מארגני כנס טד לא הצליחו לעכל את הרעיון המוזר. המומחה הישראלי בתחום מהפכת המידע בעידן הדיגיטלי, מי שבמקרה הטוב היה אמור להתפרע עם מצגת פאואר פוינט, התעקש להוביל שור לבמת אחד מכנסי ההרצאות היוקרתיים בעולם. ליאור צורף יצר באזז רב סביב הרצאתו, לא רק כשהצליח לנצח את התנגדותם של מארגני הכנס, אלא בעיקר בדרך שבה הצליח להמחיש לקהל את "חוכמת ההמונים". בעזרת השור שנשקל על הבמה, הוא הוכיח שהניחוש הממוצע של הקהל הוא המנבא הקרוב ביותר למשקלו האמיתי של השור.
"ליאור הוא דוגמה לדובר שהאימון איתו היה בעיקר על הניואנסים. אני אוהבת את התעוזה שלו", אומרת אביגיל טננבאום, מאמנת הדוברים של טד בארץ ובעולם. "המטרה שלי היא כמו בעבודה של במאי עם שחקן, להוציא את הטוב ביותר ממי שעומד מולי וללמד אותו כלים של תקשורת ומנהיגות. הדבר החשוב ביותר הוא לייצר השפעה חזקה על השומע".
טננבאום, 43, עוסקת כשבע שנים באימון מנהלים בכירים ובאימון דוברים של טד בעולם. מאז 2009, עם כינונו של הכנס הראשון בארץ, החלה לאמן גם את הדוברים בכנסים המקומיים, והיא המאמנת הרשמית של טד בישראל.
"אני מגיעה מעולם התיאטרון. למדתי באוניברסיטת תל אביב, כתבתי וביימתי הצגות לפרויקטים חינוכיים. ב-1999 עשיתי שינוי חד בקריירה ונסעתי לניו יורק יחד עם בעלי ובתי בת השלוש. למדתי תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת קולומביה, ועבדתי בחברה לייעוץ עסקי. יעצתי לחברות מהגדולות בעולם כגון מריל לינץ', נסטלה ודלויט. חיידק המשחק המשיך לקנן בי וב-2005 מצאתי את חברת TAI (The Actors Institute), שמשלבת תיאטרון עם העולם העסקי, ושם הכול התחבר. יכולתי להביא את עקרונות התיאטרון, בראייה של במאי, לעבודה באימון דוברים בכנסים.
"חזרנו לארץ בדיוק כשטד ארגנו כנס ראשון בישראל והציעו לי ולשותף שלי, מייקל וויטס, לאמן את הדוברים בכנס. הקמנו את הסניף הישראלי של TAI בארץ, ואז התחילה העבודה המשותפת בהדרכה והכנת דוברים לכנסים של טד בארץ ובעולם, בידיעה שאנחנו יכולים ליישם את הניסיון המגוון שלנו בפלטפורמה המיוחדת הזאת. ההצלחה הכבירה שלנו הייתה שכבר בכנס הראשון בארץ, שתי הרצאות של אנשים שאנחנו אימנו, נכנסו לשם".
כנסי ההרצאות של TED (ראשי התיבות של Technology, Entertainment & Design) החלו בשנת 1984 בקליפורניה והיו מוקדשים בתחילה לנושאי טכנולוגיה, בידור ועיצוב בלבד. היום יש באתר של טד מעל 1,400 הרצאות מהעולם במגוון נושאים וסך הצפיות בהן עבר את המיליארד. ההרצאה הויראלית ביותר היא של קן רובינסון, העוסקת ביצירתיות בחינוך ועומדת על יותר מ-14 מיליון צפיות.
- מה הייחוד של טד כבמה להצגת רעיון?
"ההרצאה מוגבלת ל-18 דקות, זמן מספיק על פי כריס אנדרסון, האוצר של טד, כדי לפתח רעיון שלם שיחזיק את תשומת לבו של הצופה מבלי לאבד אותו. הרעיון הוא לדמות אורך הפסקת קפה, הנמשכת פרק זמן דומה. משך הזמן מחייב את הדוברים להיות ממוקדים ביותר במסר, ומאחר שרובם רגילים להרצות זמן ארוך בהרבה, הם חייבים להתכונן ולתרגל התמקדות ברעיון אחד.
