"מודל נתניהו" 2003-2011 היה ברור אסטרטגית והשיג את יעדיו. בנימין נתניהו ושרי האוצר אחריו פעלו בעקביות להקטנת החוב הלאומי (מ- 100% ל-74% תוצר), הגירעון (0%-3% תוצר), המיסוי (הורדה של 20 מיליארד שקל נטו בעיקר במיסי חברות ויחידים), כאשר במקביל הם ממשיכים את תהליך פתיחת שוקי הסחורות, ההון והמט"ח לעולם.
מודל נתניהו מימש את מטרותיו ועמד בהצלחה אף במשבר העולמי האחרון. התשואות במשק ירדו משמעותית, הצמיחה עלתה, התעסוקה גדלה, ומאזן התשלומים השוטף עבר לעודפים גבוהים, עקב עלייה בייצוא והשקעות בישראל.
הישגי המודל נפגעו עקב כך, שהורדות החוב והמיסוי הושגו באמצעות הקטנה משמעותית, במשקל הוצאות הרווחה מן התוצר (בריאות, חינוך, קצבאות ועוד), אלה גולגלו על הציבור אשר נאלץ להגדיל את משקל ההוצאות הפרטיות לבריאות ב-10% (מ-30% ל-40% מכלל ההוצאה); משקל ההוצאות הפרטיות לחינוך גדל ב-5% ויותר (כולל הוצאות של סטודנטים במכללות), ומשקל הקצבאות בתוצר ירד משמעותית (קצבאות ילדים והבטחת הכנסה). אלה, יחד עם התחזקות הקרטלים וההחמרה באי-השוויון במשק (לצד משבר מחירי הנדל"ן), הביאו את המחאה החברתית.
מפלגת העבודה יצאה החודש עם תוכנית רחבה לשיפור קיצוני ברווחה של הציבור באמצעות הגדלה של 138 מיליארד שקל (כ-15% תוצר), בסעיפים רבים ומגוונים, כולל בריאות (מיטות אשפוז, סיעוד), חינוך חינם, תחבורה חינם בגוש דן, קצבאות לסוגיהן, רשויות מקומיות ועוד ועוד. יישום המהלך יקרב אותנו לגוש מדינות הרווחה, הכולל את צפון אירופה וחלק ממדינות מערב אירופה. למודל הצעות מפורטות נוספות, בתחומי המחירים, התעסוקה, התחרותיות במשק, הפנסיות ועוד.
במאמר זה אנסה לנתח את מידת הישימות והריאליות של המודל, במונחים מקרו-כלכליים של מודל הגלובליזציה. וכן לענות על השאלה - האם תישמר היציבות הפיננסית והאם מודל מפלגת העבודה עומד בקריטריונים של משק פתוח לתחרות.
הוצאה ציבורית ומיסוי
ב-1992 כיהנתי במשרד האוצר בתפקיד הממונה על הכנסות המדינה. ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, החליט להגדיל ב-70% את הוצאות החינוך ובמאות אחוזים את התשתיות, לצד קליטה מאסיבית של עלייה. רבין החליט ליישם זאת באמצעות שילוב של הקטנת הוצאות ממשלה ומסים. הוא קיצץ משמעותית בהוצאות הביטחון, הפסיק את הבנייה הציבורית, והקפיא את ההתנחלויות. במקביל, הוא הנחה אותנו להעלות מסים במתינות (שילוב של מס הכנסה ומיסוי עקיף), כדי לייצר העלאה של 2%-3% תוצר.
"מודל יחימוביץ'", שאותו הציגה יו"רית העבודה שלי יחמוביץ', מנסה לעשות מהפך בהיקף גדול - תוספת של 138 מיליארד שקל בהוצאות הממשלה אך ללא שינוי בשאר ההוצאות. רמת הוצאות הביטחון, התנחלויות והוצאות קואליציוניות שונות, אינן נפגעות וממילא כל הנטל "נופל" על מערכת המסים.
זוהי אשליה לחשוב שאפשר להעלות את נטל המסים ב-15% תוצר, ללא משבר כלכלי. זאת ועוד, חלק גדול מסעיפי המסים אינו ריאלי כלל, ואנסה לפרט:
מאבק בהון השחור ובתכנוני מס הוא הכרחי, ויכול להביא לתוספת של 5-10 מיליארד שקל בארבע שנים. "מודל העבודה" זוקף הכנסות צפויות של 36 מיליארד שקל, יעד חסר סיכוי. מודל יחימוביץ'' תומך בהגדלת רווחי הון ב-26 מיליארד שקל - שוב, מהלך חסר סבירות, אלא אם יוטלו שיעורי מס של 50% על ריביות מפיקדונות, אג"ח ממשלתי מק"מ ועוד, מהלך שאינו הגיוני באופן קיצוני. ההצעות האחרות, אולי סבירות, אך לכל אחת מהן צפויים קשיים ביישום ובתיאוריה. האם ראוי להעלות מס חברות ל-30% (5% מעל לשיעור הממוצע אצל המתחרים בעולם), האם מס עיזבון צפוי להביא להכנסות ממשיות, ועוד ועוד.
