חברות רבות מתגלגלות לאורך השנים בין סיפוק לתסכול, בין הצלחה לאכזבה, בין גאות לשפל, בין רווח להפסד. המציאות המשתנה מחייבת אותן לגמישות, ומי שלא מסתגלת - לא קיימת. תוך כדי השינויים בשווקים, לצד ההצלחות והכישלונות, צוברות החברות נכסים שלא ממש מתבטאים בספרי החשבונאות: ידע נצבר בתחום פעילות מסוים; הון אנושי מנוסה; קניין רוחני; ופטנטים. את הנכסים האלו אמנם לא רואים בדוחות הכספיים, אבל מסתבר שהם יכולים לצוף בשעת הצורך ולספק לחברות מנת מזומנים מכובדת.
במקרים מסוימים, מדובר בגלגל הצלה לחברה, רגע לפני שנגמר הכסף בקופתה - כך לפתע, בלי איתות מוקדם ושום רמז בדוחות הכספיים, החברה מצליחה לייצר יש מאין, למכור סדרה של פטנטים ולהיפגש עם מזומנים כה נחוצים.
המקרה הכי משמעותי בקרב החברות הישראליות הוא ווקל-טק . לפני ארבע שנים כמעט ונגמר לחברה הכסף בקופה, היא סבלה מירידה בהכנסות והפסדיה הלכו ותפחו. רוב בעלי השליטה התייאשו מהחי-המת הזה, אבל לווקלטק היו נכסים במיליוני דולרים שכנראה מעטים ידעו לזהות - פטנטים.
מדובר בפטנטים בעיקר בתחום העיסוק המרכזי של החברה -VoIP, וגם בתחומים משיקים - פתרונות שנדרשים מאוד ליצרניות מוצרי תקשורת בתחום, בלעדיהם לא יוכלו לפעול בו אלא אם יש להן טכנולוגיה עוקפת. רכישת הפטנטים מאפשרת לרוכשות פוטנציאליות להשתמש ברעיון הטכנולוגי, ליישם אותו במוצרים שלה ולהיכנס לשוק בדלת הראשית. ומה יותר טוב מזה?
לווקל-טק היו הרבה פטנטים מבוקשים. כאמור החברה, שבינתיים החליפה צורה ושם (כיום היא חלק מגוף ממוזג בשם מג'יקג'ק ווקלטק) הייתה ה-חלוצה בתחום ה-VoIP, והיא נחשבת לממציאה של יכולת העברת הקול על גבי רשת האינטרנט. כן, מה שהיום נראה לגמרי טריוויאלי ומהווה תחום ענק שרק הולך וגדל, הוא המצאה של חברה ישראלית!
אבל ווקלטק לא הצליחה לתרגם את החלוציות שלה בשוק לפעילות עסקית מצליחה ולרווחים שוטפים. היא אמנם הכניסה חברות כמו דויטשה טלקום וסיסקו להשקעה בחברה, וגייסה כספים בוול-סטריט לפי שווי של מעל 200 מיליון דולר, ובשיאה אף נסחרה מעל 600 מיליון דולר, אבל בסיכום כולל לא הרוויחה מהעסק.
היתרון הטכנולוגי שלה לא מומש לרווחים שוטפים, גם או בעיקר בגלל שלשוק הבתולי הזה נכנסו מהר מאוד חברות רבות, לרבות ענקיות טכנולוגיה שהשתלטו על התחום.
אבל משהו בכל זאת נשאר לה - הפטנטים. בסוף שנת 2008 ווקלטק מכרה פטנטים בסך של 15 מיליון דולר, וחזרה לחיים.
רווח פתאומי גדול
סיפור קרוב יחסית מתרחש ממש עכשיו (בחודשים האחרונים) באלווריון (ALVR), המפתחת ציוד לרשתות תקשורת רחבות פס. גם באלווריון הצליחו ליצור יש מאין ולרשום רווחים כתוצאה ממימוש פטנטים; גם שם לא היה לנכסים הלא-מוחשיים האלו ערך בספרים, וגם שם מצב החברה המתדרדר - הפסדים שוטפים, שריפת מזומנים וקופה מתרוקנת - הוביל לשליפת הפטנטים מהבוידעם. למהלך היה ערך רב, כשאלווריון מכרה באחרונה פטנטים בסך של 19 מיליון דולר (בתשלומים ובהתאם לאבני דרך), כשחלק מהתמורה כבר התבטא בדוח הרבעון השלישי (רווח של 4.2 מיליון דולר), וחלק אחר יתבטא ברבעון הרביעי.
