אם גידלתם ילדים בישראל בשני העשורים האחרונים, קשה להגזים בהשפעה של גיורא חמיצר עליהם. בסדרה החדשה שהוא מעלה בימים אלה בניקלודיאון של yes, "החממה", הוא מתכוון לללכת עם ההשפעה הזו צעד אחד קדימה. מבחינתו, עיתוי עלייתה של הסדרה - דווקא כשישראל יוצאת להצביע - אינו מקרי. "אנחנו עובדים על הסדרה הזו בערך שנתיים, אבל מעניין שהיא מושקת בצמוד לבחירות המדכאות האלה, שכולם מגיעים אליהן מיואשים ורצוצים, ואתה מסתכל סביב ולא מזהה התלהבות אמתית מאף מנהיג, גם בצד שקרוב לוודאי ינצח", הוא אומר ל"פירמה".
"הסדרה היא לא אמירה פוליטית, אלא אמירה חברתית. הציניות של המנהיגים, גם של אלה שמתיימרים להיות אלטרנטיבה, גם של אלה שכביכול באו מכלום. הם מתיימרים להיות הקול החדש, אבל אז אתה שומע את אותה מנגינה. ואתה מסתכל על אמריקה, ורואה את אובמה שבא משום מקום, איך הוא הצליח לסחוף אחריו אנשים שמעולם לא הצביעו ומעולם לא היו חלק מהשיח הזה. אז אתה אומר למה לנו לא מגיע איזה אובמה קטן? אולי אובמה שלנו הוא בן 10 היום, ואם הוא בן 10 אז הוא כנראה רואה את הסדרות שלי".
"החממה" (בבימויו של רועי פלורנטין) עוסקת במעין בית ספר לטיפוח מנהיגים צעירים ובחבורות הנערים החובשות את ספסל הלימודים. העלילה נעה סביב עולמם הפנימי-חברתי, ובמרכזה, כמובן, גם תעלומת מתח גדולה.
"הסדרה הזאת מדברת על מנהיגים, מה זה מנהיג, מה עושה מנהיג טוב, ועל עד כמה אתה, כבית ספר שמנסה לעצב מנהיגים לעתיד, יכול ללחוץ מישהו, לעודד תחרות, בשביל להפוך אותו למנהיג טוב יותר".
- ואלה מנהיגים מסוג אובמה, ולא מהסוג שצומח כאן?
"אובמה במובן שזה מישהו יכול לדבר ואתה מהופנט, מישהו עם כריזמה, מישהו שיכול לספק לך תקווה, אז נורא קל לכתוב את זה. אני מעריץ את ארון סורקין, שכתב את 'הבית הלבן', שיש בה את הנשיא ברטלט, בגילום מרטין שין, שהוא מנהיג ערכי ומלהיב. ואז בחרו בבן דמותו, אובמה. זה מה שאני מנסה להשיג פה".
מאז שחרורו מהצבא, שבו שירת כעורך וכמפיק בגל"צ, חמיצר, 41, מעצב את עולם התוכן והמושגים של הילדים שלנו בדבקות נדירה בנוף הישראלי. החל מ"ששטוס" המיתולוגית, ששודרה לראשונה בשנת 1993, דרך הסדרות המצליחות שלו משנות ה-2000, "האי" ו"השמינייה", ועד ל"החממה", הסדרה החדשה שעלתה החודש בערוץ ניקלודיאון של yes.
עבור חמיצר, העבודה על חומרים שמיועדים לילדים ונוער היא לא רק קריירה, אלא בחירה ערכית של ממש. "עשיתי 'ששטוס' דבר ראשון אחרי הצבא", הוא מספר, "הייתי בן 21 ולא ידעתי מהחיים שלי כלום. לשמחתי, כל אחד שעבד מסביב בטלוויזיה גם לא ידע כלום, פשוט התמזל מזלנו להיות בשנתון הנכון, וכל האנשים בגיל שלי בתחום הזה איכשהו התגלגלו לשם ולמדנו תוך כדי עשייה. רק עם השנים למדתי כמה כוח ואחריות יש בעשיית טלוויזיה לילדים. היום, כשאני אבא לשני ילדים (בני 5 וחצי ושנה וחודשיים - י"א), אני מגיע ממקום אחר לגמרי לכתיבה. אני מרגיש שהפקידו בידי כוח עצום, ועכשיו הברירה שלי זה אם בא לי לכתוב לא רק משהו שיצליח ויסחוף את קהל היעד, שזה משהו שהתמקצעתי בו, אלא גם משהו בעל משמעות. והחוכמה היא לעשות את זה בסאב-טקסט, ולא עם פטיש על הראש, בצורה שבאמת תעבור".
- האבהות שינתה את הכתיבה שלך?
"בהחלט. הבן הגדול שלי רואה את האוף-ליינס של הסדרה החדשה. הוא אמנם לא בגיל של קהל היעד, אבל זו הסדרה הראשונה שלי שהוא מספיק גדול לראות ואני מתעניין לראות את התגובות שלו. מאז שאני אבא אני גם הרבה יותר מודע למה שאני רוצה ולא רוצה שהבן שלי יראה. לדוגמה, יש חלקים מ'השמינייה' שלא הייתי רוצה שהוא יראה. כלומר, סביר להניח שאם היה לי בן אז, לא הייתי כותב אותם. מקומות שהאלימות או הבוטות נעשו מוגזמים".
