"בשנים האחרונות התחלתי לקחת יותר תיקים של צווארון לבן. כשאתה מייצג את מי שנחשד כראש ארגון פשיעה, הייצוג מעניין, אך כרוך בהמון מתח ושחיקה בשל מעמדו והציפייה שלך ושלו להצלחה. שיהיה ברור, זו תובענות רגילה של אדם דומיננטי מאוד עם ערך עצמי גבוה, ולא ניסיון להפחיד את עורך הדין. לכן, אני מתרכז כעת יותר באנשים שהסתבכו לראשונה והעולם הפלילי זר להם, בניסיון לעזור להם לסיים במהירות את הביקור בעולם הפלילי".
כך אומר בשיחה עם "גלובס" עו"ד ירום הלוי, מעורכי הדין הפליליים הבכירים בישראל, שעם לקוחותיו נמנו יעקב אלפרון, שלום דומרני, ריקו שירזי ואבי רוחן.
לדבריו, "לפני שנים רבות נהגו השופטים להשתמש בתדירות לא מבוטלת, בעת שזיכו נאשם בעבירה שיוחסה לו, בפתגם הבא: 'עדיף ש-9 אשמים ישוחררו לחופשי מאשר חף מפשע אחד יורשע בטעות ויישלח למאסר'. לצערי, פתגם חכם וצודק זה הפך ל'ציפור נדירה' בשדות האינסופיים של פסקי הדין במדינה.
"זאת משום שברבות השנים, מערכת המשפט התירה לתביעה להוכיח את אשמתו של הנאשם גם בלא שתוכח אשמתו מעבר לכל ספק סביר, אלא ברמה פחותה מזו, ויש להצטער על כך. לצערי, שאלת 'הספק הסביר' הפכה בעצמה למוטלת בספק".
לדברי הלוי, "המשפט הפלילי, בדומה למשפט האזרחי, הוא מדע לא מדויק, שמתיימר להתנהל על-פי חוקים, תקדימים וראיות. בפועל הוא תלוי רבות בהתרשמותו של השופט מהנאשם, מהתובע, מהנתבע ומהעדים המופיעים מולו. ההשלכה של אותה התרשמות על פסק הדין היא זו היוצרת את ייחודו של המשפט הפלילי. זאת, משום שפסק הדין חורץ את גורלו של הנאשם 'לחיים או למוות', לחופש או לכלא - להבדיל מפסק דין כמעט בכל תחום משפטי אחר, שסובב סביב עניין כספי.
"מסיבה זו, עולמי כסנגור פלילי רווי מתח עצום ותמידי, הן בייצגי נאשם 'מנוסה' בעבירה חמורה כגון רצח, העומד בסיכון של מאסר עולם, והן בייצגי נאשם נורמטיבי וחסר עבר פלילי, שכל עולמו חרב עליו בשל מעצרו או הגשת כתב אישום נגדו, בעבירה קלה או חמורה.
"אני חותר לזיכויו של זה ולניקויו מאשמה של זה; ודרכי עד להגשמת המטרה היא ארוכה ומתפתלת. כשזו מסתיימת בשמחה של הלקוח, אני חש פיצוי על המתח שחוויתי, ואז ממהר להתפנות אל המתח הבא בתור, המתדפק כבר בחוסר סבלנות על דופנות מוחי".
* הראיון המלא עם עו"ד ירום הלוי - במהדורה המודפסת.