ● בוול סטריט נתוני התעסוקה מגבירים את החשש שהורדות הריבית מתרחקות ● מנגד, בארץ, הכלכלנים מעריכים שההקלה המוניטרית מתקרבת, אולי כבר ביום שני ● וגם: המניה שזינקה ב-1000% בשנה ועדיין צופים לה אפסייד

חדשות הביומד / צילום: תמי בר ישי

ההשקעה החדשה של אסף גרניט: טכנולוגיה שמפחיתה את עליית הסוכר בגוף

ההשקעה החדשה של אסף גרניט היא בחברת כאליטק שפיתחה טכנולוגיה שמאפשרת לאכול ולהפחית את עליית סוכר בגוף ● חוקרים אבחנו במחקר חדש פרקינסון בשעוות האוזן ● אסקלה מדיקל גייסה 4.5 מיליון דולר לטיפול בצניחת רצפת האגן ● הלך לעולמו אחד מממציאי טכנולוגיית ה-CAR-T ● השבוע בביומד

אלעד טנא / צילום: אריק סולטן

במקום אבי משולם: אלעד טנא מונה לעורך העל בידיעות אחרונות

אלעד טנא ימונה לתפקיד עורך העל של ידיעות אחרונות וב-Ynet במקום אבי משולם, שמילא את התפקיד בשנתיים האחרונות ● טנא, מגיע לאחר כשנתיים בתפקיד העורך הראשי של "מקור ראשון"

זוהר לוי, מבעלי סאמיט ו'בעל הבית' החדש בפז / צילום: באדיבות סאמיט

בין פז לניו יורק: רואה החשבון שהקים אימפריית נדל"ן בחו"ל מסמן יעד רכישה חדש

אחרי שהסיט את פעילותה של סאמיט מגרמניה לארה"ב, והפך לבעל המניות הגדול בפז, לוטש זוהר לוי עיניים לנכסי חברת הנדל"ן האמריקאית דה זראסאי, שנקלעה למשבר חוב ● האם הצפת הערך הבאה של מי שיצר לעצמו הון של כ־2 מיליארד שקל בשני עשורים, תגיע משוק הנדל"ן של ניו יורק, שעד כה לא האיר לו פנים?

שר המשפטים ויו''ר ועדת השרים לענייני חקיקה, יריב לוין / צילום: נועם מושקוביץ'/דוברות הכנסת

השרים אישרו את הצעת החוק להחלשת היועמ״שים במשרדי הממשלה

הצעת החוק, שעלתה לוועדת השרים לחקיקה בראשות שר המשפטים יריב לוין, מבטלת את הכפיפות של היועמ"שים במשרדים ליועצת המשפטית לממשלה, וקובעת כי הם יידרשו לפרסם תזכירי חוק לפי דרישה ישירה של השר במשרד ● ועדת השרים לחקיקה אישרה כי הקואליציה תתמוך בקידום הצעת החוק, בניגוד לעמדת היועמ"שית

רשויות הצפון מתחרות על קמפוס הענק של אנבידיה / צילום: מועצה אזורית חוף הכרמל, יח''צ

לפחות חמישה אזורי תעשייה בצפון יתחרו על השקעת הענק של אנבידיה

אנבידיה הצהירה על כוונתה לשלש את היקף הנדל"ן שהיא מחזיקה בישראל בהשקעה של כ־2 מיליארד שקל, ולבנות קמפוס ענק בקרבת משרדיה ביקנעם ● רשויות מקומיות באזור הצפון כבר מציעות קרקעות בשטחן - מעפולה עד חיפה ● ההערכה: הפרויקט יכלול מעבדות שיאפשרו לפתח את שבבי התקשורת העתידיים של החברה - מנוע צמיחה מרכזי שלה

מפעל אינטל בקריית גת / צילום: אינטל

אינטל מפטרת, אנבידיה מגייסת: האם ההייטק הישראלי בדרך למהפך

נראה שאנבידיה בדרך להישג נוסף שיאפיל על זה של אינטל ● ובכל זאת: מי תורמת כלכלית יותר לישראל? נראה שדווקא אינטל שנמצאת במצוקה ● הסיבה: התרומה של מפעל ייצור למדינה היא לאין שיעור גבוהה יותר מאשר מרכז פיתוח

בניין בשכונת סיגליות בבאר שבע / צילום: יובל ניסני

עליית שווי של 60%: בכמה נמכרה דירת 4 חדרים בבאר שבע?

ביום האחרון של מבצע "עם כלביא" נרכשה דירת 4 חדרים, בשכונת הסיגליות בבאר שבע ● מדובר בדירת "מחיר למשתכן" שהזוכים מכרו עתה ● לדברי השמאי, "השוני במחירים בשכונה נעוץ בעיקר ברמת ההשקעה של הרוכשים המקוריים, שיכולה להעלות או להוריד את המחיר ב־50־80 אלף שקל"

סניף של שירותי בריאות כללית -קופת חולים כללית / צילום: עינת לברון

יו"ר ועד העובדים בכללית מזהיר: "אם משרד הבריאות ימנה מנהל מטעמו - כל העובדים ישבתו"

יו"ר הוועד של הכללית מצטרף למאבק על מינוי המנכ"ל ונעמד מול משרד הבריאות: "איומים אגרסיביים יכשלו. לא ניתן להפוך את הכללית לסניף של האוצר ואגף התקציבים במשרד הבריאות" ● ועד עובדי הכללית הוא לא גורם שמשתתף רשמית בבחירת המנכ"ל, אבל יש לו בהחלט השפעה מכרעת על הישרדותו