- אתה מרגיש שנעשה יותר קשה לדבר לילדים היום?
"לא, להפך. אני חושב שהנוער הולך ונעשה חד יותר וקשוב יותר. נכון שאולי הם פחות משכילים, אבל הם הרבה יותר חדים ויודעים יותר על העולם, וקשה לעבוד עליהם. נכון שלא כולם סקרנים וחלק מסוגרים בעולמם הצר, אבל לשמחתי בגיל 10 האדישות עוד לא מגיעה אליהם. כתבתי סדרה שכוונה לנוער מבוגר יותר, גילאי 16-18, 'שועלים', שם לא הצלחתי לפגוע, משהו פוספס. אבל אם אני חוזר לקהל של סדרות הילדים שלי, אני בהחלט חש שהם מקשיבים. הייתה הקרנה של פרקים מהסדרה מול קהל של אלף ילדים, והמדד הוא נורא פשוט - השקט. אם יש 45 דקות שאין רחש באולם, אז אני יודע שזה עובד. כשאני מספר סיפור שהוא מספיק מעניין יש קשב. אם סיפור לא מעניין הבעיה היא לא בשומע, שאולי טווח הקשב שלו התקצר בגלל האייפון, אלא שאתה פשוט לא יודע לספר סיפורים מספיק טוב".
לא לסבן את הישראליות
לעונה הראשונה של "החממה" צפויים 50 פרקים והיד עוד נטויה, בהתאם להצלחה. בנוסף מתוכננת להיות מושקת אפליקציה חדשה שבמסגרתה יוכלו הצופים לקבל דיווח בזמן אמת מהדמויות על מה שקורה להן, כביכול, ביום-יום, דרך פלטפורמות רשת חברתית. כלומר, ניתן להיות חבר של דמות מסוימת בפייסבוק ולהתעדכן ב"מה שקורה לה".
באחרונה סיפר מנכ"ל הערוצים הבינלאומיים של ויאקום, בוב באקיש, בראיון ל"גלובס" שהוא מעוניין לקנות את הפורמט. עד כמה הסדרה הזו מתוכננת מראש למכירה לקהל הבינלאומי?
"היה מאמץ מודע מבחינת נראות ורמת ההפקה להכין את ההפקה למכירה לחו"ל. שזה יעמוד בסטנדרטים עולמיים. אבל מבחינת התוכן, אני לא מוכן לשנות בשום מקרה משהו כדי שהוא יהיה בינלאומי. כשאני רואה סדרות שבהן ילדים יושבים וברקע שלטים באנגלית זה מחריד אותי. אלו ערכים שאני מאמין בהם. אם אני יוצר ישראלי, אבל מעקר בדמויות שלי כל שביב ישראליות, מה זה אומר עליי?".
- וכשאתה רואה סדרות שלדמויות בהן יש שם לועזי ומדי בית ספר שמזכירים מדים של פנימיות יוקרתיות בחו"ל?
"זה באמת חורה לי, זה לא שווה בעיניי. אני ישראלי, אני אוהב את המדינה ואני במקום שאני מרגיש שאני יכול לעשות משהו בעל ערך. ואחד מהערכים זה לא לסבן את הישראליות לבינלאומיות מופרכת ולא אמתית. משהו ללא ספק הולך לאיבוד שם. כשאני כותב, יש שם משהו אמתי, אז אני בטח לא יכול לעטוף אותו".
- עד כמה אתה מרשה לעצמך להיסחף ולכתוב על הדברים כמו שהם, ועד כמה אתה מתפשר ומפשט דברים כדי שזה בכל זאת יעבור טלוויזיה ויתקשר עם קהל של בני נוער ויזכה לרייטינג?
"אני מרשה לעצמי כמעט כל דבר. בסדרות שלי הגיבורים הם תמיד ילדים, והמבוגרים כמו בכל יצירה לגיל הזה, נפקדים או רעים. בסופו של דבר, הפנטזיה שממנה שאוב כל הז'אנר הזה, לא רק בטלוויזיה, היא של עולם ללא מבוגרים. זה מה שילדים בני 9-10 רוצים. בתוך עולם הילדים, החוק שלי הוא שלא תהיה אף פעם דמות שהיא לא אינטליגנטית, לא סקרנית. כשאני מייצר סדרה של 50 פרקים, צריך המון-המון מנועי עלילה, זה המון סיפורים והצטלבויות ואהבות ובדידות ושנאות ותככים ומזימות. ובתוך כל זה לא יהיה לי ילד אהבל, לא יהיה לי ילד ששום דבר לא מעניין אותו.
"הילדים שאני כותב הם ילדים שמסתכלים על העולם והם סקרנים וכל דבר מעניין אותם. אז זה גם מבנה האישיות שלהם, וגם המניע העלילתי שלהם בהרבה מובנים. תמיד יש סיכול מתח, תמיד יש משהו רע שקורה, ותמיד הילדים הם אלה שצריכים להציל את העולם. כשאני רואה בסדרות אחרות דמויות שכתובות אחרת, זה חורה לי. אני לא מסתכל על עצמי כעל כותב ריאליסטי, אני יוצר, בורא עולם. דבר ראשון שאני עושה כשאני מנסה ליצור סדרה, זה לברוא עולם חדש, שיש לו החוקים שאני קובע. בעולם שלי ילדים הם סקרנים, תאבי דעת, אינטליגנטים, מאוד ורבליים וערכיים".
*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"