מה תציעי לעיתונאית באמצע החיים, נאמר בת 44, בעלת תואר ראשון בספרות ופילוסופיה, שעבדה ב-20 השנים האחרונות ככתבת בעיתון שהחליט לקצץ אותה החוצה, שאלתי את דליה נרקיס, יו"ר מנפאואר. "הייתי מגדירה אותה כטאלנט, אישה בעלת ידע וניסיון. אבל אין מספיק משרות פנויות לבני הגיל הזה. באופן קונקרטי, אי אפשר להתעלם מכך שהשוק בהאטה, במיוחד בחודשיים האחרונים. אני יכולה לומר שיש עבודה בישראל, אלא שלצערי היא לא מתאימה למפוטרי התקשורת. הכי קל לי לומר לעיתונאית מפוטרת 'לכי תהיי זבנית', אבל אני מניחה שזה לא הכיוון שלה. אם היא טובה ורוצה להישאר בתחום שלה - היא חייבת להפעיל את רשת הקשרים הכי רחבה שיש לה, וזה אומר להפיץ לכל מי שהיא מכירה את העובדה שהיא מחפשת עבודה. לא רק חברים, ולא רק ברשתות חברתיות - כל מי שנקרה אי פעם על דרכה צריך לדעת מזה. זו טכניקה יעילה שאני מאמינה בה.
"דרך נוספת, זה לחשוב על אלטרנטיבה. זה אולי נשמע לא אטרקטיבי, אבל נראה לי שהוראה היא פתרון מאתגר. היא גם יכולה לפתוח בלוג עם רעיון משלה. יש לי המון דוגמאות של מפוטרי הייטק, שהמציאו את עצמם מחדש ומימשו את עצמם - התחילו לצייר, להיות נגרים, צלמים".
- לא כל אחד מתאים ליזמות.
"מי שיש לו רעיון טוב, אבל חלש בשיווק ויזמות, שיחבור עם מישהו בעל יכולות חזקות בתחום הזה. דרך נוספת זה פשוט להיות שכירה ולהתחיל מהתחלה. למשל, להיות מזכירה של מנכ"לית ולצמוח בחברה. אישה בגיל 44 יכולה להביא הרבה יתרונות לחברה צעירה. מה גם שנשים כיום נראות מטופחות יותר ושומרות על כושר ומראה צעיר".
רצים לעבודה
נרקיס נולדה ביפו, לאב רופא ואם אחות שעלו מבולגריה. היא בוגרת תואר שני במינהל עסקים, נשואה ואם לשני בנים. ב-1990 הצטרפה למנפאואר כמנהלת מכירות ולאחר תשע שנים הפכה למנכ"לית החברה. מנפאואר מעסיקה כיום למעלה מ-40 אלף עובדים אצל עשרת אלפים לקוחות, ומגלגלת מחזור של מיליארד שקל בשנה. משנת 2007 משמשת נרקיס כיו"ר מנפאואר ישראל ואגן הים התיכון - הכוללים גם את יוון וספרד, שתי מדינות שמהלכות על פי תהום, שלידן שוק התעסוקה בישראל נראה כמו אי של יציבות. ויש בזה משהו.
על פי נתוני ה-OECD, חלה עלייה בתעסוקת מבוגרים בכלכלה הישראלית מאז שנת 2000. שיעור המועסקים בגילאי 56-64 עלה מ-47% ל-61%. בקבוצת בני ה-65-60, זינק שיעור המועסקים מ-14.5% ל-30%. הנתונים המעודדים הללו מעידים על מצבה הטוב של האוכלוסייה המתבגרת הישראלית, ועל מנטליות חזקה של וורקהוליות. הנתון המטריד הוא כי לפי נתוני הלמ"ס, ברבעון השלישי של 2012 שליש מהמובטלים הכרוניים (כאלה שלא השתלבו במקום עבודה למעלה משנה) הם בני 55 ומעלה.
- בני 55 הם העובדים האידיאליים: יציבים, מיושבים בדעתם, לא מבקשים חופשה עם הילדים באוגוסט, לא מוקפצים כשהילד קודח, ומסתפקים במשכורת סבירה. ועוד לא אמרתי מילה על הניסיון. אז מה קורה פה?
