3 פרופסורים עותרים לבג"ץ בדרישה לבטל את הסעיף בחוק גיל פרישה, המחייב עובדים לפרוש בגיל 67.
השלושה - פרופ' משה גביש, פרופ' מרדכי שגב ופרופ' אסא כשר - טוענים, באמצעות עו"ד שושנה גביש, כי סעיף זה בחקיקה מפלה אותם לרעה בשל גילם, צורב אות קין במצחם של אזרחים מבוגרים ופוגע בהם פגיעה קשה ואכזרית - ודינו להתבטל מספר החוקים.
העתירה מופנית בין היתר כלפי הטכניון, המעסיק שניים משלושת העותרים ומבקש להוציאם לגמלאות בשל התקרבם לגיל פרישה. "הטכניון אינו רשאי להוציא את העותרים לקיצבה בשל גילם", נכתב בעתירה, "ואינו רשאי להביא בחשבון לגביהם את גיל פרישה חובה, כהגדרת מונח זה בחוק גיל פרישה ובחוקת הגימלאות של הטכניון", נכתב בעתירה.
לאחרונה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי עובד איננו חייב לפרוש מעבודתו בהגיעו לגיל פרישה. ואולם לטענת העותרים, פסיקתו של בית הדין הארצי אינה מרפאת את הפגיעה הנגרמת לעותרים כתוצאה מקיומו של הסעיף בחוק גיל פרישה, ואיננה אוסרת על המעסיק להביא את גילו של העובד כשיקול אם להמשיך ולהעסיקו.
"אין מדובר רק בפגיעה אישית בעותרים", נכתב בעתירה, "הפגיעה היא בציבור עצום שחלקו המכריע מוחלש. הפגיעה היא בעוצמה קשה, ואין לה כל בסיס או הצדקה. מחקרים מישראל ומהעולם הוכיחו כי עבודה שיש עמה סיפוק היא מקור מרכזי וחיוני לבריאות נפשית ופיזית, לאיכות חיים ולאריכות ימים, וכי פרישה כפויה ממנה גורמת לאדם שעבודתו נלקחת ממנו לפגיעות משמעותיות".
עוד נטען בעתירה כי העלייה בתוחלת החיים, יחד עם המעבר ממערכת פנסיה המבוססת על סיכון קולקטיבי למערכת פנסיה המבוססת על סיכון אישי, מחייבת עבודה לשנים ארוכות יותר על מנת להבטיח קיום בכבוד לאחר הפרישה מהעבודה. קיימת מגמה ברורה של עלייה בתוחלת החיים בכל ארצות העולם, ותוחלת החיים במדינות המפותחות גבוהה אף יותר, ונרשמת בה עלייה של שנה עד שנתיים לעשור.
"התוצאה היא שפחות שנות עבודה צריכות לפרנס יותר שנות פנאי", טוענים העותרים. "תוצאה זו מחייבת היערכות ברמה הלאומית ועריכת רפורמות, לרבות דחיית גיל הפרישה לצד הגדלת דמי הביטוח, יחד עם הבטחת מקורות פרנסה לעובדים מבוגרים". (בג"ץ 9134/12).