במבט ראשון, יש משהו משעשע בלמצוא חלק נכבד מגלריית סנגוריו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, פזורים על פני ייצוג 3 החשודים העיקריים בפרשת הרצת המניות של נוחי דנקנר.
שניים מ-3 החשודים העיקריים מיוצגים על-ידי סנגורי צמרת המשתפים ביניהם פעולה בייצוגו של אולמרט: עו"ד אלי זהר, השותף הבכיר בפירמת עורכי הדין הגדולה במדינה, גולדפרב-זליגמן, ועמו עו"ד רועי בלכר, נשכרו לייצג את דנקנר; ואילו עו"ד נוית נגב ועמה עו"ד איריס ניב-סבאג, מפירמת היוקרה שינמן-נגב-ניב, מייצגים את איתי שטרום, שכונה עד אתמול "איש המסתורין".
ואולם במבט שני, אין בכך הפתעה רבתי. טבעי שבפרשה מסוג זה, שבה מעורבים אינטרסים כלכליים כבד-משקל וכמה מהדמויות המרכזיות במשק, יישכרו שירותיהם של עורכי הדין מהצמרת הגבוהה של המעגל, המצומצם ממילא, המתמחה בעבירות צווארון לבן. בין אלה, מספר המומחים לעבירות תרמית בשוק ההון קטן עוד יותר.
את אותם פרצופים, אגב, אפשר למצוא אגב גם במשפט הולילנד - שם למשל עו"ד נבות תל-צור, שותף בכיר במשרדו של רם כספי, מייצג את נאשם מספר 12, דני דנקנר, ולא את נאשם מספר 8, אולמרט.
בתוך מעגל הסנגורים המצומצם הזה אפשר למנות גם את עו"ד גיל דחוח, שאף שאיננו ברשימת מייצגיו של אולמרט, מתמקד גם הוא בעבירות בתחום שוק ההון, ובפרט עבירות תרמית.
אף שדחוח, המייצג בפרשה הנוכחית את הברוקר עדי שלג, התחיל כמתמחהו של עו"ד ששי גז בעבירות פליליות "קלאסיות", התמקדה הקריירה שלו בתחום שוק ההון, הן כשותפו לשעבר של עו"ד אסף ברם, ששימש כזכור מגשר בפרשת רציו-גלובוס, והן לאחר היפרדם.
דחוח ייצג בין היתר את אלי אביגור ממשרד רו"ח ברייטמן, את אורי ראובן בפרשת גיא ויסמן ואת יגאל סער בפרשת רשות המסים.