"תראי מה קורה בבנקים. רק החודש פוטרו 1,500 עובדים, רובם מבוגרים. הבנק רוצה להתחדש, רוצה רוח צעירה. רוב האנשים שנפלטו הם מתחום הטכנולוגיה. זה תחום שמתפתח בקצב מהיר, ואם אתה לא מעודכן לא תוכל להשתלב. אז לשאלתך, מצד אחד יש לעובדים הוותיקים ניסיון, נאמנות גבוהה ומחויבות, מצד שני, אם הם לא מדביקים את הקצב - הם בחוץ. וזה לא רק בתחום הטכנולוגי. גם עולם הפרסום שינה פניו. יש הרבה פחות פרסומות בטלוויזיה, כי כל אחד יודע שצריך היום לפתח חבילת פרסום שכוללת את כל המדיות - אז יש פחות פרסומות, יש יותר מפוטרים מהתחום לטובת צעירים ששולטים בניו מדיה. בשנים האחרונות התחוללו כאן מהפכות כמעט בכל תחום, וחייבים להתעדכן. שאלת השאלות היא מי יישא בהוצאות הקורסים המעדכנים - התמ"ת? המעסיק? העובד? פוטרו עובדי כיתן. מה הם יעשו? ברור שצריך להכשיר אותם למשהו אחר - מי יישא בנטל הזה? אני יודעת שיש תוכניות עבודה בנושא ומקווה שיימצא לכך פתרון.
"אני, למשל, לא צעירה, מנהלת שנים ארוכות, ומרגישה שאני רק משביחה עם השנים. צברתי ניסיון שאני יכולה לחלוק, ואכן אני משמשת כמנטורית של מנהלים בכירים בארץ ובעולם. אני מאמנת שישה מנהלים מסינגפור, ארה"ב ועוד מקומות בעולם. בעלי עובד בבנק הפועלים וגם הוא משמש כמנטור. מה שאני מנסה לומר זה שבגילאים האלה לניסיון שלנו יש יתרון בהעצמת אנשים חדשים".
- מה זה חדשים? צעירים, את מתכוונת. ממוצע הגיל בפייסבוק הוא 27. הממוצע בגוגל - 31. אנשים בני 40 יכולים, כמו האסקימוסים, לצעוד אל מותם במדבריות הקרח.
"בפייסבוק ובגוגל אתה חייב להיות קרוב לגיל של המשתמשים כדי להבין את ההתנהגות הצרכנית שלהם, להבין את הראש. מי שמפתח צעצוע לילד בן 5 לא יכול להיות בן 60, כי הוא פתח כבר פער גדול. וגם זו לא תשובה מוחלטת, כי אסור להסיק מכך שבני 60 פלוס הם פחות יצירתיים. ברפאל אנשים יוצאים לפנסיה בגיל 67 ומחזירים אותם מיד אחר כך".
- אז אולי חוקי התעסוקה צריכים להגמיש את עצמם. אם יש מחסור ברופאים, למה להיפרד מרופאה משובחת בגיל 65?
"זה נכון מאוד, ומצריך שינוי בגישה. אבא שלי היה רופא ונפטר מדום לב בגיל 68. לא היה יום אחד שהוא לא עבד בו. לפני כמה ימים פגשתי מכרה בת 60, מתברר שהיא פוטרה מעבודתה, וכעת היא חוזרת לאוניברסיטה ללמוד ניהול מערכות בריאות. זו אישה שהמציאה את עצמה מחדש. היום מחקרים מדברים על כך שעד גיל 38 אנשים עוברים 13 מקומות עבודה. גלי הפיטורים מגבירים את הרוטציה הזו, והיציבות דווקא מגיעה בגיל מאוחר. אנחנו חייבים להתאים את עצמנו וללמוד להתנהל במצב החדש".
- בעצם צריך להיערך לגל קריירה נוסף, איפשהו סביב גיל 50 לחפש משהו שאפשר לגלוש איתו מעבר לגיל הפנסיה?
