כששמעתי את ההספד של יאיר שמיר על אביו, יצחק, חשבתי, באוריינטציה פסיכודינמית, שהשאלה היא לא האם הוא מתכנן להיכנס, אלא מתי. לאחר חבירתו לאיווט ליברמן, אירחתי אותו בפאנל טלוויזיוני וניכר עליו שהוא מרגיש נטע זר בשדה הפוליטי. הוא אותנטי, ישר ולא זהיר בהתנהלות מול התקשורת. הוא בעל רזומה עשיר של עשייה, ואוחז במשנה פוליטית סדורה ונוקשה מאוד. הוא ליברמן "מולבן" ומרוכך דרמטית בפרזנטציה - אך לא בתוכן. צבר אולטימטיבי שלציבוריות הישראלית הרבה יותר קל לעכל.
ביקשתי להיפגש עם שמיר בביתו. הוא היסס, סיפר שמעולם לא פתח את דלתות הבית וביקש להיוועץ ברעייתו, אלה. הזוג מתגורר כ-20 שנה בסביון. הבית מרשים מאוד, אך לא מנקר עיניים. כבר בכניסה מסתבר שהציור הוא תחביבו של בעל הבית, ועל הקיר תלויות עבודות שלו.
שמיר עשיר מאוד, וכנראה יחליף את סילבן שלום בראש טבלת הפוליטיקאים בעלי הממון. הונו מוערך במיליוני דולרים, אך הוא מגן בקנאות על המספרים. בתום 25 שנות שירות כטייס ומהנדס בחיל האוויר, פנה לעולם העסקים, ומאז אוחז ברזומה מרשים. הוא היה שותף במרקיורי שנמכרה ב-4.5 מיליארד דולר ל-HP, ובין היתר שימש גם כמנכ"ל וסגן נשיא סאיטקס, מנכ"ל עלית, יו"ר דירקטוריון אל-על, ויו"ר התעשייה האווירית. בחודשי עבודתו הראשונים שם, החליף 13 מתוך 19 מנהלי המפעלים והחטיבות, מהלך שהביא לגידול של מאות אחוזים ברווח. המהלך נגדע באיבו על-ידי השרים ברק ושטייניץ, מה שהותיר בו משקעים רבים.
- ניצני הצלחתך נזרעו בילדות. ספר לי עליה.
"כתינוק גדלתי שנתיים אצל משפחה אומנת. הוריי היו לוחמי מחתרת. שנה לאחר לידתי אבי נעצר והוגלה. הוא חזר כעבור שנתיים, עם קום המדינה. שנה אחריו, אימא שלי נעצרה, ושוחררה רק אחרי שביתת רעב ממושכת. המפגש האמיתי שלי עם אבי היה רק בגיל שלוש וחצי. בזמן שהוא לא היה, אמא לא הצליחה למצוא מקום מגורים, ולכן התגוררנו בחדרי כביסה על גגות תל אביב. על עבודה לא היה מה לדבר. כשחזר, אנשי לח"י לא הועסקו על ידי המדינה. אבי היה נוסע לבאר שבע, דימונה, היכן שיש עבודה, וחוזר רק בסופי שבוע. כתוצאה מהבידוד החיצוני, החברים של הוריי עד יומם האחרון היו חבורת הלח"י, נשארנו נטע זר".
- איך הבידוד השפיע עליך?
"אני זוכר אמא שאמרה למורה, שאני בן של טרוריסט ולא כדאי להיות עמי. זה לא השאיר אצלי שריטה עמוקה בנפש. הייתי ילד חזק ומנהיג טבעי, והיה קשה להתמודד עמי.
"תמיד הרגשתי שאני מיוחד. לא פחדתי מאף אחד, לא הייתה לי יראה, לא לשררה ולא למלכות. הייתי מאוד עצמאי. נשלחנו מטעם המוסד לפריז ואחרי שנה, בגיל 12, דרשתי לחזור לארץ. אבא שלי לא התווכח איתי. חזרתי לישראל לבד אחרי בר המצווה. השכנה ממול טיפלה בי עד השמינית".
- איזה אבא היה יצחק שמיר?
