אתה מעמד הביניים המשכיל, העובד במשרה מכובדת והלא-גומר-ת'חודש, המקטר כל ערב מול החדשות בטלוויזיה על איך המדינה, והטייקונים הכוכבים, והתאגידים החזיריים - כולם דופקים אותך? אתה צודק, אבל רק חלקית. יש באפשרותך לשפר את מצבך מיידית. ולא סתם, כי אם ב-33%! האם אתה מוכן? האם תפסיק להטיל אשמה רק מסביב ותיקח גם אחריות אישית? האם תקום ותבצע שינוי מעשי בחייך כדי לשנות לטובתך כל מה שבשליטתך? לקחי המחאה מנבאים שלא. אתה תישאר על הספה.
אבל עבור כמה צדיקים מעמד-ביניימים שכן יתעוררו, וכן יפנימו, וכן מחפשים דרך לעשות שינוי ממשי - עבורם הסידרה הזו. תשורה לשנה העסקית החדשה ונקודות למחשבה לפני הבחירות, שיקבעו את פני המדינה.
שינוי תודעתי לא מספיק לבדו
המצב של כולנו, בכל מעמד סוציו-אקונומי שהוא, הוא תוצר של שלושה שלישים משלימים:
האחד, תהליכים כלכליים גלובאליים החלים גם עלינו בארץ, כחלק מאותו כפר: מעלויות הסחורות, דרך שכר עובדי הייצור וכלה בבועות היי טק ונדל"ן המתנפצות אחת לכמה שנים למיתון כואב.
השני, כשלים פוליטיים מקומיים: מסתם אוזלת יד רגילה של בירוקרטיה מסואבת, דרך שחיתות, קשרי הון-שלטון וכלה במכירת המדינה למפלגות החרדיות ודרכן לציבור הלא-יצרני עבור סיר הבשר הקואליציוני.
השלישי, התנהלות הפרט: הבחירות האישיות, המשפחתיות, הכלכליות, התעסוקתיות והפוליטיות של כל אחד ואחת מאיתנו, הקובעות אם נצליח למטב, ואף לפרוץ, את הקלפים שהגורל (דרך המעמד והגנים של ההורים) חילק לנו, או לא.
על הראשון אין לנו השפעה ישירה.
על השני, ההשפעה המשמעותית היא בבחירות, וגם זה רק באופן מוגבל, כל עוד שיטת הממשל שלנו יוצרת שלטון מיעוט של מפלגות קטנות וסקטוריאליות, המהוות לשון מאזניים קואליציונית.
על השלישי, לעומת זאת, ורק עליו, יש לכל אחד ואחת מאיתנו השפעה ישירה, מיידית ומוחלטת. אבל דווקא עליו, המחאה (המוצדקת) והקיטורים (המוצדקים) והרצון לשינוי (המוצדק) מדלגים בעקביות.
השליש השלישי הזה הוא ההסבר לכישלון המחאה ברמה המעשית. כי שינוי תודעתי הוא חשוב מאין כמותו, אבל הוא מתמוסס לאפס אם אין שינוי התנהגות אישית בצידו. בהיבט האופטימי: אם באמת ממצים אותו ביומיום - הוא יכול אף להטות את שני השלישים האחרים ליצירת השינוי השלם, הרצוי למעמד הביניים.
אז כל מי שהיה והינו בעד המחאה החברתית - יתכבד ויפנים: שליש מכישלונה המעשי עד כה, ושליש מההצלחה העתידית הפוטנציאלית שלה - אינו פתוח לקיטורים, תירוצים והאשמת אחרים. אפילו לא לחקיקת חוקים ורגולציה (ולכן אם חשבתם שהצבעה "חברתית" פוטרת אתכם - טעיתם). הוא לגמרי לגמרי בידיכם/בידינו.
שכיר? זה זמני
שינוי מס' 1: אתה שכיר? זה זמני. מודל ההעסקה השכירה מת!
