תחום הביומד הוא אחד המעניינים והדינמיים בעולם. השקעה בחברות המגזר יכולה כידוע לכלול סיכון גבוה יחסית, בעיקר בשל הקשיים הרבים עד שהמוצר מגיע לשוק, אם בכלל. אך התחום צובר פופולריות בקרב המשקיעים, ולא בכדי: מתחילת השנה רשם מדד הביוטק של נאסד"ק תשואה של כ-32%, ומדד הביומד הישראלי הניב 17%; זאת בהשוואה לעלייה של 16% במדד הנאסד"ק הכללי ושל 14.6% בת"א 25.
אין ספק כי מדובר בהישגים יפים בשני צדי האוקיינוס, אולם קשה להתעלם מהפער בין ישראל וארה"ב. אמנם יש שנים, שבהן המדד הישראלי מכה את האמריקני, אולם גם אז יש לזכור, כי העובדה שבשוק המקומי נסחרות רק כ-50 חברות ביומד (רובן בשלבי חיים ראשוניים) ויש מדד אחד הכולל רק כחצי מהן, מגדילה את הסיכון.
שוק הביומד מעבר לים מציע הזדמנויות מעניינות למשקיעים בתחום. בכתבה זו נסקור דרכים שונות, שבהן המשקיע הישראלי יכול להיחשף לתחום בחו"ל: קרנות נאמנות בניהול מקומי, קרנות נאמנות זרות, תעודות סל או השקעה ישירה.
לפני כן נסביר, כי בשוק הבריאות טמונים שני סוגי הזדמנויות, השונות משמעותית זו מזו. אם עוקבים בבת אחת אחרי סקטור הבריאות כולו, מקבלים בדרך כלל השקעה מתונה בסיכון שלה. התזה של השקעה זו, היא ששוק הבריאות יצמח עקב התרבות, הזדקנות והשמנת האוכלוסייה וההצטרפות של מדינות העולם השלישי למעגל המדינות הדורשות בריאות ברמה גבוהה.
בהיפוך מוחלט להשקעה סולידית כזו בסקטור הבריאות, אם משקיעים במניות ביומד בדידות, מקבלים את אחד מתמהילי הסיכון-סיכוי המרגשים שיש. בארה"ב הכול תמיד הרבה יותר גדול, ובהשוואה לישראל מגוון החברות הפועלות בתחום הוא עצום.
אלא שאם מוסיפים למורכבות של ההתמצאות בתחום הביומד גם את בעייתיות המסחר במניות בדידות בשוק, שהוא רחוק מאתנו פיזית ומנטלית, מתחילה להיערם מורכבות שעשויה להרתיע את המשקיע הקטן, ואולי בצדק.
שני סוגי ההשקעה הללו קשורים בכל זאת בקשרים עבותים. ככל שמגזר הבריאות מתחזק, כך יש לחברות הגדולות יותר כסף לרכוש חברות קטנות ולייצר להן אקזיט חלומי. זו אחת הסיבות לשגשוג של מדד הנאסד"ק ביוטק. בין הסיבות הנוספות: סביבת ריבית נמוכה, הדוחפת משקיעים לבורסה ואת החברות לרכוש סטארט אפים ולחלק דיבידנדים; וכן, כמה הצלחות גדולות בהשקת תרופות חדשות, אשר ליבו את ההתלהבות הכללית מן השוק.
אז אם החלטתם לקפוץ למים הסוערים האלה - איך מנצלים את ההזדמנות?
קרן נאמנות מנוהלת מישראל
הדרך הפשוטה ביותר לוגיסטית להיחשף לתחום הביומד בחו"ל, היא דרך קרן נאמנות המנוהלת בגוף ישראלי. לפי נתוני מיטב, באופן מפתיע, יש רק 14 כאלו בארץ. ההסבר לכך נעוץ כנראה במיעוט האנליסטים והמשקיעים כאן, המתמחים בתחום הביומד, וכן במרחק הרב מהשוק.
ד"ר פריבה קוסדיין, מנהלת ההשקעות הבכירה ושותפה בקרן הגידור האמריקנית דפנה קפיטל, המשקיעה גם בישראל ומיוצגת כאן על ידי חברת סייבל השקעות, ממליצה לתחקר את חברות ההשקעה. "האם למנהלי הקרנות הללו יש אנליזה בבית? באיזו תדירות הם מדברים עם רופאים, קניינים של בתי חולים ועם החברות עצמן?". אבל הכי חשוב - להסתכל על התשואה.
קוסדיין מציינת, כי לפעמים המרחק מהשוק מהווה יתרון. "בניו יורק כולם משקיעים ביחד וחולקים מידע, ואז הם יוצרים לעתים תופעת עדר. גם אנחנו לא חלק מהסצנה הניו יורקית (דפנה מתנהלת מלוס אנג'לס, ג' ו' ול' א'), ולפעמים זה עוזר לנו לא ליפול לקונספציות של המשקיעים מניו יורק".