לסיכום, מודל העבודה אינו מביא פתרונות פיסקאליים אמינים, וגם לפיו - בדומה למצב התקציב היום - ראוי לצמצם את היעדים או להסכים לגירעונות תקציביים, שיערערו את יציבות המשק.
נדגיש, שאם נשאף באמת להגדיל את נטל המס, חלק משמעותי מהמסים יצטרכו לבוא מכלל הציבור בדמות מס הכנסה (המס השולי העליון הוא כבר היום 50%) ומע"מ, קיזוז הורדת מע"מ על מזון, ותוספת הכנסות לקופת המדינה.
תחרות ומחירים
מודל יחימוביץ', בדומה למודל נתניהו, מאמין שיש להילחם בקרטלים ובמונופולים. אולם גם כאן יש חולשות כבדות למודל יחימוביץ'. היא תומכת באיגודים מקצועיים מובילים, היא מתנגדת להורדת מכסים על מזון, חקלאות ומוצרי תעשייה, וממילא לא ברור, כיצד תהיה ירידת מחירים במשק ובעיקר במזון המוגן אדמיניסטרטיבית ומכסית (שמן, דבש, מוצרי חלב ובשר), בשעה שהחשמל, המים והאגרות ימשיכו להתייקר.
מודל העבודה מאמין בפיקוח על המחירים, אולם מגוון המוצרים האדיר הקיים בישראל, מביא לכך שפיקוח מחירים אינו יעיל ואינו אפקטיבי, וינוון את ההשקעות במוצרים אלה, אשר יפעלו על בסיס קוסט-פלוס.
מבחינה זאת, מודל נתניהו יעיל יותר. עובדתית, כל מוצר שנחשף (טקסטיל, הנעלה, רהיטים, מוצרי חשמל) הביא להוזלות ריאליות של 30%-50% בעשור האחרון. מוצרים בפיקוח ומעורבות ממשלתית התייקרו לעומת זאת בשיעורים גבוהים (מים, חשמל, דירות ועוד).
דיור
מודל יחימוביץ' תומך בסבסוד דיור ובפיקוח על שכר-דירה. אך ספק אם פיקוח זה אפשרי כאשר כמעט כל ההשכרות בישראל הן של אנשים פרטיים. נתניהו תומך בהגדלת ההיצע ובהקטנת הביורוקרטיה, ואינו מאמין בבנייה ממשלתית נרחבת. הוא גורס שיש לסייע בשכר-דירה לחלשים, אך לא בבנייה ציבורית ובטיפוח מחדש של חברות כמו עמידר ועמיגור.
שכר בכירים
מודל יחימוביץ' תומך בקביעת מגבלת שכר לבכירים (יחס של 50 לאחד, מנהל מול עובד פשוט). נתניהו מאמין, שרק רגולציה יעילה תאפשר קביעת שכר תואם יעילות.
להערכתי, מודל יחימוביץ' אינו ישים וניסיונות ליישום מודלים דומים נכשלו כליל בחו"ל. כיצד אפשר להגביל שכר מנהלים בחברות רב-לאומיות, בחברות היי-טק, בחברות הפעילות בייצוא, ובאלה שרוב פעילותן בחו"ל (טבע, אינטל, י.ב.מ ועוד ועוד) ומה ביחס לחברות פרטיות?
הפרטות
מודל יחימוביץ' מתנגד להמשך ההפרטה של חברות ונכסים ממשלתיים, ומתנגד להפרטת שירותים סוציאליים. מודל נתניהו תומך בהפרטת כל הסקטור העסקי, וקובע כי ההפרטה או אי-ההפרטה של שירותים סוציאליים, צריכות להיעשות על בסיס יעילות.
סיכום ומסקנות
הלב אמנם תומך בהרבה הצעות של מפלגת העבודה, אולם המחסור במקורות מימון פוטנציאליים, והסתירה שיש בו בשל המציאות הקיימת היום של השוק התחרותי והחשוף גלובלית, מביאים לכך שיישום ההצעות אינו יעיל, כלל אינו ריאלי ויכול להביא למשבר פיננסי. עם זאת, יש להעלות במתינות את המיסוי בישראל ולשמור על הישגי ועדת טרכטנברג. אולם, ליישם זאת באמצעות שינויים הדרגתיים ובאופן ריאלי. בשאר התחומים, ראוי להמשיך במודל הקיים המבוסס על מציאות של משק פתוח, יציבות פיננסית וריביות נמוכות, אשר הביאו לצמיחה, לתעסוקה, וליציבות במאזן התשלומים.
יורם גבאי, חבר ועדת טרכטנברג, כיהן כממונה על הכנסות המדינה באוצר