מאז המהפיכה התעשייתית ועד היום, רוב שוק העבודה מורכב משכירים במיני פירמידות ארגוניות. נתון זה הולך ומשתנה כבר מספר שנים, ושרידיו האחרונים יתפוגגו בתוך כעשור. הפנימו: מודל ההעסקה השכירה, בטח זו הקבועה, מת! בשירות הציבורי ובחברות הנשלטות ע"י ועדים חזקים - זה ייקח קצת יותר זמן. אבל גם לשם זה יגיע. לכן, מי שבונה על "למצוא עבודה טובה" כאסטרטגיה תעסוקתית, הולך לקראת כלייה כלכלית.
למה זה קורה? האם בגלל תאגידים רשעים, הדורסים את העובד האומלל? לא. זה קורה בגלל סיבה אובייקטיבית לחלוטין, כזו הקשורה דווקא לרוח האדם החופשי: שינויים טכנולוגיים. הללו גוררים חמישה שינויים כלכליים-תעסוקתיים קריטיים:
א. מייתרים עבודות ידניות רבות, מפס היצור ועד הרוב המכריע של מעמד הפקידו∙ת והמזכירו∙ת, שהיה בעבר עמוד השדרה של המשק.
ב. מייתרים את מקצועות התיווך, למשל בין הפרט לידע (ספרנים), בין הפרט לביטוח (סוכני ביטוח), בין הפרט לניהול כספו (מעבר גובר והולך לבנקאות מקוונת וביטול סניפים פיזיים, על כל עובדיהם) וכד'.
ג. מאפשרים העסקה ללא מגבלות גיאוגרפיות, מה שמקנה יתרון לשווקים מתעוררים בהם העבודה, ושאר אמצעי הייצור, זולים יותר.
ד. שוק גלובלי המייצר תנודתיות ודינמיות רבה, המצריכות תגובה עסקית מהירה וגמישות ניהולית מירבית כדי לשרוד וכדי להצליח.
ה. פקיעת ההיתכנות הכלכלית של ועדי עובדים הסתדרותיים ומוסד הקביעות, שאינה תלויה בביצועים.
בוני הכרכרות
האם מישהו באמת רוצה, או חושב שאפשר, או צריך, לעצור את הקידמה בשל כך?
כל קידמה מביאה עמה שבר כלכלי לעוסקים במלאכה שאינה דרושה עוד. זה עצוב, אך זו דרכו של העולם. מהנפחים המתאימים פרסות לסוסים ומבוני הכירכרות שהיתה להם "קביעות" של אלפי (!) שנות היסטוריה אנושית, דרך תאורת הגז, תנור הנפט, הפרימוס, העט הנובע וקסת הדיו, הפטיפון, הטרנזיסטור, מכונת הכתיבה, מצלמת הפילם ואף ה-דסקטופ ההולך וכלה מן העולם מול עינינו...
כאן גם אחיזת העיניים הגדולה של כל מפלגה "חברתית" החורתת על דגלה חיזוק ועדים וקביעות: זהו כשל מוחלט בהבנת שינויי הזמן, והתקבעות על פתרונות של המאה שעברה וזו שלפניה, המסרסים הישרדות והצלחה כלכלית דווקא של מעמד הביניים עצמו! (דגש: לא מדבר על העובדים ה"בלתי מקצועיים" בניקיון ואבטחה, שאינם מעיסוקה של סדרה זו).
ההתמודדות אינה בהיאחזות בלתי-אפשרית בעבר, אלא בגמישות מנטלית והתנהגותית המאפשרת הצלחה כלכלית בעתיד. תום עידן הקביעות הוא אבולוציה בלתי נמנעת של שוק העבודה המתקדם.
מאזן אימה בריא
אז איך יראה שוק העבודה העתידי?
העסקה שכירה, נטולת ועדים, של מקצוענים המניעים את ליבת העיסוק/המוצר/השירות, שהיא מהותו של הארגון. מספרם יהיה פרופורציונלי לנתח השוק הרלוונטי שהארגון משרת. כל צד יוכל לסיים את ההתקשרות בכפוף לתנאי החוזה שנקבעו מראש, כבכל עסקה במשק.
