ינואר 2009 היה החודש הטוב בחייו של עמרי כספי. הרוקי מיבנה שעשה את הבלתי יאומן כישראלי הראשון שמגיע ל-NBA, הפך לשחקן חמישייה בסקרמנטו, ולשחקן לגיטימי בליגה הטובה בעולם. באותו חודש הוא העמיד ממוצעים פנטסטיים של 14.1 נק', 5 ריב' ו-1.4 אס' למשחק, ויותר מ-43% מהשלוש. ההייפ היה בשיאו, סופרלטיבים נשפכו, וחלקנו בתקשורת הספורט לא היסס להצהיר שעמרי שודרג מתפקיד הסינדרלה, לגרסה הבאה של דירק נוביצקי. ארבע שנים בדיוק חלפו מאז, וכספי מוצא את עצמו כעת בנקודה אחרת לגמרי: שחקן שבקושי נספר בקליבלנד קבאלירס, קבוצה בעלת המאזן השני הכי גרוע ב-NBA העונה; שחקן שצריך להוכיח עצמו מדי יום כמעט מאפס.
אחרי ארבע שנים, שתי קבוצות ושני מאמנים שאיתם לא הסתדר, יסיים בקיץ כספי את החוזה שלו (בקליבלנד, או בקבוצה אחרת שתיקח אותו בטרייד), כשפניו נשואות לצומת הדרכים החשוב בקריירה שלה: האם להמשיך ב-NBA, ולקבל חוזה נמוך יחסית (חצי מיליון עד מיליון דולר בשנה), או לשוב לחממה האירופית - למכבי ת"א שכמובן תקלוט אותו בזרועות פתוחות או לכל מועדון יורוליג אחר שבו יוכל לעשות כסף גדול הרבה יותר. מה יהיו השיקולים של שלו בלקיחת ההחלטה הזאת, ואיך הוא בכלל הגיע למצב שחלום ה-NBA הולך ונמוג לו מול העיניים?
***
לחוסר ההצלחה של כספי לבסס עצמו כשחקן NBA שמצדיק את בחירתו בסיבוב הראשון בדראפט יש השלכות רבות. מבט על בחירות הסיבוב הראשון בעשור האחרון מגלה כי אין שחקנים שתפוקתם משנה לשנה במהלך החוזה הראשון ירדה בצורה דראסטית, כפי שירדה אצל כספי. ירידה עקבית ותלולה בכל אחת מארבע השנים ששיחק ב-NBA. מ-10.3 נק' ו-4.5 ריב' ב-25 דקות כרוקי, עד ל-4.9 נק' ו-2.5 ריב' ב-13.3 דקות העונה (ר' טבלה). מרבית שחקני השנה הראשונה שנכנסים לליגה עושים את הכיוון ההפוך מבחינה מספרית.
יתרה מכך, אחרי 93 משחקים בחמישייה בסקרמנטו ובקליבלנד, עמרי פתח העונה רק פעם אחת בלבד בחמישייה של ביירון סקוט, מאמנו בקאבס. וכפי שיחסיו עם מאמנו בקינגס, פול ווסטפול, היו רחוקים מלהיות אידיאלים, גם יחסיו עם סקוט אינם טובים, בלשון המעטה. לכאורה, הסיטואציות אליהן הגיע עמרי נוחות לשחקן בינלאומי שמבקש לדרוס רגל בדלת שנפתחה בפניו: קבוצות קטנות יחסית שאינן נאבקות על מקום בפלייאוף או בעלות שאיפות לנצח מיידית, אלא רואות בפיתוח שחקנים ערך עליון. בנוסף, ווסטפול וסקוט הם שחקני עבר, ועמרי נהנה מיחסים מצוינים עם מקבלי ההחלטות בהנהלות הקינגס והקאבס (את ג'ף פטרי, ג'נרל-מנג'ר הקינגס, הגדיר כ"אבא"). אבל בארה"ב מחפשים את הערך המוסף שכל שחקן לומד להביא עמו, את השיפור ביכולות מדי עונה.
בזמן שמולו התחרו דונטה גרין ואלונזו ג'י - שחקנים נוחים למדי ולא בקליבר גדול - עמרי כמעט ולא שיפר מאומה במשחקו, והפסיד. הוא לא למד את השליטה בכדור שדרש ווסטפול לראות, לא את יכולת החדירה ואת עבודת הרגליים ומיצוב הגוף בהגנה מול שחקן אתלטי בהרבה שמבקש לתקוף בדרך לסל. גם את את האול-אראונד גיים שסקוט מבקש לקבל משחקניו בעמדות הפורוורד. משחקן שלקח 70% מזריקותיו לסל ל-2 נק' עם הגעתו לליגה, הפך כספי לספוט-אפ שוטר שמחכה על קו השלוש ולוקח העונה כמעט 50% מהזריקות מחוץ לקשת. זה יכול לעבוד באירופה, לא בליגה המקדשת את היכולת האישית, בטח מכאלו שגובהם 2.06 מטרים.
***
מצבו של כספי בשוק השחקנים אינו רע כפי שנדמה. עיתונאי NBA המכסים את הליגה באופן יומיומי מספרים שלאחרונה שוחחו 6 קבוצות עם כריס גראנט, הג'נרל-מנג'ר של הקאבס, והזכירו את כספי כאופציה להיכלל בטרייד כזה או אחר. הבעיה העיקרית היא שמרביתן עשו זאת כשמוקד העסקה היה שחקן אחר - וכספי הוזכר בהן כנדוניה בלבד. קבוצה שתביא אותו תחת הסטטוס הזה לא בהכרח תיתן לו את דקות המשחק שהוא מחפש, והמפולת שלו לא תיעצר.
