שתי מפלגות קטנות עם שאיפות גדולות הציבו החודש נשים בצמרת הרשימות שלהן לכנסת. איילת שקד, מייסדת תנועת "ישראל שלי" ומ-50 המשפיעות של "ליידי גלובס" ל-2012, התברגה במקום השלישי ברשימת המפלגה הימנית "הבית היהודי". מיכל רוזין, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולשעבר עוזרת פרלמנטרית, משובצת במקום הרביעי של מפלגת השמאל מרצ.
חילונית ברשימה דתית
שקד טוענת כי מעולם לא הלכה עם הזרם, הקונפורמיזם זר לה. "בניגוד למקובל" הוא המוטו שלה. וזה, היא אומרת, ההסבר לכך שעקפה בפריימריז מועמדים שהיו לכאורה טבעיים ממנה לראשות הרשימה. "העזתי לעשות מה שאף אישה אחרת לא עשתה לפניי. אין עוד אישה חילונית שרצה על מקום ברשימה דתית.
"הניצחון הוא חלק מהיכולת שלי לנתץ מוסכמות וסטיגמות, ולשחרר חששות מהמחיר שנדרש ממני על תהליך כזה. בתחילה זה נראה קשה, ואולי בלתי אפשרי. ניהלו נגדי קמפיין שלילי בגלל שאני לא דתייה, אבל הלכתי על זה עד הסוף. בפריימריז חששתי. ידעתי שצעירים יצביעו בשבילי, אבל רק כשהגעתי לקלפיות ביום הפריימריז וניגשו אליי אנשים זקנים, חלקם מהמפד"ל הישנה, ואמרו לי שהם הגיעו להצביע בשבילי, אז הבנתי שניצחתי".
העובדה שאת במפלגה דתית תגביל אותך.
"נותנים לי להגיד כל מה שאני רוצה. אני יכולה להביא לידי ביטוי את האג'נדה שלי, למשל רפורמה ברבנות, שתפסיק את ההגמוניה והשליטה שיש לחרדים על המוסד הזה.
"בעצם הבחירה שלהם בי, מתפקדי הבית היהודי שברו מוסכמות וסטיגמות, שזה חלק מתהליך שחרור של מפלגה שרוצה ללכת קדימה לקראת שינוי. הם הוכיחו שהם פתוחים מספיק להבין שאישה יכולה להיות חלק מההנהגה שלהם, גם אם היא לא מקיימת תרי"ג מצוות".
מיכל רוזין התברגה במקום ריאלי ברשימת מרצ בזכות העובדה שהמקום שוריין לנשים. "אני חושבת שהייתי נבחרת למקום ריאלי גם בלי שריון, אבל לצערי, כל עוד החברה לא הפנימה שוויון מגדרי, חייבים להמשיך בשיטה הזו", היא אומרת.
"עבורי להיכנס לפוליטיקה זה לוותר על ביטחון תעסוקתי, לעזוב עבודה בטוחה שאהבתי והייתה חלק מהאני המאמין שלי. זה הימור, אבל אני מרגישה שבמרצ אני משוחררת, כי היא מגשימה בפועל את תפיסת העולם שלי, אני זאת אני. זו לא מפלגה שבראשה עומדת אישה שמסתירה חלק מהאג'נדה שלה כדי לא לאבד תומכים, ואחרי הבחירות מתגלה הפרצוף האמיתי. תפיסת העולם הכוללת שלנו גלויה לכולם, מראש הכול משוחרר".