במקביל, קניית כל השירותים הנלווים, במתכונות התקשרות מגוונות, מספקים חיצוניים. הדבר כבר קיים במידה משתנה בחברות היי-טק ולא בכדי - הן בחזית הקידמה - כך שהשינויים שמנינו תקפים לגביהן זה מכבר.
ארגונים יצטרכו להתאמץ עוד יותר לשמר אצלם את העובדים הטובים ביותר, ששווי השוק שלהם גבוה והם מחוזרים; ועובדים יצטרכו לוודא שהם הטובים ביותר כדי לשמר עמדת מיקוח זו. ההבדל המרכזי יהיה בדחיפת כל ה"אמצע" של ההתפלגות הנורמלית של הפרופסיונאלים, אלה שהם רק "בסדר", לכיוון של מצויינות, שתהיה מחוייבת המציאות, בהעדר קביעות.
מצב זה, שבו לא ניתן לנוח על זרי הדפנה, הוא מצבם הקבוע של העצמאים. ולכך בדיוק יצטרכו להפוך השכירים! מרגע שאימצו את ההוויה העצמאית, הטובים שבהם יוכלו לבחור במתכונות העסקה גמישות: עד כמה שכיר ועד כמה עצמאי ומול איזה/אילו ארגון/ים.
הדבר יאפשר בנייה מחודשת של שוק העבודה הפרופסיונאלי (של עובדים משכילים ומקצועיים) על בסיס יתר הוגנות וכדאיות כלכלית שהיא win-win, מתוקף מאזן-אימה הדדי ובריא זה.
זהו שינוי ממעלה גבוהה במיוחד, ובו טמון הקושי למרבית השכירים, הלוקים במנטליות של קביעות התפתחותית, בין אם יש או אין להם קביעות תעסוקתית.שלושת הכישורים העצמאים המרכזיים שיהיה עליהם לפתח הם: לקיחת אחריות שוטפת על הגורל הכלכלי-התעסוקתי שלהם, התמקצעות שוטפת וחתירה למצויינות, יכולת פוליטית - ארגונית ושיווקית - כדי לנווט באופן חכם בין מעגלי אינטרסים צולבים בתוך ומחוץ לארגון, וכדי למצב עצמם כטאלנטים שהם באמת.
ב-2023 אגיד: "אמרתי לכם"
ולכל אלה שאומרים שאינם מסוגלים לפתח מנטליות של עצמאים או שזה "אופי" שלא ניתן לשנות, אענה:
א. "אופי", מעבר לגנים, הוא הרגלים, ולכן ניתן לשינוי.
ב. אכן, יש כאלה שהדבר טבעי להם יותר/פחות, אך אין זה שונה מכישורי נהיגה או עבודה על מחשב. למן הרגע שאלה מוגדרים ככישורי יסוד להצלחה כלכלית - והם אכן כאלה - כולם לומדים אותם ומיישמים ברמות שונות של מיומנות. זו אינה אופציה. זה הכרח!
לא מאמינים? חושבים שהגזמתי? שאני רואת שחורות? אין בעיה. כך אמרו גם לנוריאל רוביני כשחזה את המיתון הגלובאלי שנים לפני שהחל. מי שיפנים את המסר - ישרוד ואף ישגשג. מי שלא, גם מוביל עצמו לכליה כלכלית וגם לא יוכל לומר שלא הוזהר. בואו ניפגש פה ב-2023 ונראה מי יאמר למי "אמרתי לכם".
בפרק הבא - שינוי מס' 2: ניתוץ קדושת ההולדה בחברה הישראלית מוטת-הפיריון, והקשר בין השילוש הילדי הקדוש במשפחת מעמד הביניים, לבין מצבה הכלכלי.
הכותבת היא מנכ"ל BossProblem, הפורטל להצלחה בעבודה
יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית