"אני לא אפול למלכודת הזו", מצהיר ריצ'רד קווסט כשהוא נשאל על השורה התחתונה - איזו השקפה כלכלית היא הנכונה בעיניו יותר בעבור ישראל, זו של ח"כ שלי יחמוביץ' או זו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
הוא אמנם מברך על "החוצפה" הישראלית שבשאלה, אבל הפרשן הכלכלי הבכיר של רשת CNN, אשר בקיא עד לפרטים במציאות הישראלית, לא מוכן לענות.
ובכל זאת, יש לו עמדה ברורה על הבחירות בארץ. "יש משהו מאוד מעניין מאוד בבחירות האלה", אומר קווסט, מגיש התוכנית "Quest Means Business", אשר יפתח בשבוע הבא את ועידת ישראל לעסקים 2012 של "גלובס". "מתעוררת השאלה האם ישראל, בדמוקרטיה המיוחדת שלה, מוכנה לעסוק בנושאים העיקריים שמעסיקים דמוקרטיות גדולות אחרות בעולם.
"בישראל אומרים שביטחון הכי חשוב ומשפיע על הכול. ובכן, ראינו דוגמה לכך רק בחודש שעבר, כשטילים נורו לכל רחבי ישראל. אבל מה עם אבטלה ותעסוקה, והאינפלציה? שאלות כמו האם תהיה לי עבודה מחר? מעניין שפתאום בבחירות שלכם, המפלגות המתמודדות, אומרות, 'לא רק שיש לנו אג'נדה בטחונית יש לנו גם אג'נדה כלכלית'".
- כלומר, לא הכול תלוי בנושא הביטחוני במדינה כמו שלנו?
"זו הניגודיות כרגע בישראל. מצד אחד כלכלת המלחמה, ומאידך פיתוח מרשים וחופשי בתחומים אחרים. אבל הנה הדבר המעניין - ראש הממשלה, שמחפש להיבחר מחדש, צריך לשכנע שיש לו את האג'נדה הכלכלית הנכונה גם לעתות שלום. אנשים אומרים 'אנחנו רוצים לדעת יותר על הכלכלה'".
- האם אתה באמת מרגיש כך? אחרי הבחירות בארצות-הברית, שעסקו רבות בנושא הכלכלי, האם באמת האדם הפשוט ברחוב מבין יותר בכלכלה?
"לחלוטין. בהרבה מקרים הנושאים שממשיכים לעסוק ולשלוט באג'נדה ברוב העולם הם נושאי כלכלה. היורו, והבנקים והצמיחה. כשאתה מביט אל האזור שלכם, אתה רואה שהנושאים שנמצאים במרכז האג'נדה מאוד שונים, מרוחקים כמעט, ממה שהעולם כולם עוסק בו.
"באזור שלכם אתם עסוקים בסוריה, עזה ובתהפוכות במצרים, אלה קרבות עתיקים, ובינתיים העולם כולו דואג לצמיחה. אתה מקבל תמונה מוזרה, ובה הערים הגדולות בעולם עוסקות היום בכלכלת פוסט-משבר, בעוד שישראל עוסקת גם היא בזה, אך ברגע אחד יכולה ליפול למציאות אחרת לגמרי".
"החלטות של כלכלה בוגרת"
רבים טוענים כי הפתרון לסכסוך באזור מבוסס על צמיחה כלכלית. קווסט ממש לא מסכים. "נכון שיש מי שיאמרו שאם יש צמיחה, היא מועילה לכולם, מקדמת כלכלית ונותנת תעסוקה לכל האזור. אני יכול להבין זאת, אבל הנושאים שאמנם קשורים מאוד בכלכלה, קשורים מאוד גם בנושאים גיאו-פוליטיים. ראה את צפון אירלנד למשל. ראינו שהשלום מקדם את הצמיחה, ועדיין זה לא לוקח זמן רב עד שאחד הצדדים יכול לעורר שוב את האיבה במהלך קטן".
- יש אסכולה בישראל שסבורה כי הפוליטיקאים מלעיטים אותנו בפחד מהנושא הביטחוני, על מנת שלא נעסוק בנושא הכלכלי-חברתי.
"זו עמדה מאוד צינית. אם תשאל פוליטיקאי, הוא יכחיש זאת בתוקף. גם בארצות-הברית דיברו כל הזמן על מה שכונה 'הפתעת אוקטובר'. כולם תהו מה יקרה באוקטובר? האם זה יהיה חיובי או שלילי? בסופו של דבר זה היה הוריקן סנדי. אני מכיר את ישראל היטב, ואני יודע שאנחנו יכולים לשים 4 ישראלים בחדר, ויהיו בו 8 דעות ו-12 דיונים".
