טיוטת הדוח הסופי להיתכנות תעלת הימים בין ים סוף לים המלח חושפת את ההיקף הכספי וההנדסי האדיר של הפרויקט המדובר כבר עשרות שנים, שעלותו נאמדת ב-9.97 מיליארד דולר.
הטיוטה גובשה בספטמבר האחרון בידי מספר חברות הנדסה ואנרגיה גדולות עבור הבנק העולמי, שמוביל את התוכנית הגרנדיוזית, ובמרכזה קו להולכת מים שרובו תת-קרקעי - מצפון עקבה ועד צפון ים המלח. החברות הן COYNE ET BELLIER , Tractebel ו-KEMA.
כל הקו מתוכנן לקום מזרחית לישראל, בשטח ירדן, ועל-פי התוכנית המוצעת הוא יכלול מתקן ענק להתפלת מים ותחנות כוח הידרו-אלקטריות שיספקו חשמל ומים לירדן, לרשות הפלסטינית ולישראל. בקצה הצפוני שלו - הוא ימלא את ים המלח ויאפשר את בלימת ההתייבשות הטבעית של האגן הצפוני. בהעדר פתרון, בעיית ההתייבשות של האגן צפויה להחמיר בעשורים הבאים.
בסיכום טיוטת הדוח המפורט נקבע בידי הצוותים ההנדסיים שגיבשו אותו כי לתוכנית קיימת היתכנות כלכלית והכי התועלות הכלכליות הישירות שלה עולות על העלויות הכלכליות הגדולות של המיזם.
מיליארד קוב מים לים המלח
טיוטת הדוח כוללת סקירה מפורטת של היבטים רבים הקשורים למיזם, בהם התנאים הטופוגרפיים בתוואי השטח שבו מתוכנן המובל; ההשפעות הסביבתיות האפשריות של הזרמת מים מאזור עקבה לים המלח ומורכבותן; הסכנה של דליפת מים מקו ההולכה למי התהום; היקף ההתפלה הדרוש לפתרון מצוקת המים של ירדן - שעתידה להיות הצרכנית המרכזית של המים המותפלים; כמות החשמל הדרושה להפעלת המערכות רבות העוצמה שיניעו את המיזם; והמסגרת המוסדית שתנהל אותו - תחת מטריה של אמנה בין ממשלתית משותפת לישראל, ירדן והרשות הפלסטינית.
מחברי הדוח מציינים כי הכנת התוכנית הפיננסית נמצאת בעיצומה והיא תסתיים רק לאחר שיושלמו התייעצויות שוטפות שנעשות עם מוסדות מימון אפשריים. היעד הסופי של התוכנית, שמכונה "פרויקט מובל השלום ים סוף-ים המלח" הוא הצלת ים המלח מהתנוונות סביבתית, התפלת מים והפקת חשמל הידרו-אלקטרי במחירים סבירים לטובת תושבי ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית ובניית סמל לשלום במזרח התיכון.
על-פי התוכנית המומלצת, מדי שנה יוזרמו מים סוף לאגן הצפוני של ים המלח כמיליארד קוב של מים וזאת באופן שבכוחו למנוע את הירידה הקבועה במפלס הים בעקבות ההתאיידות הטבעית, ובעקבות הפסקת הזרמת המים אליו - עם הקמת סכר דגניה שבדרום הכנרת.
טיוטת הדוח קובעת כי המרוויחה המרכזית מהמיזם האדיר היא ירדן: בהקמת התעלה, הנחת הצנרת הגדולה ובניית המתקנים השונים שלאורכה יועסקו לפחות כ-1,700 איש, רובם הגדול מירדן וייתכן שאף מיהודה ושומרון. מלאכת הכרייה תיעשה באמצעות מערכות ייעודיות, ב-12 חזיתות עבודה שונות בו זמנית.
אפשר שמערכות חשמליות שישמשו את הצוותים באתרי העבודה יתבססו על רשת החשמל הירדנית. בכל מקרה, ירדן תיהנה מרוב המים שיותפלו לאורך המובל, ורשת הולכה חדשה שתוקם תאפשר את הזרמתם ממתקן ההתפלה עד אזור עמאן. מערך צנרתי מקביל עתיד להזרים מים גם לאזור הערבה.
הנזק לתיירות - 3 מיליארד דולר
אם הפרויקט כזה לא ייצא לדרך, מזהיר הדוח, מפלס האגן הצפוני של ים המלח יוסיף ויצטמצם ב-50 השנים הבאות, גם אם חברות תעשייתיות שפועלות בים המלח יחדלו מפעילותן. עיקר הפעילות התעשייתית באזור היא של מפעלי ים המלח מקבוצת כימיקלים לישראל שבבעלות משפחת עופר ומפעלי ים המלח הירדניים. בדוח צוין כי גם ללא פעילות תעשייתית באזור, בתוך 150 שנה יתייצב מפלס ים המלח על 550- מטר. כיום המפלס של ים המלח עומד על כ 425- מטר.
באין מובל שיסדיר באופן קבוע את הזרמת המים אל האגן הצפוני של ים המלח, תעשיית הכימיקלים עתידה להמשיך ולהתמודד עם הירידה במפלס. החברות התעשייתיות נוהגות לשאוב מים מהאגן הצפוני אל האגן הדרומי - שבו הן מחזיקות בבריכות אידוי להפקת אשלג. בעקבות הירידה הקבועה במפלס האגן, הן נאלצות "לרדוף" מדי כמה שנים אחר קו המים הנסוג. כך מפעלי ים המלח מתכוונים להקים בשנים הקרובות תחנת שאיבה חדשה, צפונית לנחל צאלים, בעקבות התרחקות קו המים מתחנת השאיבה הנוכחית.
טיוטת הדוח מתייחסת גם לירידה שניכרת בשנים האחרונות בהיקף הפעילות התיירותית באזור ים המלח ועל-פי תחשיבים שנעשו, ב-50 השנים הבאות עלות הירידה עשויה להסתכם בכ-3 מיליארד דולר.
בסוף הדוח המפורט צוין כי המוסדות שיממנו את המיזם האדיר עשויים להציב תנאים מוקדמים טרם הקצאת הכספים וזאת בין השאר בגלל ההקשר הפוליטי. הן עתידות לדרוש מגוון נרחב של בטוחות מסחריות, אימוץ של חוקי מים ושיטות עבודה שמוכרים מבחינה בינלאומית, מתן ערבויות ממשלתיות חד-צדדיות ואף תלת-צדדיות והתחייבות לפעול לפי סטנדרטים בינלאומיים: "עלות הסכסוך ויתרונות השלום עבור האזור הם עצומים", נכתב בטיוטה: "הפרויקט לכשעצמו אינו יכול להביא את השלום, אם הוא ייבנה כראוי - הוא יוכל להשפיע במידה מסוימת על תהליך השלום ופני הסכסוך".
