דיני המזונות במדינת ישראל נכון להיום נשלטים על-ידי הדיינים הדתיים. אב יהודי משלם מזונות בהתאם להלכה העברית, ואילו האם חייבת במזונות מדין צדקה בלבד.
חובת המזונות תלויה גם בגיל הילד, כך שעד גיל 6 מוטלת על האב חובה אבסולוטית לשאת במזונות ילדיו. עד גיל 15 חובה על האב לשאת בכל הצרכים ההכרחיים, ומגיל 15 ועד גיל 18 מופחתת חובה המזונות המוטלת על האב לדין צדקה בלבד, כך שחובת המזונות מחולקת בין ההורים בהתאם ליחס הכנסותיהם.
אלא שההלכה היהודית מבוססת על שתי הנחות יסוד: האחת, שהאב הוא המפרנס העיקרי. השניה, שהאם היא המטפלת העיקרית בילדים.
הנחות יסוד אלה לא התאימו את עצמן למציאות הגירושים של שנות האלפיים - יותר ויותר אימהות בעלות קריירה ומשתכרות משכורות נאות, ויותר ויותר אבות לוקחים חלק גדול בנטל הטיפול בילדים. אולם, מעצם העובדה שדיני המזונות נשלטים על-ידי עקרונות ההלכה היהודית, במשך עשרות שנים הם מנציחים היעדר שיוויוניות.
ועדת שיפמן, שמונתה ב-2006 על-ידי שר המשפטים במטרה לתת המלצות מקיפות בעניין מזונות הילדים, הגישה לאחרונה את המלצותיה, שאם יתקבלו במלואן ייצרו מהפכה של ממש. הצעת החוק שהגישה הוועדה עולה בקנה אחד עם הצעת החוק שהגישה ועדת שניט, ועניינה - חלוקת האחריות ההורית באופן שווה.
נקודת המוצא החדשה עליה ממליצה הוועדה היא ששני ההורים יחדיו צריכים לשאת באחריות כלכלית משותפת על ילדיהם. ההבחנות הקיימות כיום בין חובת המזונות לפי הדינים הדתיים השונים הומרו בנוסחה קבועה ושווה, החלה על כל הילדים בני הדתות השונות, ללא הבדל גיל - ובאחריות שני ההורים. הנוסחה שהוועדה קבעה ניתנת בדרך-כלל להפעלה פשוטה ונוחה, ללא צורך בריבוי התדיינויות.
כך המליצה הוועדה כי שני ההורים אחראים לזכות הילד בתמיכה כלכלית. זכות זו תימשך באופן אחיד עד הגיעו לגיל 21. אולם ההמלצה המהפכנית ביותר של הוועדה היא קביעת שיעור מזונות לפי גובה הכנסות שני ההורים ובאמצעות נוסחה כלכלית מובנית בחוק. הורה שמטפל בילד עד גיל 12 בשעות העבודה, או בילד עם מוגבלות, זכאי לשכר טיפול. המצב כיום הוא שאין נוסחה אחת לחישוב המזונות, וכל שופט פוסק לפי שיקול-דעתו ובהסתמך על הנתונים שהמובאים לפניו.
קיימת נוסחה בסיסית, שענייניה סכומי מזונות המינימום המשולמים, אשר עומדת סכום שנע בין 1,250 שקל ל-1,350 שקל לילד, בתוספת אחוז מסוים מהוצאות שכר דירה או המשכנתא, וכן מחצית הוצאות רפואיות חריגות ומחצית מהוצאות חינוך.
היעדר נוסחה ברורה ואחידה לחישוב דמי מזונות מביא לחוסר שיוויוניות בין המתדיינים בפני שופטים שונים, חוסר ודאות באשר לסכום המזונות הצפוי וריבוי הליכים משפטיים הפוגעים בקטינים וגורמים לעומס על בתי המשפט.
הצעת החוק מעבירה את סמכות ההחלטה בעניין המזונות לרשם בית המשפט לענייני משפחה, ומכאן שערעור על דמי מזונות מוגש לשופט בית המשפט לענייני משפחה. המצב כיום הוא שסכומי המזונות נקבעים על-ידי שופט בבית המשפט לענייני משפחה, והערעור על גובהם מוגש לבית המשפט המחוזי, אשר כמעט ואינו מתערב בשיקול דעת בית המשפט לענייני משפחה בגובה הסכום.
המלצות הוועדה הוגשו, אולם, באופן לא מפתיע, נציגי הדת הסתייגו מהן. בתי הדין הרבניים הסתייגו בטענה כי יש פגיעה בסמכותם לדון במזונות על-פי הדין הדתי. חבר הוועדה הקאדי, איאד זחלקה, התנגד אף הוא בטענה כי יצירת שיווין בין ההורים ומערכת מינהלית המחשבת את דמי התמיכה במהירות וביעילות, על-פי נוסחאות קבועות הנגזרות מרמת ההכנסה של ההורים - מנוגדים לקוראן.
לסיכום, אם יתקבלו ההמלצות, נראה כאן מהפכה ממשית בתחום מזונות הילדים. אין ספק כי קביעת נוסחה פשוטה לחישוב המזונות תביא להקלה גדולה על מערכת המשפט. עם נוסחה חוקית קשה להתווכח, ושיעור תביעות המזונות שיוגשו יפחת בצורה דרסטית.
■ הכותבת היא מומחית בדיני משפחה.