"תיקים פליליים צריכים להישמע בבית המשפט, לא בטלוויזיה". אלה מילים שכל עיתונאי צריך לחקוק על לוח ליבו, מכיוון שכל התנהלות החורגת מאמירה זו מהווה פגיעה ברורה, לפעמים קשה, בזכות האזרח למשפט הוגן.
מי שאמר את הדברים הוא שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, גדעון גינת, בהחלטתו אתמול (ב') לקבל את עתירתו של שמעון קופר, הנאשם ברצח אשתו ג'ני מור-חיים, נגד שידור תחקיר נגדו בתוכנית "עובדה", שתוכננה לשידור אמש.
הנימוק של השופט: חשש להפרת עיקרון הסוביודיצה, שלפיו חל איסור להשפיע על הליך פלילי המתנהל בבית המשפט. השופט הורה גם להפסיק מיידית את שידור הפרומואים לתוכנית.
שדרנית ושופטת
מי שקורא טור זה בוודאי זוכר שלפני יומיים כתבתי כאן שיש לאסור את שידור התוכנית ("להגן על הציבור מפני אילנה דיין", "גלובס", 13.1.13) מאותם נימוקים שעלו בבית המשפט. זו הפעם השנייה שאילנה דיין מבוקרת על הפיכת תוכניתה, "עובדה", למעין בית המשפט.
לאחר שדיין פוסקת את דינה, שהוא לרוב לא מחמיא לנאשם, היא מאפשרת לבית המשפט לומר את דברו. אלא מה? מכיוון שהכרעת דיין נמסרת לציבור מעל מסך הטלוויזיה, הרי שהוא זה שנחרת בתודעת הציבור, בעוד שהכרעת השופטים ידועה לציבור הרבה פחות. כך מוצאים אנשים את עצמם לעיתים זכאים בדין - אבל מורשעים בתודעת הציבור.
מעיין הרייטינג דורש הרשעות
התעלמותה של דיין מזכויות אזרח בסיסיות לא מפריעה כמובן לרייטינג, כי הקהל הרי מחפש שעשועים, והרשעה על המסך היא הצגה טובה. וזה מה שדיין עושה: היא מספקת לקהל את מה שהוא רוצה. כך היא מקבלת רייטינג שופע, וממשיכה בדרכה זו כדי שמעיין הרייטינג השופע לא ייבש אפילו קצת.
עפר ושטיח לרגליה
מעטים בלבד יודעים לאבחן את שיטותיה הבעייתיות של "עובדה". הרוב סוגד לדיין, ורוב עיתונאי ישראל הם עפר, לעתים שטיח, לרגליה. הם לא רק חוששים לומר מילת ביקורת עליה, הם חוששים אפילו לחשוב עליה בצורה ביקורתית. כי דיין מפעילה שיטות של טרור מילולי על מבקריה. עורכים וכתבים יודעים לספר על איומיה והתלהמותה כדי למנוע פרסומים ביקורתיים, אבל לגיטימיים, נגדה. ומה עם חופש הביטוי? כן, בהחלט, אבל לא לאחרים, בטח לא נגדה.
חזרה לסוביודיצה
אילנה דיין היא תופעה מסוכנת של כוכב טלוויזיה, המזכירה את השדרן המגלומני בסרט הקלסי "רשת שידור", המתחיל להאמין בכוחו - ובזכותו - להשפיע על סדרי עולם.
בתי המשפט, כך נראה, מתחילים להכיר את שיטותיה של השדרנית הנמרצת, אבל יש עוד שדרים עם פוטנציאל כזה. כדי לחסל את התופעה ההולכת ומתפתחת, חיוני לחזור אל ימי הסוביודיצה ולאכוף את החוק (הקיים!), שאינו מאפשר לאנשי עיתונות להשפיע על ההליך המשפטי.