בעולם שבו כמעט כל כלכלה גדולה מוצפת בכסף זול, מומחי ההשקעות ממליצים על אחד הכללים החשובים בשנים האחרונות: לא להילחם בצעדים שנוקט הבנק המרכזי, אלא ל"זרום" עים המדיניות שלו ולהשקיע באפיקים שאליהם מוזרם הכסף הגדול.
מה המשמעות? אנליסטים רבים בוול סטריט מציינים כי היישום הפרקטי של ה"פילוסופיה" הזו בא ליידי ביטוי בכך שהמשקיעים צריכים להשקיע את הכסף שלהם בשווקים שבהם הבנקים המרכזיים פעילים הכי הרבה, או בשווקים שיכולים להפיק את היתרונות הגדולים ביותר מהצעדים המרחיבים של הבנקים המרכזיים, זאת במקום לנסות לקבל תשואות גבוהות יותר באפיקים אחרים שלא מביאים בחשבון את הצעדים המוניטריים.
הבנק המרכזי של ארה"ב, הפדרל ריזרב מוביל את המדיניות המרחיבה בהיקפים הגדולים ביותר, כאשר בתוך 4 שנים הכריז על 3 סבבים של הקלה כמותית (QE) וכן תוכנית לרכישות אג"ח ממשלתיות ללא הגבלה. (התוכנית האחרונה)
במקביל, הבנק המרכזי האירופי, הבנק המרכזי של בריטניה וכן זה של יפן נקטו בצעדים מוניטריים דומים כאשר המטרה הראשית שעומדת לנגד עיניהם היא להזרים כמות גדולה של כסף לשווקים במטרה להמריץ את הכלכלה המדשדשת.
"כבדו את מה שה'פד', ה-ECB והבנק המרכזי של יפן אומרים לנו", הצהיר מוחמד אל-עריאן, מנכ"ל קרן האג"ח פימקו בראיון שהעניק בסוף השבוע ל-CNBC. "הם כולם מעורבים בשווקים וימשיכו להיות מעורבים באמצעות התוכניות לרכישת נכסים שלהם".
אנליססטים מסבירים שבעולם "נורמלי", המניות והאג"ח לא צריכים לעלות ביחד, אולם שני הנכסים נתמכים ע"י המדיניות המוניטרית, עניין שמאותת למשקיעים כי הם צריכים ל"רכב על הגל" ולנצל את ההזדמנויות. אל-עריאן, למשל, ממליץ למשקיעים להיחשף לאג"ח ממשלתיות קצרות טווח, בטענה כי האג"ח הארוכות יהיו "מסוכנות ותנודתיות יותר בעתיד הקרוב".
"ה'פד' יצר סביבה שבה לא קיימת אלטרנטיבה אפקטיבית למניות", טוען מנגד לאון קופרמן, מנכ"ל חברת Omega Advisors. זאת, חרף העובדה שהבנקים המרכזיים כלל אינם רוכשים מניות, אך המדיניות המוניטרית גורמת לגאות בשוקי ההון ומורגשת במיוחד במניות.