- ומה אם ההצלחה הישראלית תלויה דווקא במצב הביטחוני הרעוע? אולי אנחנו נאלצים להצליח דווקא בגלל האיום הקיומי?
"זו נקודת מבט מעניינת. אני לא יודע, אבל אני חושב שישראלים מוכנים לקחת את הסיכון. אף אחד לא אומר, 'בואו לא נעשה שלום, כדי שחלילה זה לא ישנה את הכלכלה שלנו'. תראה למשל את הרפורמות שנעשו לשבור את שליטת המשפחות בישראל. זה סוג המעשה שנעשה על-ידי כלכלה בוגרת שבאופן סביר בטוחה בהחלטותיה, היא מכירה בזה שהחברות האלה לא משרתות את הכלכלה, הן חונקות את הגדילה. ולכן הוחלט לשבור את זה, זה יהפוך להיות חזק יותר בעתיד".
- אז מה באמת צריך להעסיק את הישראלי בבחירות האלו?
"הנושאים הבסיסיים הם החשובים ביותר. צריך לזכור שזאת מדינת סחר שנסמכת על יצוא ולא מעט על תמיכה של מדינה אחרת, וזה מה שהניח את ישראל על הכלכלה שבה היא מצויה. בוא נזכור שאי-אישור התקציב דחף לבחירות, כי יש קרקע רחבה של הסכמה בנושאים הביטחוניים, אבל לא בנושא הכלכלי. ישראל חייבת למשוך השקעות, חייבת לסחור ולהיות מצוינת במדע, בהיי-טק, בפיתוח.
"אתם ממשיכים בכיוון חיובי והשאלה הגדולה שעומדת תלויה, היא מה יהיה אם סטנלי פישר יפרוש. אז תהיה בעיה, כי הוא בעל יכולות מצוינות בכל קנה-מידה, וזהות מחליפו תהיה רלוונטית יותר מאשר מי יהיה שר האוצר".
"אני כמעט דינוזאור"
קווסט, יהודי יליד בריטניה ("הרבה חברים טובים בישראל", הוא אומר), הוא מהפרשנים הכלכליים הפופולריים ביותר בעולם. סגנונו הצבעוני הפך אותו לאחד החלוצים בהנגשת הכלכלה העולמית לציבור הצופים הממוצע והפיכתה אטרקטיבית גם בעיני מי שאינו כלכלן.
"כשהתחלתי לעבוד, הכיס שלי היה מלא במטבעות של 5 סנט, למצב שבוא אצטרך להעביר ידיעה באמצעות טלפון ציבורי", הוא מספר. "היום יש לי 3 מכשירי סלולר, ואני מעביר את הסיפורים שלי ברשת. אני זוכר שורה שמישהו אמר 'אני לא מוכן לשנות ה-2,000, עוד לא למדתי איך לתכנת את מכשיר הווידיאו שלי'.
"אני אומר לעצמי, 'ריצ'רד, אתה חייב ללמוד לעשות את זה', ולפעמים אני רוצה לחזור אחורה. לפני 15 שנה קיבלתי את הלפטופ שלי, היום אני מסתובב עם אייפד והמקלדת הניידת. יש לי 3 כתובות מייל, כדי שחלילה אחת מהן לא תיתקע כשארצה להעביר משהו. אני משלם בפייפל, זה יותר נוח. הדרך שבה אנחנו עושים דברים שונה.
"אני בן 50 היום, ואני מבטיח שאם תראה את בני ה-20, זה שונה מהדרך שבה אני עושה זאת. כשאני ניגש למחשב, אני מסתכל עליו ארוכות וחושב מה אני הולך לעשות, לעבוד? לשמוע מוזיקה? לבדוק את חשבון הבנק שלי? הם יעשו את זה בו-זמנית ב-3 חלונות. אני מנסה כמיטב יכולתי, אבל אני כמעט דינוזואור, אני אכחד".
- אבל הדרך לספר סיפור השתנתה?
"כנראה שלא, לכן יש לי עדיין עבודה. ברגע שהצעירים יתנו לטכנולוגיה להיות הסיפור, אז באמת נידפק. האופן שבו אנחנו מטפלים בסיפור הוא מה שחשוב, כי אכפת לי מה קורה, מה המספרים, מה השורה התחתונה".