חברתי ליאת רון כתבה פה בשבוע שעבר שתוכנית הדיור של "יש עתיד" אינה חברתית מספיק, שכן היא מיועדת ליוצאי צבא ולאנשים עובדים. לפי ההסבר שלה, מדינת ישראל צריכה לדאוג לדיור גם לחלשים ולכאלה שאינם עובדים.
אין ספק שמדינת ישראל צריכה לעזור לחלשים: לנכים, למובטלים, לחולים בגופם או בנפשם. ולכל מי שידו אינה משגת לשלם עבור קורת-גג. גם אם הוא חרדי.
הבעיה היא שכיום, זוג צעיר, ששירת בצבא, למד באוניברסיטה, עובד קשה ומשלם מיסים, לא יכול להרשות לעצמו אפילו לחלום על דירה.
אחרי מחאת הקיץ שעבר, הוקמה ועדת טרכטנברג. אשר המליצה על רפורמה בדיור, שהיה בה קריטריון מרכזי אחד - "מיצוי כושר השתכרות", שפירושו לעבוד. ועדת טרכטנברג הבינה שאם שירתת בצבא, ולמדת ואתה עובד ואשתך עובדת, אז המדינה צריכה לעזור לך לקנות את הדירה הראשונה שלך. לא רק מפני שזה הדבר ההוגן לעשותו, אלא גם מסיבות מעשיות.
כי הציבור הזה של הצעירים, הציבור היצרני והעובד, הוא גם הציבור שיום אחד ישלם 48% מס ויישא על גבו את כל המדינה, אז למדינה כדאי לעזור לו לקנות את הדירה הראשונה שלו. המדינה תעזור לו, כי הוא יעזור לה.
שר השיכון אטיאס בחר להתעלם מהמלצה זו של הועדה ולהחליף את קריטריון מיצוי כושר ההשתכרות בקריטריון ייחודי למדינת ישראל בעולם - "ותק בנישואים". תגידו לי אתם, איזה ציבור במדינת ישראל מתחתן הכי צעיר? התשובה היא כמובן הציבור של אריאל אטיאס. כי זו הפוליטיקה, שדואגת רק לאינטרסים של עצמה ושל הקבוצה שהיא מייצגת.
מצבו ההולך ומידרדר של שוק הדיור בישראל מחייב התערבות של המדינה. אך המדינה צריכה לייצר פתרון כולל למשבר ולא לפתור את הבעיה עבור סקטור אחד בלבד. ההתעלמות הממשלתית המתמדת ממצבו של מעמד הביניים הקורס בישראל תוביל למחיקתו ולדחיקתו אל השכבות החלשות. אז כבר יהיה מאוחר מדי. אם לא נפעל להשאיר כאן את המעמד היצרני הצעיר, הוא לא יהיה כאן לשלם את החשבונות של כולם. הוא פשוט יחפש לעצמו בית במקומות אחרים.
תכנית "יש עתיד" למהפיכת הדיור מהווה פתרון מלא וישים ליצירת מהפיכה אמיתית בשוק הדיור. בניית 150 אלף דירות להשכרה לטווח ארוך במרכזי הערים, שייבנו במודל כביש 6, על אדמות מדינה (בעלות 0) על ידי המשקיעים המוסדיים, המחפשים השקעות בטוחות לטווח ארוך.
5% מהיקף הבנייה יוקצה לדיור ציבורי ו-20% נוספים מהדירות אשר יהיו מוזלות עבור בעלי מקצועות מועדפים - שוטרים, אחיות, מורים ועובדים סוציאליים - כל האנשים שאינם יכולים היום להרשות לעצמם לגור ליד האנשים שבהם הם מטפלים ועל חייהם הם מגינים.
מודלים דומים פועלים כבר שנים בגרמניה ובארה"ב, כך שאנחנו יודעים ש-150 אלף דירות כאלה, גם ייתנו פתרונות לזוגות צעירים, גם יגרמו לזה שמחירי הדירות למכירה יירדו בהדרגה, תוך כדי שמירה קפדנית על יציבות הבנקאים למשכנתאות, מפני שאלה חוקי ההיצע-והביקוש.
אני לא רואה היום, בשום מפלגה בישראל, תוכנית דיור מעשית יותר, וליאת תסלח לי, אבל גם לא תוכנית חברתית יותר.