כספי מפוכח ומחושב מאד. הוא מודע לשני התאריכים הגורליים העומדים בפניו: קודם כל תום מועד ההעברות ב-21 בפברואר, ואז תחילת יולי, אז ייפתח שוב השוק. אם יסיים את חוזה הרוקי בקליבלנד כפרסונה נון-גראטה אצל סקוט, יהפוך בקיץ, עם תום חוזהו, לשחקן חופשי מוגבל (לקליבלנד תהיה אופציה להשוות כל הצעה שיקבל כדי להשאירו), ויגיע לשוק כמניה בנפילה. לכן, סביר להניח שטרייד שלו מחוץ לקליבלנד יתרחש בקרוב.
בניגוד ל-2009, הפעם "הישראליות" והקהילה היהודית החמה יהוו פקטורים פחות משמעותיים עד לא קיימים מבחינת הקבוצות שירצו את שירותיו, בטח כשאלו ייקחו בחשבון את הממוצעים המידרדרים, והסיפורים על יחסיו הרעועים עם מאמניו. כלפי חוץ לכספי כמעט ולא היו נפילות בדמות אמירות פומביות נגד סקוט, אבל בשיחות עם מקורביו אמר לא פעם כי אהבה או הערכה של ממש אין ביניהם. "אחרי חצי העונה הראשונה בסקרמנטו כבר החלו הסדקים, אולם ראשי הקבוצות בליגה ידעו שווסטפול הוא מאמן בעל קבלת החלטות מוזרה לעיתים, ושטייריק אוואנס לא ממש שחקן שעושה את אלו לידו טובים יותר", מנתח עיתונאי אמריקאי שמסקר את הקאבס. "במקרה של כספי אנחנו מדברים על שתי סיטואציות שונות שהיו לו, עם שני מאמנים מאסכולות אחרות ועדיין כאלו שיודעים לעבוד עם שחקנים צעירים. כך שיותר קשה לקבל את ההנחה שעמרי הוא הקורבן. זה ה-NBA, הוא זה שצריך לגרום למאמניו ללכת איתו".
שימי ריגר, פרשן ערוץ הספורט וחבר קרוב של שמעון כספי, אביו של עמרי, טוען אחרת: "עמרי חייב לשחק יותר ואי אפשר להצליח עם עשר דקות פה ושם בגארבג'-טיים. הסיטואציה שלו לא טובה כרגע וזה ברור. הוא משחק אצל סקוט שהוא מאמן טוב אבל מוזר, כזה שלא מחזיק מעמד בקבוצות לאורך שנים. הג'נרל-מנג'ר של קליבלנד לא יודע מה לעשות, הוא ביקש מסקוט לתת לו צ'אנס, אבל זה לא קורה. לסקוט אין גם יחסי אנוש טובים וזה דבר ידוע בליגה". לגבי אפשרות המעבר של כספי, אומר ריגר: "הסיטואציה מסובכת כרגע. קליבלנד מדברת עם קבוצות אחרות על עסקאות וגם שמו של עמרי נכלל שם, אבל הם רוצים יותר מדי בשבילו. יש בליגה מספיק קבוצות שיודעות שהוא יהיה פנוי בסוף השנה, אבל ב-NBA אי אפשר לדעת מה יקרה".
***
הפקטור המכריע שיקבע בסופו של דבר את המשך דרכו של כספי הוא הסוכן ליאון רוז - מי ששימש בעבר כסוכנו של לברון ג'יימס, והפורטפוליו שלו כולל שחקנים המשתכרים העונה סך של 98.39 מיליון דולר, ביניהם כרמלו אנתוני וכריס פול. יחד עם סטיבן היומן, העובד עמו על "תיק כספי", נחשבים השניים לכוח מהגדולים בליגה, מה שהפך את עמרי לשחקן היחיד שעבר בטרייד רגע לפני תחילת השביתה בקיץ 2011. קשריו הענפים וארוכי השנים של רוז בליגה יכולים לדחוס את כספי בטרייד מקליבלנד בשבועות הקרובים לפני הגעת הדד-ליין להעברות. נוכחותו של רוז מאפילה על כל שורה סטטיסטית רעה של כספי.
למרות היעלמות ההייפ והנחיתה הכואבת למציאות, כספי הוא עדיין שחקן NBA ויש לו את הכלים להישאר כזה גם כשתיפתח העונה הבאה. תפקידו העתידי במחזה אינו ברור. כנראה שחלומנו על הנוביצקי הבא התבדה, אך גם שחקנים כריק ברונסון (9 שנים בליגה, 337 משחקים שרובם כרכז שלישי, בין היתר בניקס, בבולס ובסלטיקס) ושון מארקס (במשך עשור סנטר שלישי בשש קבוצות שונות, בהן הספרס ומיאמי), יכולים להוות מודל בשביל כספי. שחקנים שבנו קריירה ארוכה ועתירת דולרים מההבנה וההפנמה שהם לא יותר מרול-פליירס בליגה הזאת.
מי שמכיר מספיק טוב את כספי, יודע שאופיו הלוחמני לא יגרום לו לוותר כל כך מהר בגילו הצעיר (24) על הליגה הטובה בעולם. זמנו לעשות את הכסף גדול ברוסיה, ספרד או תל-אביב עוד יגיע. ומי שמכיר מספיק טוב את ליאון רוז וסטיבן היומן, יודע שבמובן הזה כספי יכול להיות רגוע.