הסנטור הרפובליקני רנד פול, מתנגד מושבע לתכנית סיוע החוץ של ארה"ב ויקיר זרם מסיבת התה, קרא לראש הממשלה, בנימין נתניהו, לוותר על הסיוע הצבאי האמריקני לישראל, בפגישה בלשכת רה"מ שלשום (ב'). כך מסר ל"גלובס" מקור פרו-ישראלי בוושינגטון.
פול נפגש גם עם הנשיא שמעון פרס ועם כמה פוליטיקאים, בכללם נפתלי בנט (ראו ידיעה נפרדת על בנט). לשכת נתניהו לא פרסמה שום הודעה על הפגישה עם הסנטור, אך המקור בוושינגטון אמר, כי קריאתו של פול לנתניהו היא שיחת היום באייפ"ק, השדולה הפרו-ישראלית בארה"ב, ובשגרירות ישראל בושינגטון.
המקור ידע לספר, כי בפגישה הרחיב פול את הדיבור על המצוקה התקציבית הקשה בארה"ב והזכיר לנתניהו את נאומו לפני הקונגרס ב-1996, שבו הוא הודיע על כוונת ישראל להפסיק בהדרגה את הסיוע הכלכלי האמריקני. הסנטור הציע לנתניהו לנקוט עתה יזמה דומה להפסקת הסיוע הצבאי והבטיח לו שהיא תתקבל בהתלהבות בארה"ב ותחזק את עבותות הידידות בין שתי המדינות. נתניהו לא השמיע כל תגובה מחייבת בשיחה עם פול, אך לדברי אנשים שמודעים לדעותיו, רה"מ מודע לבעייתיות של המשך הסיוע בעידן שבו הגירעון התקציבי בארה"ב הולך ותופח.
למעשה, ביקורו של פול בישראל עמד בסימן קריאתו להפסקת הסיוע. הוא נשא נאום על כך במכון ירושלים לחקר שווקים, מכון חשיבה שדוגל בהקטנת המעורבות הממשלתית במשק. ככל שידוע, זו הפעם הראשונה שמחוקק אמריקני מנהל בישראל קמפיין להפסקת הסיוע. הנאום לא סוקר במדיה בישראל, למעט דיווח ב"ג'רוזלם פוסט", אך הוא זכה להבלטה רבה בארה"ב על רקע קרבות התקציב בוושינגטון.
משקלו הסגולי של פול בזירה הפוליטית האמריקנית עלה באחרונה. הוא צורף בשבוע שעבר לועדת החוץ של הסנט ויש הערכות שבדעתו להתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב ב-2016.
המועצה הדמוקרטית היהודית הארצית (NJDC), גוף של המפלגה הדמוקרטית, מתחה ביקורת קשה על דברי פול בישראל. "כפי שאמרנו פעמים רבות בעבר, השקפותיו המוטעות של פול על הסיוע לישראל פשוט שגויות, חד וחלק, ואינן משקפות את מגוון ההטבות שטמונות בסיוע", אמר נשיא המועצה, דיוויד הריס. "... מינויו של פול לועדת החוץ של הסנט יעניק לו פלטפורמה גדולה יותר שממנה יוכל לפלוט את השקפותיו הרדיקליות".
ישראל מקבלת מארה"ב כשלושה מיליארד דולר בשנה כסיוע צבאי: כ-76% מסכום זה חייבת ישראל לנתב לרכש מחברות ביטחוניות אמריקניות. כ-24% יכולה ישראל להזרים לייצור מקומי בישראל.
לפי דיווחים ב"אסושיאייטד פרס" וב"פוסט", אמר פול בכנס בירושלים, כי הסיוע האמריקני לישראל צריך להסתיים בהדרגה. הוא הודה, שבשלב זה דעתו היא "דעת מיעוט" והביע ספק שהוא יזכה לראות בחייו הצבעה של הקונגרס להפסקת הסיוע. "לא נראה לי סביר שהדברים ישתנו, אך אני חושב שכדאי לדבר על זה", אמר המחוקק.
הוא הדגיש, כי ארה"ב עודה, ותמיד תהיה, ידידה של ישראל, אך, לדבריו, "יהיה קשה יותר ויותר להיות ידיד אם הכסף נגמר לנו.... יהיה קשה יותר להגן על ישראל אם נהרוס את ארצנו שלנו בתהליך. אני חושב שיהיו השלכות משמעותיות להמשך קיומם של גרעונות מסיביים".
דבר אחד הוא לתת סיוע חוץ מכספים שעומדים לרשותה של ארה"ב בחסכונות, אך אלה כבר אינם קיימים; דבר אחר לגמרי הוא ללוות כסף כדי לתת סיוע למדינות זרות, אמר פול. "מבחינתי, השאלה היתה תמיד האם זה הגיוני שנלווה כסף מסין כדי לתת אותו לפקיסטאן".
הסנטור הדגיש, כי הוא מבחין בין מדינות כפקיסטאן, לוב ומצרים, שאינן בעלות ברית של ארה"ב, לבין ישראל, בעלת ברית. הוא ציין שהוא מצדד בגמילה הדרגתית מהסיוע. "הייתי פועל במהירות רבה יותר (להפסקת סיוע) לאויבותיה של ישראל ושל ארה"ב... לגבי ישראל, הדבר צריך להיעשות בהדרגה".
כמו בשיחתו עם נתניהו, הזכיר פול בנאומו בירושלים את נאום רה"מ בקונגרס ב-1996. הוא טען שהפחתת הסיוע רק תועיל לישראל פני שהיא תיתן תנופה לתעשיות הביטחוניות המקומיות ותקדם את עצמאותה של ישראל וריבונותה. הסנטור שאל האם הסיוע האמריקני אינו פוגע ביכולתה של ישראל לקבל החלטות כראות עיניה והאם "הכסף שלנו לא מעכיר לפעמים את ריבונותה של ישראל".
אביו של רנד פול, רון פול, ציר בבית-הנבחרים, ניסה פעמיים להיבחר כמועמד הרפובליקני לנשיאות, ונכשל. הוא נחשב עוין לישראל. פול הבן אמר, כי לעיתים קרובות הוא מתבקש להשמיע את דעותיו על ההתנחלויות, על עזה ועל איראן. "לאמריקה יש דעות על הסוגיות האלה, אך בסופו של דבר אלה החלטות שאתם צריכים לקבל. אינני חושב שאתם צריכים לטלפן אלי ולבקש ממני רשות לבלום את ברד הטילים מעזה".
לדברי פול, הסיוע האמריקני גרם לרבים בישראל לחשוב שהם "צריכים להתקשר לאנשים באמריקה כדי לקבל רשות להגן על עצמם". המחוקק הדגיש, כי הוא אינו מטיף להתנתקות אמריקנית מישראל או להפסיק לספק לה נשק. אנו צריכים למכור לישראל נשק, לא לתת אותו כמענק.
על הטיעון שכשלושה רבעים מסכום הסיוע חוזרים לתעשיות הביטחוניות בארה"ב, אמר פול שהבעיה בטיעון זה היא, שמגזר תעשייתי אחד - התעשיות הביטחוניות האמריקניות - נהנה ממיסים שמשלמים 300 מיליון אזרחי ארה"ב.