קרן נאמנות מנוהלת מחו"ל
לורן שופ ודניאל כהן, אנשי מחלקת מדעי החיים בבית ההשקעות קוקרמן, מאמינים בקרנות הנאמנות. "זה מכשיר מוצלח למשקיע הפרטי בתחום הביומד, ודמי הניהול הגבוהים בדרך כלל מוצדקים בו", הם טוענים.
קוסדיין טוענת, כי קרנות נאמנות הן מכשיר מעניין, אבל לא נטול מגבלות: קרנות כאלה בדרך כלל לא יכולות לבצע עסקאות בחסר (שורטים); לעתים הן מחויבות להשקיע בחברות גדולות, גם אם זה לא מה שהכי מתאים בשוק באותו הרגע; ולרוב הן מושקעות במלואן, ואז אין להן כסף פנוי לניצול הזדמנויות משמעותיות.
בניגוד לקרנות המקומיות, משקיע ישראלי שירצה לרכוש קרן נאמנות זרה, לא יוכל לקבל לגביה ייעוץ בבנק, אלא יצטרך להגיע מצויד בשם קרן הנאמנות שבה ירצה להשקיע.
תעודת סל
בארה"ב נסחרות עשרות תעודות סל על מדדים שונים של שוק הבריאות. מדד הנאסד"ק ביוטכנולוגיה (סימול: NBI), העוקב אחרי המניות הקטנות יחסית בשוק (כאלו הנסחרות בין 200 מיליון דולר למיליארד דולר), השיג מיום השקתו בשנת 1994 תשואה של כמעט 1,200%, לעומת מדד הנאסד"ק הכללי, שהשיג פחות מ-300% באותה התקופה.
בעיני אורי הרשקוביץ, שותף בקרן הגידור ספרה, הפועלת מישראל ומשקיעה בחברות תרופות (פארמה וביוטק) בחו"ל, תעודת סל או קרן נאמנות מנוהלת על ידי מומחים, הן הכלים ההגיוניים להשקעה עבור המשקיע הפרטי הקטן.
"יש המון תעודות סל על מדדים שונים בתחום הביומד בארה"ב, ולא כולן סולידיות", אומר הרשקוביץ, "ראינו כי מדד הנאסד"ק ביוטק יכול להוסיף או לאבד עשרות אחוזים בשנה. שלא ישתמע שאני שולח את המשקיעים שלי לתעודות סל. לנו מתחילת השנה הייתה תשואה של 16% נטו למשקיע, בעוד מדד התרופות, שהוא דומה לנו ברמת הסיכון, עשה 11%". אלא שספרה רלוונטית רק למשקיעים של חצי מיליון דולר ומעלה.
קוסדיין מציינת, כי יש לאפיק זה גם מגבלות. "תעודות סל, גם היותר הרפתקניות ביניהן, משקיעות במדדים שמבוססים על החברות הגדולות בתחומן. אי לכך, מי שמשקיע בתעודת סל, יפספס כנראה את הרגע שבו חברה מסוימת הופכות מזעירה למשמעותיות. חבל, כי אלה ההזדמנויות המעניינות ביותר בתחום הזה".
לדברי קוסדיין, "אחד היתרונות של השקעה בחברות ביומד, הוא שהן מתנהגות לא בהכרח בהתאם לשוק, ולכן מאפשרות להשיג תשואות טובות גם בשוק קפוא או יורד. אולם אם מבזרים את הסיכון בין מגוון רחב מאוד של חברות ביומד, אז האירועים בכל חברה מבטלים האחד את השני, ונותרים עם תעודה שעוקבת פחות או יותר אחרי השוק הכללי".
קיימת גם תעודת סל ישראלית על מדד הביוטק של נאסד"ק, והיא של תכלית תעודות סל. תעודה זו, נציין, חשופה גם לתנודות השקל-דולר. ישנה אפשרות להשקעה גם בקרנות סל ממונפות (sETF, פי 2 מתשואת המדד - יומי), וכן ניתן לרכוש חוזה עתידי מסוג "מיני" על המדד הנסחר בבורסת ה-CME בארה"ב.
מניות בדידות
"אם יש דבר שאני לא ממליץ למשקיע הפרטי, הוא להחזיק מניית ביומד בדידה", אומר הרשקוביץ, "זה דורש רמת התמחות שנמצאת מחוץ ליכולות שלו, ואגב גם מחוץ ליכולות שלי - אני מחזיק 4 בעלי דוקטורט בצוות.
"אחת הבעיות בתחום הביומד בישראל, היא הקושי בזיהוי החברות שיש להן מספיק כוח הישרדותי", מסביר עדי גוברמן, מנהל קרן "כלל נבחרת ביומד" בכלל פיננסים, "התחום מאופיין בחברות שחלקן הן בגדר סטארט-אפ, שאין להן הכנסות ועוסקות במחקר ופיתוח, וחלקן יותר בשלות והן לאו דווקא בעלות סיכון מיוחד. יש חברות שעל סיכויי הצלחתן ניתן יהיה לעמוד רק בתום תקופה ממושכת, ולרוב ההסתברויות עובדת לרעתן. גם לוח הזמנים בעייתי מאוד. לטבע, למשל, לקח 15 שנה לפתח את הקופקסון".