"לא אבא סטנדרטי. הוא לא גדל עם הורים, ולא ידע איך אבא ובן צריכים להתנהג. הוא היה יותר כמו חבר מבוגר שלוקח חסות על מישהו צעיר ממנו. הוא לא שיחק עמי, לא לימד אותי לרכוב על אופניים. הוא מעולם לא התעסק בלימודיי, לא הלך לאסיפת הורים.
"שיחקנו שח והוא ניצח, ולכן אני שונא את המשחק עד היום. כשגדלתי, נפגשנו יום בשבוע, שתינו ויסקי ודיברנו על כל הדברים שבעולם, אך לא שיחה אישית, אלא על מדיניות, ביוגרפיות שקרא. כך היחסים נשארו עד הסוף. אני כל כך מזדהה עמו, כאילו גדלתי איתו ביחד".
"רימו אותנו"
- אתה ידוע כאיש ביצוע קר.הרה-ארגון בתעשייה האווירית הצריך פיטורים של בכירים רבים.
"יש מקרים שאין ברירה. עשינו הכול בצורה האנושית ביותר. יש כאלה שהישירות שלי לא נעימה להם. אני לא מתבייש להסתכל בעיניים, גם אם האמת לא קלה".
- לכאורה, הרזומה שלך מושלם "מדי".
"ההיסטוריה נכתבת על ידי מנצחים. על כל הצלחה יש חמישה מקרים של כישלונות. ודאי שיש לי כישלונות, כולל עם אנשים. עצם העובדה שברק ושטייניץ לא נתנו לי לסיים את תהליך ההפרטה בתעשייה האווירית, שהשקעתי בו שש שנים, זו תחושה של החמצה מבחינתי. לא היה ורוד".
- אתה אדם רגיש, לוקח ללב?
"אני נפגע מאנשים קרובים אליי, כשמישהו בוגד בי אני נפגע, אך סוגר את הדלת ומהר מאוד שוכח את שמו".
- הרגשת כך בהסתבכות במרקיורי?
"אמנון לנדן, שהיה היו"ר והמנכ"ל, רימה אותנו. בחור מוכשר ותאב בצע, שבשביל להשיג עוד כמה לירות זייף ושיקר. הוא כרגע נאשם על ידי הרשות בארה"ב על בקדייטינג של אופציות, ואנחנו, הדירקטורים, אכלנו אותה. הייתה תחושה של בגידה עם הגילוי שהנהלת החברה רימתה אותנו. זו הייתה אחת מהחברות הכי מוצלחות בתעשיית ההייטק, ונאלצנו למכור ל-HP ב-4.5 מיליארד דולר. היו לי אחוזים זעומים".
- אתה אדם עשיר?
"אני יכול לעשות מה שאני רוצה. אם בא לי עכשיו לנסוע לאכול במסעדה בניו יורק, אני נוסע ליומיים וחוזר. אין לרעייתי ולי שום חסם. הגעתי למה שהגעתי, כי כל התגמול שלי היה מבוסס על הסיכון שלי. תמיד לקחתי סיכונים.
"אנחנו הורים שלא מחכים לחלק ירושה ביומם האחרון. אנחנו נפרדים מנכסים ומכניסים את הכסף בכוח לחשבון הילדים, בלי ידיעתם".
- יגידו שאתה חי בבועה. הגביר מסביון.
"לא נולדתי עם כפית זהב, לא קיבלתי כסף מהוריי, ספרתי גרוש לגרוש. הבית היה בלי פאר ובזבוזים, ולאט לאט הגענו להישגים כלכליים. לא ישנתי לילות, כי לא ידעתי איך לשלם משכורות. סאיטקס עמדה לפני פשיטת רגל. תוך שש שנים שיערי השחור הפך ללבן, פיטרתי 700 עובדים מיד עם הגעתי. בסטארט-אפ שלי הגענו ל-40 מיליון דולר מכירות, ועשיתי הצבעה אם להוריד שכר לכולם או לפטר אנשים. עמדתי בדילמה אם לתת שוחד ואז תתבצע עסקה. אתה בונה חברה כמו מרקיורי מאפס, תוך 15 שנה הגענו למיליארד דולר מכירות, ואז עשו עליי השתלטות עוינת. עברתי סרטים".
אופורטוניזם בליכוד
במקום ליהנות משנות השפע שמיר מצטרף עכשיו, בגיל 67, לזירה הפוליטית. אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, הוא צפוי לקבל תפקיד בכיר בממשלה הבאה.
