כמה שווה לכם ידיעה ביטחונית? כמה כסף תשימו, עכשיו במזומן, כדי לדעת אם המפקד של הבן שלכם מתעלל בו בטירונות? וכמה תסכימו להשקיע כדי לשמוע איך מתנהג הרמטכ"ל בלשכתו וכיצד היחסים שלו עם שר הביטחון משפיעים על קבלת ההחלטות במדינה? עכשיו, כשעניתם על כל זה, כמה הייתם משלמים על שירותיה של כתבת כמו כרמלה מנשה? בכמה הייתה משערכים את חשיבותה, בשקלים? זרקו מספר.
דוח לא הוגן
דוח "שיאני השכר במגזר הציבורי", שפורסם השבוע, אמנם הכרחי בכל הנוגע להוצאות הכסף הציבורי, אך הוא מניפולטיבי ולא הוגן. בכל הקשור להוצאות השכר ברשות השידור, הוא מוכיח שוב את האנומליה בהיותו של גוף תקשורת גם גוף ציבורי בישראל.
הרי במקביל לדוח השכר, לא יוצא דוח המפרט את מספר שיחות הטלפון של חיילים שפוטרו בזמן שירות המילואים להם עונה הכתבת הביטחונית של רשת ב', לא מספר הפרסים שקיבלה, ולא מפורטות השעות בהן סיכנה את חייה ב-25 השנים האחרונות במערכות ישראל השונות.
כל שקל מ-40 אלף השקלים (ברוטו) שמרוויחה כרמלה מנשה בחודש מגיע לה. ולא רק לה. גם לקומץ העיתונאים הבכירים ברשות השידור, שאם יש סיבה בגינה ראוי לשלם אגרה, זה בגלל העבודה שהם וחבריהם הזוטרים יותר עושים, שבקלות היה אפשר לקנות אותה בהרבה יותר בערוצים המסחריים.
בואו ניקח את עודד שחר, ששכרו הוא הגבוה מבין העיתונאים האחרים. שחר, שציין בשנה שעברה את שנתו ה-30 ברשות השידור, עוד העניק ניתוח כלכלי לצופי מבט בזמן האינפלציה הגדולה של שנות השמונים.
נכון, שחר מטיף לסוציאליזם ולהגבלת שכר הבכירים במשק, בעודו מרוויח כ-50 אלף שקל. אבל ראש הדסק הכלכלי של ערוץ 1 ממשיך לעבוד היום ב-4 עבודות שונות לפחות ברשות, בדיוק כמו ביום הראשון לעבודתו.
שחר הוא פרשן כלכלי, מגיש "פוליטיקה", מגיש פינות ברשת ב' וממלא-מקום בהגשה השוטפת. לא מזמן מילא מקום מדי יום במהדורת "מבט", ולא קיבל על כך שכר נוסף. האם לא מגיע לאדם כזה, עם מידת השפעתו הרחבה על תפיסת העולם של כה רבים לאורך השנים, להרוויח בגילו ובמעמדו 50 אלף שקל?
יש לאן לשאוף
איכות והישגים שווים כסף. זה נכון לכל תחום, ועל אחת כמה וכמה בעיתונות. אסור לחוש צער לרגע לנוכח שכר שניתן לאדם בעבור ידע, ניסיון מקצועי ומשקל סגולי. עיתונאי מתחיל (גם 10 שנים יכול להיקרא מתחיל) ברשות השידור מרוויח בין 6,000 ל-8,000 שקל (ברוטו).
עיתונאי ותיק מעט יותר, שרץ בקו האש במבצע "עמוד ענן", מרוויח 12-13 אלף שקל. מגישה פעילה ביותר מגיעה לרמת שכר של מחלקת תה. כמה בריא וחשוב שיש להם אל מי להרים מבט - שחר, מנשה, איילה חסון, גאולה אבן, יעקב אחימאיר העצום - ולהגיד, יום אחד נהיה הם.
כשאנחנו רואים שאדם כמו עודד גרנות, פרשן לענייני ערבים בעל שם עולמי המצוי בעשור הרביעי שלו בתחום, מרוויח למעלה מ-50 אלף שקל (מעט פחות ממקבילו בערוץ 2), אנחנו לא צריכים להחמיץ פנים, אלא להריע.
צרות-העין והאיבה כלפי השכבה העיתונאית הבכירה בעיתונות מחסלת גם את השכבות הנמוכות יותר. היא מעודדת מערכות נאבקות כלכלית להישען על עובדים ארעיים, לשאוב דיווחי פייסבוק וטוויטר חינמיים, ולהציגם כעיתונות.
אלה הולכים וממלאים באמתלת עלויות את מקומה של העיתונות המקצועית, המעמיקה והיסודית. אלא שתג המחיר שלה המוגדר בתלושי השכר, נופל בעשרות מונים מערכה האמיתי.