שדה התעופה המיושן של סנט פטרסבורג הקביל את פנינו עם אפס מעלות. בדרך למלון בהיתי בשדרות הרחבות, שריד לימים עברו שבהם היה צריך לסלול שדרה מספיק רחבה, כדי שטנקים יוכלו לעבור בה ולדכא מרידות לא רצויות. בקצה השדרה הענקית השתרעה בפנינו סנט פטרסבורג ההיסטורית והמפוארת, העיר שבה לא נולדו אבל חיו ומתו פושקין וצ'ייקובסקי, גוגול ודוסטוייבסקי, ובעצם מי לא. כל ענקי הרוח הרוסים, בתוספת כמה צארים ורספוטין אחד.
התאכסנו - אני ואלכס אייזנברג, בעליה של חברת יורוסטנדרט, יבואנית הוודקה רוסקי סטנדרט לישראל - במלון אסטוריה, המלון ההיסטורי והמפואר ביותר בעיר. אם כבר טיול "אוליגרכי", אז עד הסוף. לא רק רספוטין בכבודו ובעצמו התאכסן שם, אלא גם הרולינג סטונס, וודי אלן, הנרי קיסינג'ר ומוניקה בלוצ'י. סוף-סוף היה לי הלילה שלי במיטה של מוניקה, גם אם בלעדיה.
כמה שעות קצרות של מנוחה, ואולגה המדריכה הגיעה. הסיור בעיר כלל את הכנסייה הכי עתיקה בעיר ואת בית הכנסת. קינחנו בביקור בארמון שבו נרצח רספוטין. לא אלאה אתכם בתיאורים, נדלג לזמן שאחרי ארוחת הערב, מאוחר בלילה. בשלב הזה אני כבר ער כמעט 48 שעות, וידם של מארחיי עדיין נטויה. אחרי הוודקה השנייה אני מבקש יפה סליחה וחוזר למלון. זה יתנקם בי אחר כך. כבר בארוחה הראשונה הוכחתי שאיני יודע לשתות. הבדיחות על חשבוני אכן לא פסקו לאורך היומיים הבאים.
בבוקר אני קם בלי כאב ראש, ואנחנו נוסעים לבקר במזקקת רוסקי סטנדרט, שלכבודה התאספנו כאן. מאחורינו משתרעת מזקקה עצומת ממדים ואולטרה מודרנית. אנחנו מתחמשים בבגדים סטריליים חד-פעמיים, כולל כובעים מצחיקים ובמתורגמנית. מזקקת רוסקי סטנדרט נוסדה ב-1998. במונחים של מותגי אלכוהול מדובר בתינוק. עולם האלכוהול אוהב אגדות עתיקות יומין. גינס, ג'וני ווקר, מואט ושנדו, רמי מרטן. סמירנוף. לא וודקה בת יומיים. אבל את רוסטם טריקו (Rustam Tariko) כל זה לא ממש עניין.
הטטרי הצעיר הזה (יליד 1962) הגיע חסר כול למוסקבה לפני כשלושים שנה, תיווך בה חדרי בתי מלון לתיירים איטלקים, נסע לאיטליה וקיבל (בלי כסף, רק תמורת הבטחה למכור, מגובה בלא מעט כריזמה) את סוכנות מרטיני ברוסיה, צירף אליה מותגי אלכוהול אחרים, והפך ליבואן ענק. או-אז החליט שהוא רוצה לחדש את ימיה של הוודקה הרוסית כקדם. עובדיו המסורים והמעריצים מכנים אותו "הצאר של הוודקה".
למי שמתפלא על הרצון לחדש ימיו כקדם של המשקה הלאומי הרוסי, זה המקום להסביר שאחרי מהפכת 1917, רוב-רובם של בתי הוודקה ההיסטוריים עזבו את רוסיה. סמירנוף, למשל, שם נרדף כמעט לוודקה רוסית, מיוצר זה שנות דור, כמה אירוני, בארצות הברית. אל תטעו, וודקה רוסית הייתה ותהיה כנראה תמיד. אבל עד התפרקותה של ברית המועצות ב-1991, לא נשאר במולדת הוודקה אף לא מותג איכותי אחד. גם השריד האחרון, בלי שמות, חצה את הגבול לליטא לפני כמה שנים.
טריקו נכנס לוואקום, וידע לנצלו עד הסוף. הוא התחיל עם וודקה אחת, שיוצרה במפעל שלא היה שלו בכמות של כמה עשרות אלפי ארגזים בשנה, ובתוך 14 שנה צמח ל-2.6 מיליון ארגזים בשנה.
רוסטם טריקו מיצב את עצמו כלא פחות ולא יותר מאשר אייקון תרבות. בספר שהוציא (כן, כן), הוא מצויר כדמות מופת של רוסי חדש לצדם של מריה שארפובה, פוטין, ואפילו לנין. אם מישהו מזהה כאן מגלומניה, זה על אחריותו בלבד. הוודקה שלו הכניסה לטריקו כל-כך הרבה כסף, עד שהאיש פתח בעקבותיה גם בנק הנושא את השם רוסקי סטנדרט. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות היא כנראה מזמן כבר לא אמריקה.
טעימה
רוסקי סטנדרט
רוסקי סטנדרט אוריגינל. למרות כל אחיותיה הבכירות והמזוקקות והמסוננות עד לזרא, הוודקה הבסיסית של רוסקי היא החביבה עליי. אולי מכיוון שבהיעדר סינונים נוספים, מעבר לארבעה שהיא עוברת דרך פחם פעיל, נותרת הוודקה הזו עם הכי הרבה "ביצים", אם תסלחו על הצרפתית שלי. אני, לפחות, לא צריך יותר מזה. 69 שקלים כשר
רוסקי סטנדרט גולד. הגולד קצת יותר מתוקה (ברמז כמובן, מדובר בוודקה עדיין, לא בליקר שוקולד, רחמנא ליצלן), אולי בזכות תוספת מזערית של ג'ינסנג (אגב, לכל הוודקות של רוסקי ואולי לכל הוודקות הטובות בכלל, לדברי הטכנולוגים במזקקה, מוסיפים חומרי טעם טבעיים וסוכר בכמויות מזעריות כדי להפיג את המרירות הבסיסית). בקיצור, טיפה יותר ידידותי למשתמש, לטובת מי שזה חשוב לו. 85 שקלים כשר
רוסקי סטנדרט פלטיניום. את הפלטיניום מסננים עוד פעמיים דרך כסף. הבסיס, כמו בכל שאר הוודקות שלהם, הוא חיטת חורף רוסית ומי אגם לדוגה השוכן בקרבת המזקקה. ברוסקי טוענים שהפלטיניום מצוינת לקוקטיילים. שיהיה. בעיניי היא "סתם" מצוינת. 109 שקלים כשר
אימפריה. וודקת העל של רוסקי מסוננת עוד פעמיים דרך קוורץ. האם זה חשוב? לא יודע. מה שבטוח הוא שמדובר בוודקה איכותית וחלקה להפליא, שתעניק אפיל יוקרתי עוד יותר ללוגמיה. אם זה חשוב להם. 210 שקלים כשר