אחד הסודות השמורים ביותר במדינה כיום אינו נוגע לענייני ביטחון וצבא, וגם לא לפוליטיקה. מדובר בסף המהירות האמיתי, שמעבר לו מנפיקות מצלמות המהירות האוטומטיות החדשות דוחות לנהגים.
המשטרה, המשרד לביטחון הפנים וכל בכירי המנגנון שאחראים להצבת המערכת הזו סירבו מלכתחילה, ועדיין מסרבים בתוקף למסור נתונים בסיסיים, כמו החל מאיזו מהירות נרשמים דוחות בכבישים הפתוחים ובצמתים, ובעיקר מה פילוח הדוחות שהונפקו עד כה.
כלומר, כמה מתוך 50 וכמה אלף הדוחות שכבר נשלחו לנהגים הופקו בגין חריגות קלות, אגביות ונורמטיביות מהמהירות המותרת - וכמה מהדוחות נרשמו בפועל לעבריינים "כבדים" וסדרתיים.
היד הקלה
לגורמים האחראים יש סיבה טובה מאוד לגנוז את הנתונים הללו מהציבור.
אם תיחשף הסטטיסטיקה האמיתית והגולמית, ללא "טיפול" בנתונים וללא עטיפת המלל המתלהמת שהיוותה צידוק להקמת המערכת הזו עד כה, קרוב לוודאי שהנתונים יראו כי כ-70% מהדוחות הם דוחות "ברירת קנס" על חריגות קלות, שאין להן שום משמעות מעשית בכל הנוגע לבטיחות בדרכים, ושתכליתה העיקרית של המערכת הוא לייצר הכנסות למדינה. במילים אחרות, זוהי מערכת גביית מס טכנולוגית, שבונה על חוסר ערנות רגעית של נהגים שומרי חוק.
אי-שם, בעמקי הממסד, אפשר להניח שיש מי שמכיר את נתוני הגבייה החזויים מהמערכת שצפויים לעמוד, בהערכה צנועה, על 150-250 מיליון שקל בשנה בתום הפריסה.
נתונים כאלה מסתובבים בשטח, שאם לא כן קשה לנו להבין את היד הקלה של האוצר ושל ועדת הכספים בעת הקצאת תקציבי העתק להקמת מערכת המצלמות. כ-200 מיליון שקל כבר הוקצו להקמה ולתפעול ועוד לפחות 130-150 מיליון שקל יוקצו לשלב הבא, שיכלול פרישה של לפחות עוד 60-70 מצלמות מבצעיות החל ב-2013 - עד לכ-120 בסוף התהליך.
שלב צפוי
המשמעות היא שלא תיוותר חלקת כביש פנויה אחת בארץ, שלא תכוסה ברשת גביית המסים האלקטרונית.
למעשה, כבר כיום אנחנו שומעים על לחצים להציב מצלמות חדשות בכביש 6, על תוכניות לרשת את כביש מספר 1 ועל עוד כבישים מהירים ובטוחים יחסית, שיזכו לביקור של העמודים הכתומים.
השלב הבא ידוע וצפוי, וכבר החל זה מכבר: לחץ על האוצר "להחזיר" את הכספים הנגבים מהמערכת לשלל גופי האכיפה, בטיחות בדרכים וקבלני טכנולוגיות אכיפה - וחוזר חלילה.