"הצגת רעיון במקסימום 18 דקות, שנגיש לכל אחד בעולם, בכל זמן, מצריכה קודם כל נושא שיעניין את הסטודנט בסין, האישה בצרפת והמנכ"ל באוסטרליה. דוגמה מצוינת לכך היא שמעון שטיינברג, שדיבר על הדברה ביולוגית: הדברת מזיקים ללא חומרים כימיים, בעזרת חרקים. כששטיינברג מספר בקריצה הומוריסטית 'סיפורי גבורה ביולוגיים' ותוך כדי מלווה את דבריו בתמונות משעשעות, הקהל נשבה בתיאורים והגיב בפרצי צחוק. זה היה הסרטון הראשון מישראל שטד העולמי הכניסו לאתר שלהם. למרות הנושא המיוחד, הרלוונטיות שלו הפכה כלל עולמית, גם לחקלאי בהודו וגם למי שקונה פלפלים בספרד.
"דבר נוסף הוא שלמרות שבכנס אתה מדבר מול 300 איש, בפועל אנשים יצפו בהרצאה בווידיאו מול המחשב האישי בצפייה אינטימית. במחשבה על מה אומרים ואיך אומרים צריך להתייחס לעובדה שבסופו של דבר אתה מדבר אל אדם אחד שמרוכז בך".
- מה הופך הרצאה לוויראלית?
"אימנתי מישהי שהתחבטה בשאלה איך תעביר ב-18 דקות נושא שהיא שוקדת עליו במשך 40 שנות מחקר. המטרה היא לא להעביר כמה שיותר מידע בכמה שפחות זמן. המטרה היא למצוא רעיון אחד, את הסלוגן של המהות המקצועית, שאליו צריך להוסיף את הסיפורים והחיזוקים הרלוונטיים. ההצלחה של ההרצאה תהיה בכך שאנשים היושבים בקהל יצליחו להעביר הלאה לכל דורש את עיקרי הרעיון שלה, בשניים-שלושה משפטים".
- מהי הדרך ליצירת הרושם הנכון?
"הרצאות מצולמות מאפשרות לצופים לא רק לקבל מידע יבש, אלא גם להיות מושפעים מהמכלול שמביא הדובר: מי האדם, מאיזו תרבות הגיע, מה מניע אותו, כיצד הוא מתחבר לסיפור שלו ומתרגש ממנו. כל המשתנים הללו מגבירים את הזדהות הקהל עם הדוברים וגם את ההשפעה וה'דביקות' של המסרים.
"אם מישהו ידבר איתך 18 דקות על כך שאת צריכה לעשות פריצת דרך ושינוי בחייך, זה ייתפס כהטפה יומרנית. לעומת זאת, אם מישהו יספר את הסיפור שלו, עם דוגמאות מחוויית החיים שלו, זה ייצר אימפקט אדיר.
"המוטו בהרצאה של חנוך פיבן, לדוגמה, הוא איך בכל פעם שהוא נתקל בקיר במהלך חייו, הוא מצא דרך יצירתית למנף את עצמו ולא ויתר על הסיכוי להצליח. כשהבין שהוא צייר טוב, אך לא עילוי, הוא מצא את החדשנות שבו, ציור בחפצים. הוא מדגים את השינוי שהביא להצלחה שלו דרך סיפורים קטנים מחייו. הקהל נמצא בתחושה שהכול אפשרי ושתמיד נמצא פתרון, הוא מבין את התמה באופן פרקטי ומתחבר אליה.
"ההרצאה של דן אריאלי, פרופסור לכלכלה התנהגותית, על ההתנהגות הלא רציונלית שלנו, היא אחת ההרצאות הפופולריות ביותר בטד. היא כזו מפני שהיא גורמת לנו להרגיש טוב. הוא מסביר ומדגים בפשטות רעיונות מורכבים, כך שהצופה מרגיש אינטליגנטי. כשהוא מדבר על 'אפקט איקאה' - כיצד אנו מתאהבים ברהיט שלנו רק כי אנחנו הרכבנו אותו - אנחנו בעצם לומדים משהו חדש שמתחבר למשהו הגיוני שאנו כבר יודעים, שכבר קיים אצלנו בתת מודע".
מנכ"ל על הבמה
החיבור הזה, מאפיינת טננבוים, עובד היטב גם בעולם העסקים. "תכונות של מנהל טוב, של העברת פרזנטציה טובה, הן אותן תכונות שעליהן עובדים בטד. התנהגות כפרסונה בעולם העסקי חופפת לכללים של הרצאה".
- באיזה מובן?