אילון מאסק / צילום: ap, Kevin Lamarque

אילון מאסק הכריז על הקמת "מפלגת אמריקה"

יום לאחר ששאל את עוקביו ב-X האם יש להקים מפלגה פוליטית חדשה בארה"ב, אילון מאסק הודיע: "מפלגת אמריקה הוקמה" ● מאסק סבור שלמפלגה החדשה עשויה להיות השפעה משמעותית בבית הנבחרים ובסנאט, נוכח הרוב הדחוק של הרפובליקנים

3 פסקי דין בשבוע / צילום: אנימציה: טלי בוגדנובסקי

כך ניצחה ממשלת בריטניה את המשפחה של סבתא כוכבה בקרב על דירה בירושה

ביהמ"ש קבע שתלוש שכר בו הופיע מרכיב "בונוס" אותו המעסיק לא ידע להסביר, הינו תלוש שכר פיקטיבי ● ביהמ"ש השלום בירושלים דחה תביעת בני משפחה שטענו לזכויות דיירים מוגנים וזכות בעלות בדירת מגורים ● בעל עירב את אישתו בעסקי החברה, האם היא זכאית לחלק ממנה בגירושים?

עופר ינאי, שחר גרשון, נדב טנא, נועם פישר / צילום: שלומי יוסף

היחסים עלו על שרטון: מאבקי כוח וכסף טלטלו את מניית נופר אנרג'י

מצד אחד עופר ינאי, מייסד ובעלים אמביציוזי ששואף גבוה ולא נרתע מלבצע שינויים ● מולו צמד המנכ"לים של נופר, שהחזיקו מניות במאות מיליוני שקלים שאותן קיבלו מידיו במתנה ● גורמים בשוק מנתחים את שרשרת האירועים, שהובילו לסיום הדרמטי של השותפות ארוכת השנים בחברת האנרגיה המתחדשת נופר

עומסים בנתב''ג. המסלולים והתנועה האווירית סביב השדה לא הותאמו לגידול בישראל / צילום: ap, Ohad Zwigenberg

המקום בנתב"ג עומד להיגמר. מאיפה נטוס?

עד 2040 צפוי נמל התעופה בן גוריון להגיע לקיבולת המקסימלית שלו, כ–40 מיליון נוסעים בשנה ● אלא שבמשך עשרות שנים מקבלי ההחלטות מתלבטים על המיקום האולטימטיבי של שדה בינלאומי נוסף, ובינתיים הכרעה סופית לא נראית באופק ● אילו אפשרויות כבר בשלב התכנון, מה מסכל אותן וכמה נשלם על הסחבת?

המפקח על הבנקים דני חחיאשוילי. צילומים: שלומי יוסף, איל יצהר, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

הבנקים רוצים לחלק יותר דיבידנד ושני בעלי שליטה ייהנו מכך במיוחד

עם עודפי הון של 27 מיליארד שקל, הבנקים מעוניינים שבנק ישראל יעלה את שיעור הדיבידנד המשולם לבעלי המניות מדי רבעון מ־40% ל־50% ● מהם הנימוקים בעד ונגד המהלך, מהי עמדת המפקח על הבנקים והאם ומתי הוא ייצא לפועל?

תקיפות של חיל האוויר הישראלי בתימן (ארכיון) / צילום: ap

"פצצות עוצמתיות": צה"ל תקף תשתיות טרור של החות'ים בתימן

"מבצע דגל שחור": 20 מטוסי קרב השתתפו במבצע בתימן הלילה, ותקפו באמצעות יותר מ-50 חימושים ● שעות לאחר התקיפה: 2 טילים שוגרו מתימן לשטח ישראל - תוצאות היירוט בבדיקה ● טראמפ בשיחה עם כתבים: ניתן להגיע לעסקה בעזה עוד השבוע ● 50 חטופים - 640 ימים בשביעדכונים שוטפים

דיון בוועדת החוקה, בראשותו של ח''כ שמחה רוטמן / צילום: דני שם-טוב/דוברות הכנסת

התיקון לחוק החוזים כמודל לאיחוי לאומי

התיקון לחוק החוזים ראוי להיחשב כמודל לחקיקה ממלכתית ומאחדת, בתקופה של קיטוב הולך וגובר ● כל אחד מתתי־ההסדרים שנקבעו בחוק הוא פרי פשרה מהותית, המשלבת בין עמדות המחנה השמרני לבין עמדות המחנה הליברלי ● מהתיקון עולה הקריאה הרעננה ביותר לישראל של 2025: גם כשאנו חלוקים – אנו מסוגלים להסכים

בניין בנק ישראל / צילום: Shutterstock, Alon Adika

ראשי המגזר הקמעונאי קוראים לנגיד להפחית ריבית: "המשק על סף קריסה"

שורה של בכירים במגזר הקמעונאי, בראשם בעלי פוקס הראל ויזל, יחד עם נשיא לשכת רו"ח חן שרייבר, שיגרו לאמיר ירון מכתב בו קראו לו להפחית את הריבית מחר, באופן מיידי ומשמעותי ● "עסקים קורסים בזה אחר זה. הצמיחה נעצרת, האמון נשחק והנזקים הולכים ומעמיקים", כתבו ראשי המשק