- למה ישראל ביתנו ולא הליכוד?
"הליכוד נראה לי פחות ברור, יותר אופורטוניסטי. נראה שהישיבה בממשלה יותר חשובה שם מדברים אחרים. אפילו אם הרעיונות נכונים, הביצוע לא טוב. הייתה תחושה שאפשר לעשות יותר בשנות השלטון. ביני ובין ליברמן יש הבנה, כשאתה מסכם עמו משהו זה סגור. דעותיו ברורות, לא משתנות כל יום, לא עושים קפיצה ימינה ושמאלה. כל זה, בנוסף לתחושת אי הנוחות שלי מנאום בר אילן של נתניהו".
- מהי דעתך האישית על נתניהו?
"אצל נתניהו החשיבה נכונה, אך התמרונים מהירים. יש תחושה של חוסר עקביות, שהדברים לא סגורים עמו, שתמיד יש חוט פתוח. גם אם פה ושם הוא נשמע תוקפני בנאום, כשתבוא הצעה אחרת הוא ישנה את דעתו. מבחינה אידיאולוגית הרגשתי שהליכוד הוא סופרמרקט, שלא ברור אם זה פייגלין או מישהו אחר".
- אבא שלך העריך את נתניהו?
"אבי בנה אותו והעריך אותו. היו להם יחסים קרובים, כמעט של אב ובן. הוא פעל רבות לבחירתו, ואז התאכזב ממנו. הוא הביע זאת בפומבי, כי אכזבה מאדם קרוב יותר קשה".
- אמרת על ליברמן: "החיבור לא טבעי לפעמים, מחוספס מדי בשבילי".
"אנחנו באים ממקום אחר. הקהל שמדבר אליו שונה מהקהל שאני מכיר. אני חי עם קהל שרובו לא בדעותיי הפוליטיות: טייסים, אנשי הייטק. אני לומד עם השנים להתמתן, להחליק דברים, או לא לדבר עם חברים טובים על פוליטיקה. איווט חי וגדל בסביבה שאוהדת את דעותיו, ולכן התבטאותו ישירה ובוטה. אני מתקשר מאוד לתכנים שלו. הוא הצבר החדש, מחוספס מבחוץ ומתוק מבפנים".
- אצל ליברמן, לכאורה, "רב הנסתר על הגלוי". תיקים, שמועות.
"יש פה רדיפה ולא עובדות, יש דיסוננס בינו לבין תדמיתו. אנחנו מדברים פעם ביום בטלפון. סוגרים עניין ורצים קדימה. הוא תכליתי ומעשי. לא באתי לחפש חברים בפוליטיקה, אלא לקדם נושא ורעיון".
- אתה צפוי להיות השר הבכיר של ישראל ביתנו. חוץ? ביטחון? אוצר?
"לא הצבתי תנאים. אני מקווה שאוכל לקבל תפקיד בתחום יכולותיי. לא נראה לי נכון ללמוד משהו חדש. לא יפריע לי אם אחרי המאמץ שאני עושה לקדם את המחנה הלאומי, לא יימצא לי משהו מתאים ואחזור למה שאני עושה היום. יכול להיות שלא יהיה תפקיד אטרקטיבי, שעבורו כדאי לי להפקיר כל מה שאני עושה היום".
- ישראל ביתנו מצטיירת כדיקטטורה של איש אחד. איך אתה מסתדר שם?
"אני אגוז מוזר, אבל אהיה כזה גם במפלגות אחרות. אני מתייעץ עם איווט ואנחנו מנסים לשדר קול אחד, ולא לחדד את ההבדלים. רב המשותף בינינו על הנבדל. כשיש גוף מסוגר, מונוליטי, ישר מסיקים שהוא טוטליטרי. סגנון הניהול ריכוזי, אך יש פלורליזם בדיונים".
- ליברמן מתאים להיות ראש ממשלה?
"בהחלט. בעיקר במדינה שצריך לעשות בה רפורמות מהותיות. הוא רפורמטור בנפשו".
- ואיפה האגו שלך, הרצון לכוח והשפעה? אתה שואף להיות ראש ממשלה כאביך?
