מגיע לנו לדעת את האמת. לדעת, שהמצב הכלכלי בעולם ובישראל לא מזהיר. לדעת, שהבטחות להגדלת תקציב המדינה ביותר ממאה מיליארד שקל הן סיסמת בחירות חסרת כיסוי. לדעת, שאחרי הבחירות תיאלץ הממשלה לקצץ קרוב ל-20 מיליארד שקל מתקציבה, ושקיצוץ כזה יפגע בהשקעה בתשתיות, בתנאי שכר ובשירותים החברתיים, ושזה יהיה כואב. כי מאחורי כל מספר בספר התקציב יש עובד, משפחה, ילד, קשיש.
מגיע לנו לדעת את האמת הכואבת לפני הבחירות. מגיע לנו לדעת, שעם חזון ואומץ פוליטי אפשר להפוך את המשבר הזה להזדמנות לשינוי שיביא את ישראל לצמרת המדינות המפותחות. יש לנו כוח-האדם הטוב ביותר בעולם. זו לא סיסמת בחירות, אלא עובדה. אין דרך אחרת להסביר כיצד הצליחה מדינה כה קטנה לתפוס מקום כה מרכזי בתעשיית ההיי-טק העולמית, במפת פרסי הנובל, ובאקדמיה האמריקאית שעם אוניברסיטאות-העילית שלה נמנים הרבה אנשי סגל שנולדו והתחנכו בישראל.
למעשה, בכל מקום שבו אנו נאלצים להתחרות, אנחנו מצליחים לייצר מצוינות ברמה עולמית. התובנה הזאת היא כל מה שצריכים לדעת כדי להצעיד את ישראל קדימה.
במדד התחרותיות של "הפורום הכלכלי העולמי" תופסת ישראל את המקום השמיני בסעיף החדשנות של המגזר העסקי, ואת המקום ה-37 בלבד בסעיף הדרישות הבסיסיות, הכוללות את תשתיות המגזר הציבורי, החינוך והבריאות.
כלומר, בעוד התעשייה הישראלית מצליחה להתחרות בהצלחה יוצאת דופן ביצוא תוכנה, פלסטיקה, חומרה, עיבוד שבבי, תרופות, נשק וציוד רפואי, הרי שבישראל פנימה אותה רוח יזמית לא מצליחה להוריד את מחירי המזון, מוצרי הצריכה, החשמל והדיור למחיר ממוצע ביחס להכנסה במדינות המערב.
הפער האדיר הזה בין מצוינות עסקית ואקדמית שאנו מפגינים מעבר לים, לבין הבינוניות של המגזר הציבורי ויוקר המחיה, אינו נובע מהבדלים ברמת כוח-האדם. במגזר הציבורי, בהיי-טק, אצל היצואניות המצטיינות ובחברת החשמל מועסקים אותם אנשים מצוינים שלמדו, גדלו, שירתו ועושים מילואים ביחד.
הבעיה היא - ריכוזיות והיעדר תחרות, שמאפיינים למרבה הצער חלקים גדולים במשק הישראלי. הבעיה אינה האנשים, אלא המצב שבו חלק גדול מההון האנושי הזה מצוי בקרטלים או במונופולים ציבוריים ופרטיים, שאינם מאותגרים מהתמרוץ והמצוינות שכופה סביבה תחרותית; ומכך שמאות-אלפי עובדים במגזר הציבורי סובלים מצורת העסקה מיושנת שאינה מתגמלת תרומה, קבלת אחריות ומצוינות, ולפיכך נידונים לדשדוש בבינוניות.
לדוגמה: הסיבה שהבנקים שלנו לא מורידים מחירים היא, שהם לא פוחדים מכם, אלא מהוועדים שלהם. כל זמן שלא יהיה לכם לאן לעזוב, הם יעדיפו לגבות מכם עמלות וריביות גבוהות ולא לפעול להתייעלות. העובדה שעשרות שנים לא נפתח בישראל בנק חדש, מעידה על כך שהרגולציה הישראלית צריכה להתרענן וליצור סט שקוף וברור של כללים ודרישות, שיקלו על פתיחת בנק כמו במדינות מתקדמות, ולקדם הקמה של בנקים אינטרנטיים, זולים ויעילים.
במגזר הציבורי יש ליצור מבנה העסקה חדש, וכלים חדשים להערכה, שיאפשרו תגמול על-פי תרומה, ייתנו יותר לעובדים שיתרמו יותר , ולא יקדשו אך ורק ותק וקביעות. תקציב השכר במגזר הציבורי עומד על 120 מיליארד שקל, קרוב למחצית מתקציב הפעולות השנתי של המדינה, כך שרפורמה כזו תחולל לא פחות ממהפכה.
לעמוד באומץ מול הוועדים הגדולים והטייקונים
ולבסוף, יש לעמוד באומץ מול הוועדים הגדולים והטייקונים, ולהבטיח את קידומן של רפורמות בחברת החשמל, בנמלים, בשירות הציבורי; להוריד מכסים ולאמץ את התקינה האירופית באופן שייצרו פה תחרות רבה יותר ביבוא, וכן להעביר במהירות בחוק את מסקנות ועדת הריכוזיות.
מגיע לנו לדעת את האמת. לדעת, שרבים מהפוליטיקאים הישראלים יודעים מה הצעדים הכואבים הנדרשים, אבל מעדיפים למכור לכם חלומות כי הם חוששים להתמודד עם טייקונים ועם ועדים גדולים. במפלגות הגדולות מורכב ציבור המתפקדים גם מאנשי הוועדים הגדולים המבקשים לקדם אינטרסים צרים, ולהבטיח לעצמם הגנה מתחרות על-חשבון כלל האזרחים. הלחצים שהם מפעילים מונעים מהפוליטיקאים שלנו לפעול ולדבר בזכות האינטרס הלאומי; ולכן הם נאלצים להעביר נושא, ולהסתיר מאיתנו את האמת.
בבחירות הקרובות יש הזדמנות נדירה לשנות כיוון וליצור סדר חברתי וכלכלי חדש, שיצעיד את ישראל לצמרת המדינות המפותחות. השינוי הזה יהיה כרוך בכאב, בזמן ובהתמודדות עם קבוצות אינטרסים, ועדים גדולים וטייקונים שמרוויחים מהסדר הקיים היום. זו לא סיסמת בחירות אלא המציאות, ואפשר לגרום לזה לקרות.
הכותב הוא יו"ר מפלגת "הבית היהודי"