ממשלת צרפת החליטה להעלות בחדות את המס על שמן דקלים, בטענה כי זה מוצר לא בריא. משרד הבריאות ניסה לשכנע את הציבור בכל דרך כי המס ראוי לתמיכה ציבורית לפחות כמו המסים שהוטלו על סיגריות. אלא שלמרות ניסיונות השכנוע שהמס נועד לטובתו, הממשלה חטפה קיתונות של ביקורות, כיוון שהתברר כי המס יגרום לעלייה משמעותית במחיר ממרח הנוטלה האהוב.
הצרפתים, ילדים ומבוגרים, הם צרכני הנוטלה הגדולים בעולם - יותר מרבע מכמות הנוטלה העולמית. הם רוצים לאכול את הממרח המתוק בלי לחשוב על מה הוא מכיל, ולא לקבל מהממשלה "סדרת חינוך" על ההשפעות המזיקות של הרכבו התזונתי.
המאבק ב"חוק הנוטלה" התרחב אחרי שהתברר כי יצרנים צרפתים מקדמים את החוק כדי להגדיל את מכירות השמנים וכן מוצרים אחרים מתוצרתם, על חשבון הנוטלה שמיוצר באיטליה.
כאשר התברר כי בעצם לא טובת הציבור מעניינת את הממשלה, אלא טובת העסקים הגדולים, המחאה הציבורית הובילה לכך שהפרלמנט הצרפתי מרד בנשיא פרנסואה הולנד, הראה לממשלה מאיפה מרוח הסנדוויץ' ושלח את החוק לעזאזל.
נגד תעריפי החשמל בגרמניה
הדוגמה השנייה היא מגרמניה. בעקבות רעידת האדמה ביפן, ממשלת גרמניה החליטה לסגור את תחנות הכוח הגרעיניות ולקדם את ייצור החשמל הסולארי (מהשמש) על-ידי הענקת סובסידיות ליצרנים.
הסובסידיות הן כל-כך אטרקטיביות, שמפעלים שקודם היו לא רווחיים, בשל צריכת כמויות חשמל עצומות, הפכו לרווחיים בעזרת המימון להקמת מתקנים סולאריים על הגגות.
בעקבות זאת, הממשלה נאלצת לשלם סכומים הרבה יותר גבוהים ממה שתכננה ליצרני החשמל, מה שאילץ אותה להעלות את מחירי החשמל לצרכנים.
אזרחי גרמניה, הצרכנים, שלא הבינו מדוע הם נדרשים פתאום לשלם הרבה יותר עבור החשמל, החלו למחות. היות שהממשלה, בראשות הקנצלרית אנגלה מרקל, חששה כי ייקור החשמל יפגע בסיכויי הבחירות שלה, היא נזכרה "פתאום" שיש לדאוג לשיפור בריאות הציבור, והדרך לעשות זאת היא על-ידי ביטול התשלום לביקור אצל רופאים - שנועד במקור לצמצם את הלחץ הרב במרפאות.
"המס" הזה עורר הרבה עוינות, כיוון שהוא נתפס כתשלום שפוגע באוכלוסייה המבוגרת והחלשה. ביטול "חוק התשלום לרופא" גרף הצלחה מסחררת, כיוון שהממשלה הצליחה בו-זמנית גם להעלות את מחירי החשמל וגם לזכות באהדה ציבורית.
עם זאת, האהדה הציבורית שלה זכה חוק הרפואה בגרמניה, לא מסתירה - כמו במקרה של חוק הנוטלה בצרפת - את העובדה כי בדרך-כלל טובת הציבור אינה השיקול העיקרי שמניע ממשלות לבצע פעולות מסוימות, גם אם הממשלות "מתחייבות" שזה האינטרס היחיד שלהן. הדבר נכון במיוחד בתקופה של בחירות.
* הכותב הוא כלכלן במכללה האקדמית נתניה.