"כרגע לא, אני חסר ניסיון פוליטי. לא הייתי בשירות דיפלומטי, לא מכיר חקיקה בכנסת. אם היו מציעים לי היום להיות ראש ממשלה, לא הייתי קופץ".
- אתה לא משכנע אותי .
"ראיתי מה זה להיות ראש ממשלה, זה גיהינום, אין יום ואין לילה, זה לא חיים, ואני לא הייתי רוצה להיכנס למלכוד, אלא אם זה בכדי להשיג מטרה חשובה".
- איזה אופק מדיני אתה מציע? איך תתמודד עם הפלסטינים?
"מה שחשוב זה רק מה טוב ליהודים בארץ ישראל לטווח הארוך, כל היתר, כמו מה יהיה עתיד הפלסטינים, מעניין את הסבתא שלי. נביאי שקר שחושבים שיתנו שטחים מפה ומשם ויקרה הוקוס פוקוס, יכולים להוליך שולל. הפתרון הוא להישאר עם מקסימום שטח ויהודים, לתת לפלסטינים אוטונומיה כדי להשיג שקט מיידי בלי לוותר על השטח. צריך לתת להם פרנסה ותמיכה" .
- אתה יוצר מדינת אפרטייד.
"הערבים חיים שם, יש להם תרבות שם, אתן להם לחיות את חייהם בשכנות טובה. אתן להם אוטונומיה. אין לי פתרון יותר טוב".
- אתה טיפוס טוטאלי של שחור ולבן?
"החיים יותר פשוטים כך. אם מישהו מאכזב אותי אני מוחק אותו".
- אהוד ברק?
"אני מאוכזב ממנו. עזבתי את התעשייה הצבאית בצמיחה, ועכשיו היא בהפסד".
- אתה קונטרול פריק. אתה מאפשר לעצמך איבוד שליטה?
"כמעט ולא. אני שואף להגיע למשהו טוב".
- אז בסופו של דבר, התפוח נפל רחוק מהעץ?
"אבי הוא הדמות שהכי השפיעה עליי אי פעם".
- וילדיך?
"אני לא בטוח שהצביעו כמוני לליכוד בבחירות האחרונות, ולא שאלתי אותם".
פרדוקס הגיל
"היופי בגיל 60 פלוס הוא שהאגו כבר לא קיים. השגת את הכול ואתה רוצה לעשות דברים שחשובים לך, ולא להתעסק רק בהצלחה אישית. אתה הרבה יותר מחוסן משטויות מסביב, ולכן אתה מנהל טוב יותר. אני יותר משוחרר, פחות לחוץ, פחות פוחד מטעויות, פחות עסוק בקידומי האישי ובדרך שבה אזכר בהיסטוריה. מנהלים שחצו את גיל 60 לא פוחדים לקחת סיכונים, מקבלים ביתר קלות שגיאות, ומסוגלים להדריך וללוות את הדור הצעיר.
"הפוליטיקה מתבשלת אצלי כבר מספר שנים. אני בן 67, והבנתי שזה עכשיו או לעולם לא. הגיעה העת, כי אחר כך לא יהיה יותר".
דבר הפסיכיאטר
טוטאליות ואמונה מוחלטת בקדושת המטרה הם שם המשחק. נחישות ללא מעצורים המובילה לתוצאות פרקטיות. השמים הם הגבול עבורו. מים שקטים שחודרים עמוק, ולכן יאמרו מתנגדיו: עוצמתו במסוכנותו. ההופעה הממלכתית מטעה, בפנים בולדוזר שיעשה הכול להשיג מטרותיו. אין שום יכולת לשחרר ולהרפות. הוא נמר בעור כבש. לא שוכח ולא סולח. או שתאהבו או שתשנאו, אבל לא תוכלו להתעלם, גם אם תנסו.
אני לא יודע אם ישרוד בפוליטיקה, כי הוא יכול לעשות סיבוב פרסה אם לא ירגיש משפיע, ויש לו לאן לחזור. אם יישאר, הוא יכול להיות ההפתעה הפוליטית האמיתית של הממשלה הבאה, וייתכן שמי שלא רצה לראותו ממשיך רפורמה בתעשייה האווירית, ייאלץ לקבלו כשר ביטחון.
מה שבטוח, העץ היה מתגאה בתפוח.