לממשלת נתניהו מגיע פרס ישראל. לא על הישגיה הכלכליים, שכן היא הכניסה עוד ילדים ועוד משפחות לקו העוני, לא על הישגיה החברתיים, שכן היא הגבירה את האפלייה, השנאה והגזענות בישראל, וודאי לא על הישגיה הסביבתיים, שכן היא ניסתה בכל הזדמנות אפשרית לחסל את השטחים הפתוחים ולפגוע בבריאותנו באמצעות עידוד הנסיעה ברכב פרטי.
לממשלת נתניהו מגיע פרס ישראל לספרות, על הסיפורים המדהימים שהיא ניסתה ומנסה למכור לנו, אזרחי המדינה בארבע השנים האחרונות.
ח"כ מירי רגב הפכה בשנים האחרונות מדוברת צה"ל לדוברת הליכוד. היא עושה זאת בנחישות ובסגנון ייחודי. במאמר כאן היא העלתה שתי טענות מרכזיות - האחת שכלכלת ישראל יציבה, והשנייה שממשלת נתניהו מאמינה בחמלה חברתית. זהו סיפור יפה, שכמו כל סיפור משולבים בו גיבורים - המגזר העסקי, ונבלים - המגזר הציבורי והציבור אותו הוא משרת. ככל שנחזק את הגיבור ונחליש את הנבל, כך יגדלו סיכויינו לסוף טוב. כלומר, אומר הימין, הדרך להגיע לחברה שוויונית וצודקת היא חיסול השירותים החברתיים, הסרת הרגולציה שמטרתה לשמור על האזרחים, והקטנת מחויבותה של המדינה לאזרחים. איך תיווצר אז חברה שוויונית וצודקת? כמו בסיפורים, זה יקרה כדרך קסם.
הנה הקסם
אבל הסיפור האמיתי שונה לגמרי. בעשור האחרון קטנה ההשקעה הציבורית ביחס לתוצר בכמעט שבעה אחוזים. במקום ליהנות מרווחי הגז, ים המלח, הפוספטים והבנקים, ולנצלם לחיזוק השירותים החברתיים, המשיכה ממשלת נתניהו להעביר את נכסי הציבור לבעלי הון ותאגידים בינלאומיים שניתבו את הרווח לכיסם הפרטי. וכך, באותו היום שהבנקים הכריזו על רווחי שיא הנשענים ברובם על עמלות מנופחות, פורסם גם שמספר המשפחות העניות גדל גם הוא, ושיותר משליש מילדי ישראל נמצאים מתחת לקו העוני.
בקמפיין הבחירות שלנו, אך בעצם לאורך כל השנה, חד"ש העלתה הצעות מרחיקות לכת, הפוכות בכיוונן ממדיניות ממשלת נתניהו. חשוב לעמוד גם על ההבדלים בינן לבין ההצעות של מפלגת העבודה, למרות שח"כ רגב מקפידה לשים אותנו באותו הסל.
כפי שחד"ש אינה מקנאת בהוגו צ'אבס, כך היא גם ממש לא מתגעגעת לימי מפא"י. החזון של חד"ש לכלכלה המתחילה בעובדים אינו שלטון פקידותי מנופח שדואג לאינטרסים של מקורבים על חשבון טובת הכלל, כפי שידענו תחת שלטון מפא"י ההיסטורית. בעבר, מפא"י אכן יצרה כאן שלטון של הביורוקרטיה. גם היום, העבודה ממשיכה בהתנהלות האנטי-דמוקרטית במקומות בהם היא שולטת - מההסתדרות הכללית של עופר עיני ועד עיריית תל אביב בראשות רון חולדאי. התפיסה שלנו אחרת לגמרי. לנו ברור שלא ייתכן סוציאליזם בלי דמוקרטיה. לא ייתכן סוציאליזם בלי שקיפות. לא ייתכן סוציאליזם בלי מעורבות אמיתית של עובדים בניהול. זו איננה דרכה של העבודה. זו דרך שונה לחלוטין.
שני ערכים סוציאליסטים
במקביל חד"ש דוחה לגמרי את הטענה שאם רק ניתן לשוק לעשות את שלו, הכל יהיה בסדר. עובדה, ממשלת נתניהו הפריטה לדעת, צמצמה דרסטית את השירותים החברתיים הניתנים לאזרחים, וסירבה לחקיקה שבכוחה לתת פתרונות ממשלתיים לבעיות המובנות בשוק הדיור למשל. האם כל זה עזר? למי בדיוק?
החזון הסוציאליסטי של חד"ש מעוגן בשני ערכים שהליכוד הכריז עליהם מלחמת חורמה - שקיפות ודמוקרטיה. אנו טוענים שלמדינה קיימת אחריות בסיסית כלפי אזרחיה. המגזר הציבורי הוא חיוני. למרות הכפשות הימין, במגזר הציבורי קיימים גם אנשים נפלאים ויצירתיים שעובדים ימים כלילות על מנת ליצור פה מקום טוב יותר. אך המגזר הציבורי באמת חייב להיות הרבה יותר שקוף והרבה יותר דמוקרטי, כדי שהוא יהיה ציבורי באמת.
ברוח זו קידמתי והעברתי מספר חוקים שהופכים את החלטות רשות מקרקעי ישראל לנגישים ברשת, שמייצרים מנגנוני דיווח עצמי שקופים ונגישים של המזהמים במדינה, וחוקים שמחזקים את הייצוג של הארגונים החברתיים והסביבתיים בתהליכי קבלת ההחלטות. חוקים מסוג זה תורמים לשינוי האינטרסים שהשלטון משרת: במקום נדל"ניסטים - נזקקי הדיור; במקום ברוני הגז - תושבי הפריפריה; ובמקום אנשי מנגנונים מפלגתיים - הציבור הרחב.
אכן. הסוציאליזם שלנו מבקש לאתגר. אסור להחזיר אותו לקופסאות העבר של מפא"י או של מודלים אחרים שכשלו. אלה שייכים לעבר. צריך ללמוד את העבר. לא לחזור אליו ולא להתגעגע לו. צריך לבנות כאן משהו אחר - עתיד של מקשום שבאמת טוב לחיות בו, מקום לכולנו.