קוסדיין לא שוללת השקעה במניות בדידות, אבל ממליצה להיזהר. "אפילו אם אנחנו מאוהבים לגמרי בחברה, לעולם לא נשקיע יותר מ-5% ממה שיש לנו בחברה אחת. רפואה היא שטח מסובך מאוד. תרופה שנראית נהדר במעבדה, יכולה להיכשל בגלל בעיה בתכנון הניסוי, בביצוע או בבטיחות. אפילו רופאי החברה לא יודעים מה יכול להשתבש".
גוברמן מציע להקצות לתחום כולו רק כ-5% מתיק המניות. במקביל, הוא מציע להיחשף לתחום בפיזור רחב. "לא מומלץ להשקיע רק בחברה ספציפית, כי זה כמו הגרלה. השקעה בקרן שהמנהל שלה הוא ערני ודואג להחזקות בחברות הנכונות, מעלה את הסיכויים".
שופ מציין, כי גם בהשקעה בחו"ל חשוב לבחור בורסה שיש בה נזילות, כי כשמניית ביומד מתרסקת או סתם הופכת משעממת, אחרי שהסתיים אירוע מכריע, הסחירות בה יכול לרדת דרמטית, והמשקיע עלול "להיתקע" בה.
בחלוף השנים צפוי גם שוק הביומד בישראל להתבגר, ובהדרגה יהיה קל יותר לנצל את יתרונות התעשייה גם בשוק המקומי. מספר קרנות מקומיות כבר החלו לעשות זאת, כשהן משלבות בין מספר קטן של מניות מעניינות בארץ לבין תמהיל תעודות סל בבורסה בארה"ב.
האסטרטגיה של משקיעי פורום "ביומד" בפייסבוק
ליאור בלס, ערן רשף ומוטי שוולב מפעילים את פורום "ביומד" בפייסבוק - קבוצה סגורה של אנשים פרטיים, אשר משקיעים בעיקר בחו"ל במניות ביומד בדידות, ובפרט בקטנות ותנודתיות יחסית. זאת, כאמור, בניגוד להמלצה של רוב המומחים שלנו, אבל השלושה מרוצים, וכך גם רוב הגולשים באתר שלהם.
לשלושה ממשק חלקי עם התעשייה (רשף עבד בלומניס, ושוולב עובד היום כ-QA באומריקס), אך הם הפכו בשנים האחרונות למומחים אוטודידקטים בתחום. הם מכירים את החברות שבהן הם משקיעים לפני ולפנים, קוראים את המאמרים המדעיים, ומצליחים להגיע גם לשיחות עם המנהלים. זאת למרות ששלושתם מועסקים במקביל כשכירים במקומות אחרים.
- מדוע אתם מעדיפים מניות בדידות על קרן נאמנות או תעודת סל?
בלס: "דווקא בתחום הזה של הביומד, שבו יש המון כישלונות, מספיקה נפילה גדולה של מספר חברות בתעודת הסל או בקרן שלך, כדי 'לדפוק' לך את התשואה.
"אנחנו יושבים עם לוח של ה-FDA (רשות המזון והתרופות האמריקנית, האחראית על אישור המוצרים והכניסה לניסויים קליניים, ג' ו' ול' א'), שמתאר את האירועים המעניינים שאמורים לקרות בקרוב בחברות. אנחנו משקיעים בכל עת בכ-10 מניות, והכלל הוא לבחור חברות שהאירוע הקרוב ישפיע עליהן מאוד, אבל לא ממש 'יהרוג' אותן במקרה של כישלון.
"בדרך כלל אנחנו מגיעים כמה חודשים לפני האירוע, נשארים לכמה שבועות שבמהלכם האירוע מתקרב והעניין במניה עולה, ויוצאים עוד לפני שהאירוע מתרחש".
- עושים מזה כסף?
רשף: "אנחנו בהלם עד כמה". נציין, עם זאת, כי הקבוצה הוקמה באפריל השנה, כך שרוב חייה היא פועלת בשוק שכולו בעלייה חדה.
- למה אתם משקיעים דווקא בחו"ל?
שוולב: "זה נכון שהחברות בישראל יותר נגישות לנו, אבל אני לא מרגיש שמי שיושב בניו יורק יודע משהו מהותי על החברות או על השוק, שאני לא יודע. היום המידע כולו ברשת".
בלס: "בחו"ל הסחירות גבוהה יותר. במניות ביומד שבהן השקעתי בעבר, לפעמים הייתי מחכה שעה עד שתהיה עסקה. כמו כן, בבורסה בתל אביב יש יותר מדי חברות, שנראות כאילו הן קיימות רק כדי לעשות כסף עבור המנהלים שלהן".
- האם האופי של המשקיע בתחום הביומד דומה בעיניכם לזה של משקיעי הנפט?
שוולב: "תחום הנפט בישראל מושפע יותר ממקורבים ומהעיתונות. בביומד בחו"ל - קצת פחות".