"בהחלט. תראי מה קורה בתחום המוקדנים. כל המשק סבל מזה שהתחום נשלט על ידי צעירים, עם תחלופה גבוהה ויכולת שירות מוגבלת. עכשיו תופסים את מקומם עובדים בני 67, משכילים ורהוטים, עם נאמנות גבוהה. זו דוגמה לכך שלא תמיד צריך לקדש את העסקת הצעירים. בתחום המוקדנות משלמים מעט, וזה אידיאלי לאנשים שיצאו לפנסיה וזקוקים להשלמת הכנסה. אז בחלק מהמקומות זה לא מתאפשר, כי דרושה יכולת טכנולוגית מורכבת וצריך מיומנויות גבוהות. אבל בשאר חברות התקשורת, למה לא? דווקא צעירים לא עומדים בתפקיד השוחק הזה, כל היום עם אוזניות ושיחות נכנסות אוטומטית, בלי יכולת להתקדם בהיררכיה".
- בימים של חוסר ודאות כלכלית אנשים חוששים לעזוב מקום עבודה. נשארים גם כשרע להם.
"יש לי חדשות בשבילך. 60% מהעובדים נמצאים מנטלית בעמדה של מחפשי עבודה. במיוחד במגזר העסקי. כולם בודקים ומחפשים מה הם שווים בחוץ. אסור להישאר אומללים בעבודה, ומנגד צריך לקחת החלטות זהירות".
- תוחלת החיים הולכת וגדלה. עד 120 זו לא סתם ברכה, זו כנראה קללת הדור הבא. יוצא אפוא שגיל הפנסיה הוא אמצע החיים. מה היית ממליצה למי שהגיע לגיל?
"המגזר העסקי, לצערי, מתקשה להחזיק אנשים עד גיל הפרישה. אנחנו מדינה צעירה עם המון ילדים, ואנחנו חייבים לפנות להם מקומות עבודה. העולם נערך לשינוי הדמוגרפי לאט לאט. כל מי שפותח עיתון רואה כמה מודעות של בתי ספר כמו אסכולות וקתדרה מציעים תעסוקת פנאי לגיל השלישי. אני כן חושבת שבגיל 67 אפשר לצאת לגמלאות. חייבים להעלות את גיל הפרישה לנשים, כי הן לא מגיעות עם מספיק כסף לפנסיה".
מיליטריזם עסקי
הנתונים מראים כי 70% מהאנשים בגילאי 50-54 עובדים, בין הגילאים 55-59 הנתון יורד ל-67%, בגיל 60 ל-54% ובקרב אנשים בני 65 ומעלה עובדים כמעט 30%. מה יש לנו, אני שואלת את עצמי. למה כולנו מורעלי עבודה? למה לא להיות שומעת חופשית באוניברסיטה, לכתוב דוקטורט, להירשם לסינמטק ולראות את כל הסרטים, לעשות קורס אפייה, לצעוד בים, להתחיל לשחות, לגור שנה ביוון. כל החלומות האלה שאנחנו מבטיחים לעצמנו שנגשים בגיל הפרישה. והנה הוא כאן, ואנחנו נצמדים לכיסא כאחרון הפוליטיקאים. איך הפכנו לפריקים של עבודה?
"השוק כאן קטן, וגורם לנו למאמץ יתר. אנחנו בלחץ תמידי להצטיין ולהצליח. למה עורך דין צריך לעבוד עד חצות? כי הלקוחות שלו לוחצים ודורשים, וגם כי משהו לא מתנהל טוב. לצערי, מבחינת דפוסי עבודה אנחנו מושפעים מהמודל האמריקאי התחרותי. הבן שלי עובד בחברת טבע בהולנד. הקודים שם אחרים לגמרי. בחמש-שש סוגרים את המשרד. השאלה הראשונה ששאלו אותו הייתה אם הוא תכנן ושריין לעצמו את חופשת הקיץ".
- אז למה שלא נהיה שפויים כאלה?
"זה קשור לצבא. שם אין שעות עבודה והכי טבעי לקבוע ישיבה לשש בערב. האנשים האלה יצאו לעולם העסקי, תפסו שם תפקידים בכירים והביאו איתם את הדפוסים הללו. כיום נוספה לזה גם הגלובליות. חברות רבות עובדות עם ארה"ב או אסיה - והשעון נמתח. גם אני מוצאת את עצמי עובדת בימי שישי. חברים מהעולם מנסים להתחשב בי ביום כיפור".
- את מנהלת את יוון וספרד - שתי מדינות עם תמונת תעסוקה מבעיתה. אנחנו בדרך לשם?