"אופן הצגת הדברים משנה את האימפקט מקצה לקצה. מנהל צעיר הציג פרזנטציה לעובדים בחברה שבה החל לעבוד כסמנכ"ל כספים, העובדים לא גילו עניין והתנגדו לתוכנית באופן גורף. היו לי איתו מספר מפגשים, שבהם הסברתי לו שבתהליך שעשה חסרה האינטראקציה עם העובדים. הוא לא עצר לרגע לחשוב מי הקהל שלו. אלה אנשים שעובדים 30 שנה והוא מנהל צעיר וחדש שמגיע ומנחית עליהם שינוי גורף.
"הוא החליט להמחיש לעובדים את היתרונות בתוכנית דרך דוגמה מענף הקפיצה לגובה. בעבר ניתן היה לקפוץ לגובה רק בסגנון מספרת, שאפשר להגיע לשיא מוגבל ביותר. באולימפיאדת מקסיקו הקופץ האמריקאי דיק פוסברי הדהים את הענף באמצעות סגנון קפיצה חדש לגמרי - הוא העביר קודם את הראש והכתפיים מעל הרף, ורק אחר כך את הגב. הקפיצה הזו הפכה ברבות השנים לסגנון היחידי בענף, והביאה לשיפור עצום בשיאיו.
"הדוגמה הזו מלמדת שגם נתונים יבשים עשויים לעניין בזכות הסיפור שמחובר אליהם.הרעיון היה להמחיש לעובדים שאם ימשיכו בדרך הפעולה הישנה ההישגים שיגיעו אליהם יהיו מוגבלים. אם הם ברוצים לעשות 'קפיצה' משמעותית, הם צריכים לשנות את הדרך שבה הם רואים את הדברים.
"לאנשים קשה לקבל את הרעיון של לספר סיפור. מנכ"לים תמהים, מה פתאום אנשים רציניים ושקולים כמותם יספרו סיפור על הבמה או בישיבה. לאט לאט הם לומדים איך להשתמש בטרמינולוגיה אחרת, בסיפור ככלי שלא מאיים על התדמית הרצינית שלהם, אלא משרת אותה".
- יש הבדל בעבודה עם נשים מנהלות?
"לנשים קשה יותר למצוא את האיזון. לאשר את הרכות שלהן. הן הגיעו למקום גבוה בקריירה בזכות היותן נוקשות ונחושות, וכעת הן צריכות ללמוד לשחרר. נשיות היא כוח ולא מכשלה, ולכן צריך ללמוד להראות את המכלול: נחישות עם רכות. האימון מתמקד ביכולת שלהן לפתור את הדיסוננס הזה.
"אימנתי דוברת העוסקת בייעוץ זוגי ומשפחתי. בכל חזרה גנרלית שעשינו ברגע שדיברה על אמא שלה היא החלה לבכות. היא חששה שזה יקרה לה גם על הבמה. אמרתי לה שלבכי בהחלט יש מקום, והוא מעיד על החיבור לרעיון. כשזה קורה תביטי לקהל בעיניים ותנשמי. לך זה ייראה כנצח, אבל הקהל מכיל את הרגש הזה והוא יזדהה איתך. בהרצאה, הקהל הריע לה והסרטון הגיע ל-80 אלף צפיות. היא הצליחה לרגש אנשים דרך המסך. הם ראו את האדם מעבר למידע שהציגה".
פרדוקס הגיל
"סביב גיל 40 אנו מוותרים על החשש, מסכימים לשחרר את האגו ואומרים, 'מה אכפת לי מה יגידו', אנו לא חוששים מהתגובה. בנקודה הזו מתרחשות הקפיצות האמיתיות.
"עבדתי עם בנקאית מחו"ל שהבנק ביקש שתעבוד על האפקטיביות שלה בדיבור. חלק מהאימון היה להתחבר למה שהיא אומרת. בדרך היא הבינה שהיא בעצם לא מתחברת למסרים הללו יותר. בעקבות התהליך עזבה את הבנק ופנתה להוראה.
"הרבה צעירים חוששים לדבר בגלל הפחד שלא יקחו אותם ברצינות. מצד שני הייתה לי מנכ"לית בכירה, שהחליטה בגיל 45 לעזוב ולנהל סטארט-אפ צעיר. היא מצאה עצמה מסתובבת בעולם לטובת גיוס כסף וחששה מתגובת האחרים. הראיתי לה את יתרונה הרב בעיני המגייסים האחרים. אם את, בעלת הידע, הניסיון, המעמד והכסף, משקיעה זמן בגיוס הכספים, כנראה שזה באמת כדאי. את מחזקת אותם ומעוררת בהם השראה. הצלחה היא לא לחשוב על החיסרון בגיל, אלא על חשיפת היתרונות".