אלווריון היא חלוצה בתחום העברת תקשורת אלחוטית בטכנולוגיית WiMAX, אבל הסטנדרט שתפס בסופו של דבר היה דווקא אחר - Wifi. זה לא שאין שימוש לטכנולוגיית ה-WiMAX, רק לא בסדרי הגודל שאלווריון כיוונה אליהם. לחברה לקח זמן להיערך לשינויים בשווקים, אך ברבעונים האחרונים, בהמשך לפיתוחים עצמיים (על פני שנים) של מוצרים ב-Wifi ורכישה בתחום, היא מכוונת לשוק הגדול בתחום התקשורת האלחוטית.
תוך כדי תנועה, פיתחה אלווריון טכנולוגיות ויכולות בתחומים משיקים ונוספים לאלו שלה; היא דילגה מרעיון לרעיון, מפרויקט לפרויקט, ועל הדרך אספה לה כמות נכבדת של פטנטים. עכשיו חלק מהנכסים האלו כאמור נמכרו, ושיפרו את מצב הנזילות של החברה. אבל, זה אינו הנכס היחיד שלא רשום בספרים ומכירה שלו מבטאת רווח פתאומי גדול - אלווריון גם מכרה חוב אבוד ורשמה רווח במקביל לקבלת מזומנים.
החוב האבוד חזר לחיים
איך אפשר לרשום רווח מחוב אבוד? ובכן, התהליך הוא כזה - חברה מוכרת סחורה ללקוח, ומסיבות שונות ומגוונות הלקוח לא משלם לה את חובו. יתרת החוב של הלקוחות במאזן (יתרת הלקוחות), שאמורה לבטא את הערך האמיתי של התחייבות הלקוחות, מבטאת גם לקוחות כאלו - שלא משלמים בזמן או בכלל. החברה צריכה באופן שוטף להעריך את חובות הלקוחות, בניכוי הפרשה לחובות מסופקים ובניכוי החובות האבודים.
ההפרשה לחובות מסופקים היא אומדן שמבטא את הערכת החברה לגבי היקף החובות שלא ישולמו לה. לרוב, האומדן הזה נעשה בהינתן ההיסטוריה של הלקוחות (היסטוריית התשלומים שלהם בעבר כאינדיקציה לתשלומים העתידיים), וכן בהינתן מצבם הפיננסי של לקוחות ספציפיים. ההפרשה הזו מקטינה בפועל את חוב הלקוחות שמוצג במאזן בנטו (לקוחות ברוטו - חוב כולל, בניכוי ההפרשה), כשהיתרה בנטו מבטאת גם מצב שחוב הלקוח באופן ודאי לא יוחזר. כלומר, זה כבר לא אומדן והפרשה, אלא חוב של לקוח שפשט את הרגל, או שמסיבות אחרות סביר שלא ישולם.
כאשר חברה מוחקת חוב של לקוח, היא בעצם מפחיתה אותו מיתרת הלקוחות ושוכחת אותו לחלוטין. אבל, מה קורה (וזה נדיר) כשהחוב חוזר לחיים וניתן לגבות אותו?
זה מה שקרה באלווריון - החברה מחקה בעבר חוב של ענקית ציוד התקשורת נורטל, שהתמוטטה. עכשיו פתאום מישהו מוכן לקנות אותו (את הזכויות המשפטיות על החוב) בתמורה ל-5.2 מיליון דולר. במאזן אין זכר לנכס הזה, והתמורה היא רווח (ותזרים) מיידי. אלווריון שלפה את השפן הזה ברבעון השלישי, לצד מימוש חלק מהפטנטים.
אלא שבמקביל, היא מחקה מלאי בהיקף של 20.8 מיליון דולר והמשיכה לאבד גובה בעסקים השוטפים, כך שבשורה התחתונה היא הפסידה מעל 20 מיליון דולר. בנטרול האירועים החד פעמיים (מחיקת מלאי ומכירת פטנטים וחוב) אלווריון הפסידה ברבעון 7.8 מיליון דולר, והמשמעות הפשוטה היא שהרווחים ממכירת פטנטים וחובות עבר לבדם, לא יוכלו כנראה להוציא את העגלה מהבוץ, צריך משהו גדול מזה.