"זה מורכב. המון מקומות עבודה נעלמו. איפה כל שומרי החניונים? המתדלקים? אנחנו עוברים לעולם אוטומטי ומוחקים בדרך המון משרות. קראתי עכשיו מונולוג של צעירה בספרד, בעלת תואר שני, מיואשת. היא בת מזל, כי היא מוציאה כלבים לטיול תמורת 5 יורו ליום.
"אבטלת המשכילים זה הכי קשה. אנשים השקיעו כסף וזמן, ולא מצליחים לממש את ההשקעה. זו בעיה גם אצלנו. באירופה קוראים לזה העשור האבוד. השקעת בעצמך, אתה לא משתלב בשוק העבודה ותוך כמה שנים כל מה שלמדת כבר לא רלוונטי. כדי שהם יחזרו לשוק העבודה צריך להשקיע בהם שוב".
- איך ייראה כאן שוק העבודה בעוד 20 שנה?
"לא תהיה לחרדים ברירה אלא להשתלב ולהוביל את שוק העבודה. רוב יכול לפרנס מיעוט, לא להיפך".
תמחר את עצמך
- מה יעצת לילדייך ללמוד?
"בעלי ואני באים מתחום הכלכלה ומינהל עסקים, ושני בניי התגלגלו לאותם מקצועות".
- מה יהיה על בני, שהלך ללמוד היסטוריה?
"אני מאמינה שלימודים באוניברסיטה זה רק רקע למה שהוא יעשה בעתיד, ולמרות זאת, נכון שיש בעיה עם מדעי הרוח. רוב המגזרים היום עוסקים בשיווק ומכירה - מספא חדש שנפתח ועד טאבלטים מתוחכמים שצריך למכור - ואז את מגלה שאנשים לא יודעים להתנסח. אנשים צריכים למכור את מה שהם מייצגים, ונושא השכנוע הוא קריטי. וכאן הם נופלים. עובדים צריכים ארבע תכונות: תקשורת, יצירתיות, שיתוף פעולה ומחשבה ביקורתית. ואת כל זה, לצערי הרב, לא לומדים במדעי הרוח".
- זה קשור לפסיכוזה שלנו. אמא יהודייה שדוחקת בילדיה ללמוד עריכת דין. בעולם הולכים לקולג', לומדים תשתית של מדעי הרוח ואז בוחרים כיוון או מקצוע.
"נכון, חסרה לנו כחברה תשתית של הבנת כישורי החיים. הבנה כלכלית בסיסית. בתי הספר חייבים ללמד מבנים כלכליים כלליים, גם אם זה בא על חשבון אשורית עתיקה. אנחנו חיים בעולם שבלי מושגים כלכליים בסיסיים קשה להתנהל. אז למה לא ללמד? בעיניי, ללמוד משפטים זה כמו ללמוד תואר ראשון בכלכלה, זו בעצם השכלה אקדמית בסיסית שמכשירה אותך למגוון עיסוקים".
- איזה מקצוע מבטיח הכי הרבה הצעות עבודה?
"בארץ הביקוש למקצועות ההנדסה נמצא במקום הראשון. במקום השני נמצאים עובדים מקצועיים כמו רתכים וחשמלאים, וכמובן אנשי מכירות - מסוכן מכירות בתחום הטכנולוגי, דרך מנהלים בכירים. כל אחד חייב לדעת למכור, אפילו מדענים.
"עובד חייב לייצר לעצמו ערך שאיתו הוא הולך לשוק העבודה - התמחות, מומחיות, יכולת שיווק עצמי, ורבאליות, הופעה. כי אתה יכול להיות גאון בתחומך, אבל מה זה עוזר לך אם אף אחד לא יודע את זה?".
- מישהו מטפל בך?
"כל נושא השירות מתפתח בקצב מטורף. לאחרונה נפתח עוד קניון בנתניה. תחשבי מה זה אומר מבחינת מקומות עבודה שנוצרו. ככל שתרבות הצריכה גדלה - שם המשחק הוא מסחר ושירותים - ובעיניי גם זה פתח לאנשי אמצע החיים. בגרמניה את רואה מוכרות מבוגרות בחנויות, וכאן זה גם מתחיל עכשיו. נשים בשלות יכולות בהחלט לנהל חנות".
- אז את מציעה לנשים על סף פרישה לעבור לשירות ומסחר. ובכל זאת הנתונים די עגומים, רק 12% מבני ה-65 ומעלה משתלבים מחדש בשוק העבודה.
