"מערכת החוק והמשפט של רוסיה בין המאה ה-15 למאה ה-20 לא הייתה עד כדי כך מנותקת מן העולם ותלויה בגחמות של צאר זה או אחר, כפי שהיה נהוג עד כה לחשוב", אומרת פרופ' ננסי קולמן, היסטוריונית באוניברסיטת סטנפורד. "השלטון אמנם היה מרכזי, אך מערכת המשפט הייתה דינמית למדי, גמישה ומושפעת מדעת הקהל".
למרות הגמישות, תוצאות המשפטים היו צפויות יחסית, והגמישות לא נבעה מכוח בלתי מוגבל של השליטים, אלא דווקא מתוך רצונם להתחשב בדעת הקהל המשתנה. כמו כן, בניגוד לתפיסה שקולמן הכירה לפני שנחשפה לכתובים, היא מספרת שהרישומים החדשים מעידים כי מערכת המשפט הרוסית דאז לא הייתה מנותקת מזו של אירופה, אלא חלק בלתי נפרד ממנה.
בספרה החדש: "החטא ועונשו ברוסיה המודרנית המוקדמת", היא מציגה לראשונה עדויות לאופן שבו מערכת המשפט ברוסיה הצארית השפיעה על חייו של האדם הכפרי הרגיל. "אנשי מערכת המשפט הרוסית של היום יביטו בנתונים הללו ויראו שיש להם מורשת משפטית ענפה לעבוד איתה", היא קובעת, בספר שיצא לאור ב-University of Cambridge Press.
קולמן מציינת, למשל, כי רוסיה התמודדה עם בעיות ייחודיות שנבעו מהצורך לשלוט באימפריית ענק שמורכבת ממגוון רחב של עמים ותרבויות. מערכת המשפט התאימה את עצמה להבדלים התרבותיים בין האזורים, והגמישות הזו סייעה להשגת יציבות.
הספר בוחן גם את דעת הקהל ומגלה כי היא שיחקה תפקיד שאין שני לו אפילו בשיטת המושבעים האמריקנית. בכפרים, שבהם כולם הכירו את כולם, העונש הוחמר לפעמים באופן מהותי כאשר הנאשם הוגדר כ"קרימינל מקצועי", מעמד שניתן לו בסקר שנערך בקרב תושבי האזור.
לציבור הייתה גם אפשרות להקל בעונשו של אדם מסוים. רוצח שנדון למוות בשנת 1648 זכה להקלה בעונשו, לאחר שנציגי הקהילה פנו לצאר וסיפרו שהנרצח היה אנס סדרתי. העונש הומר במקרה הזה במלקות.
קולמן מצביעה בספר על ההבדל שבין מערכת המשפט האירופאית לבין הרוסית. אצל הרוסים, לדבריה, המוציאים לפועל של מערכת המשפט קיבלו ספר חוקים קטן ולא מפורט, שבו פורסמו 'הוראות הפעלה' של החוק, אך בניגוד לאירופה - לא תואר כיצד כל חוק נובע ממערך-על של צדק אבסולוטי, המושתת על ערכים פילוסופיים נעלים. השלטון המקומי קיבל שיקול דעת נרחב יחסית, מהלך שנועד לאפשר לו לשלב את הציבור בתהליך ולשפוט על-פי עקרונות המוסר, גם אם הללו אינם מופיעים בכתובים.
הבדל נוסף שקולמן מצביעה עליו הוא שברוסיה, לעומת אירופה, נהגו להטיל יותר עונשים גופניים על עבירות קלות, אולם מיעטו יחסית בהטלת עונשי מוות על עבירות בינוניות. בנוסף, עונשי המוות לא היו אירוע בידורי, מלבד בתקופה קצרה סביב שלטונו של פיוטר (פטר) הגדול. השליטים הרוסים העדיפו להשתמש בפושעים שלהם ככוח אדם חינמי, ורוסיה הייתה המדינה האירופאית הראשונה שביטלה כבר ב-1754 את עונש המוות עבור כל עבירה, למעט בגידה במדינה.
לידיעת הקורא ולדימיר פוטין
קולמן האמריקנית מאמינה כי למחקר יש השלכות משמעותיות על הפוליטיקה הרוסית של היום. לדבריה, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין גורס כי שלטון מרכזי "מתאים" לרוסיה כיוון שכך היה השלטון בה כל השנים. אולם לדעת קולמן, פוטין מגזים בתיאור שלו את ריכוזיות השלטון של הצארים.
לכן, לדבריה, מעבר לעובדה שניתן להתווכח עם המסקנות הנובעות מהטיעון של פוטין, הרי שגם העובדות העומדות בבסיסו ניתנות לערעור. היא מעריכה כי אפילו שליט כמו פיוטר (פטר(הגדול, שבתקופתו רשמה עליה בכוחה של רוסיה, עשה זאת בתנאים יותר קרובים לשלטון דמוקרטי ממה שנהוג לתאר.