"מי שעסקה בעיסוקים כלליים חייבת להמציא את עצמה מחדש ולזכור שגם אם היא מתחילה כזבנית, היא יכולה להתפתח בתנאי שתביא עמה מרץ ויזמות. לנשים שבאו ממקצועות חופשיים הייתי אומרת לשקול למנף את הידע שלהן.
"יש דרישה גדולה היום ליועצים, וכל מי שבא מעשייה ניהולית יכול בהחלט לפנות לתחום המתרחב הזה. ועדיין, גם אישה בת 45 תגלה כמה קשה למצוא עבודה, ושעל פי רוב יעדיפו את הצעירה. יש בלבי על נשים מנהלות. לדעתי הן הכי קשות לנשים".
- לפני כמה ימים גיליתי חנות חדשה. מסתבר שמדובר במספרה שמתמחה בפליית כינים. לזה את מתכוונת בלהמציא את עצמך מחדש?
"ודאי. כולם מדברים על הצמיחה שהייתה בכלכלה האמריקאית בשנת 2000. כשמנתחים את זה מגלים שחלק גדול מהצמיחה בא מעסקים קטנים, בעיקר יזמות נשית שהתפתחה והתניעה את הכלכלה. וגם כאן יש סיפורי הצלחה".
- יש אצלנו גם עניין תרבותי. מגזרים שלא מעודדים נשים לצאת לעבודה.
"החרדיות מבקשות אישור מהבעל לצאת לעבוד. גם במגזר הזה יש שינוי קטן לטובה. אבל אני מדברת על המסה הקריטית. כשאישה אומרת לי שלא משתלם לה לצאת לעבודה, כי רוב המשכורת הולכת על המטפלת והגן - אני תמיד דוחקת בה לצאת לעבוד. אין דבר כזה עבודה לא משתלמת. עבודה תמיד משתלמת. זו טעות איומה לראות באישה כזו את המממנת היחידה של גידול הילדים. זה עיוות מחשבתי - משפחה היא קופה אחת".
פרדוקס הגיל
"חציתי את גיל 50, ואני בגיל שנשים כבר נמצאות מחוץ למעגל העבודה. למזלי, אני עובדת בארגון שמאפשר לי להתפתח. אני משקיעה בפיתוח העצמי שלי, לוקחת הרבה קורסים, שואבת השראה מצעירים שמסביבי, שמעשירים אותי ומדרבנים אותי. אני מרגישה צעירה. אתמול טסתי לפגישה בפריז. הייתי שם ארבע שעות וחזרתי. אין לי בעיה. אני אוהבת אקשן. לעולם לא אצא סתם כך לצימר בצפון. כל חופשה שלי משולבת בפעילות. הייתי כבר בשלושת רבעי עולם. אני טיפוס מתלהב, אוהבת את מה שאני עושה וצורכת הרבה תרבות. לא משתעממת לרגע".
- נשמע מעייף.
"אז זהו, שלא. אני יכולה לעבוד 12 שעות ביום בלי בעיה, כי אני נהנית מכל רגע. עדיין מתלהבת. מבחינה זו אני בת מזל, כי יש לי רוח גבית מהמשפחה".
- נשמע אוטופי. הכול הלך חלק, טיפסת במעלה הקריירה, קיבלת גיבוי ואפילו נהנית.
"ברור שזה כרוך גם במשברים. היו נפילות, אפילו ברמה הרגשית. הצורך לפטר תובע כוחות נפש, הצורך לעמוד ביעדים, לפעמים תנאים לא הכי טובים. אני לא עשויה מברזל. כאישה לא חשתי מעולם קיפוח, ואני רוצה לומר שבתחום הזה מתחולל שינוי, אולי אטי, אבל זה קורה. אצלי המדד הוא טיסות לילה. אם לפני עשור הייתי אישה במיעוט בטיסות עבודה - כיום אני רואה יותר ויותר נשים. לצערי הרב, בכנסים טכנולוגיים הרוב הכמעט מוחלט הם גברים. נשים עוד לא שם, כי הן לא לומדות את המקצועות הללו. אבל כל מי שמסתכל סביב רואה שיש בבנקים יותר ויותר נשים בעמדות ניהול".