אמצע נובמבר האחרון, ישראל מרותקת לדיווח הדרמטי: לראשונה מאז מלחמת המפרץ ב-1991 אזעקת אמת מפלחת את חוצות הערים בגוש דן, לב המדינה מטווח ברקטות ששוגרו מרצועת עזה בעיצומו של מבצע "עמוד ענן". באותו הזמן יושב דובר צה"ל, תת-אלוף יואב (פולי) מרדכי, בדיון עם הרמטכ"ל בבור בקריה.
"זאת לא הייתה הפתעה אסטרטגית. ציפינו לזה, כי כמה ימים לפני כן הנחתנו מכה אסטרטגית קשה על הזרוע הצבאית של חמאס. למרות התקיפה הנרחבת על מצבורי הנשק ארוך הטווח שלו, הנחנו שיש לחמאס יכולת שמאפשרת לו לבצע ירי מסוים לעבר המרכז", הוא משחזר בראיון מיוחד ל"פירמה" .
- ומה קרה בבור באותו הזמן?
"הדיון עם הרמטכ"ל נמשך. הרמטכ"ל המשיך לנהל את המערכה, אני ואלוף פיקוד העורף אייל אייזנברג היינו הגורמים הרלוונטיים לאירוע הזה. עליתי למעלה, הרמתי טלפון לאייזנברג כדי לברר מה קורה. כבר אז הבנתי איפה זה נפל".
בתוך דקות הוצפה תל-אביב בשמועות. "המשטרה כבר מדווחת שמצאה, כביכול, נפל. דיברתי עם אריאלה (אל"מ אריאלה בן-אברהם, ראש ענף יזמות בחטיבת דובר צה"ל - י"א ול"א), שאמרה לי שיש אנדרלמוסיה, הרבה טלפונים, צלצולים, פרשנויות. אומרים שהטיל נפל בראשל"צ, אחרים אומרים ברידינג, חלק טוענים שבכלל צפונית להרצליה. החלטתי שצריך להגיד את האמת".
מרדכי הכיר את האמת, שהייתה דרמטית הרבה פחות מהשמועות. בהוראת הצנזורה, שהגבילה פרסום מידע על מקומות הנפילה המדויקים, הוא היה מנוע מאמירה מפורשת. שיחות והתייעצויות טלפוניות בהולות עם קציני פיקוד העורף ובירורים עם הצנזורית הצבאית הראשית, תא"ל סימה ואקנין-גיל, הובילו ליציאתו אל המצלמות. "הייתי בדילמה. הרי יכולתי באותו הזמן לחזור לבור ולהגיד 'אחריי המבול'. אבל החלטתי לצאת אל המצלמות, אמרתי שאכן הייתה אזעקה בתל-אביב ושלא נמצאה נפילה על הקרקע. לא ניסחתי את הדברים מראש. חשבתי איך להגיד את הדברים בצורה הנכונה ביותר, כדי להוריד את מפלס המתח בגוש דן".
זו הייתה הופעתו השנייה של מרדכי מול המצלמות. הפעם הראשונה הייתה ביום שחרורו של גלעד שליט. "הייתי עסוק פחות בעצמי", הוא מודה. לדבריו, חשב בעיקר על המסר.
- אילו תגובות קיבלת?
"די הרבה חיזוקים. מאוד שימח אותי שאמרו לי שאני משדר אמינות גבוהה. בסופו של דבר, הקו המרכזי הוא שהמסר מדבר".
- אמרו על הופעתך ההיא שאתה מלחיץ.
"היו גם קולות כאלה, ועשיתי התאמה תוך כדי תנועה. לא באתי עם תפיסת עולם איך להיראות. האותנטיות מדברת, אי-אפשר לעטוף את זה בצלופן. אני יכול לשבת באולפן ולפרשן את יחסי מצרים-ישראל, רצועת עזה והאחים המוסלמים. אבל זה אולי היה מרשים חתך מסוים".
ממרחק הזמן הקצר שחלף מאז "עמוד ענן" ניכר בדובר צה"ל שהוא מרוצה. הכוחות הלוחמים סיפקו לו הישגים שאפשר לדברר ולהסביר; בשונה ממלחמת לבנון השנייה, המפקדים היו עסוקים בלחימה באויב ולא בעמיתיהם; אנשיו תפקדו כהלכה, והציבור זכה לגישה מלאה, שאינה מובנת מאליה, לצילומים בזמן אמת ולחומר ויזואלי ממאות תקיפות אוויריות ברצועה. הוא הגדיר שפה אחידה בין מפקדי חיל הים, האוויר, כוחות היבשה והמודיעין.
לתחושות הטובות האלה יש גם מעטפת אובייקטיבית חמימה בצורת סקר שבחן עבור חברת החדשות של ערוץ 2 את מידת אמון הציבור בבעלי התפקידים שהיו מעורבים בלחימה וזיכה את מרדכי באחד הציונים הגבוהים; בשבחים שהרעיפה עליו צמרת הברנז'ה התקשורתית, ואפילו רשת החדשות האמריקנית CNN סימנה את ציוציו התכופים בטוויטר אז כ"אחד מ-12 האירועים הטכנולוגיים החשובים של 2012".
אם פולי רוצה מאוד הוא יכול לנוח על זרי הדפנה, אבל הוא אינו מעוניין. למחמאות סביבו הוא מתייחס כאל מוזיקת רקע נעימה, בזמן שהוא צולל לתוך התחקירים שמנתחים את ביצועי החטיבה במבצע, "לקראת הפעם הבאה", שאולי עוד תבוא - ובמשמרת שלו.
מרדכי באמת יכול להרשות לעצמו לחייך. אמנם הטרור בעזה לא מוגר והפרחים לא פורחים בקנה, אבל כמו כל מפקד הוא מרגיש כשהיחידה שלו עומדת במשימותיה. "חטיבת דו"צ נמצאת בעיניי במקום מאוד נכון בתוך הצבא. היא זוכה למידת אמון גבוהה", הוא אומר.
- וזה בשונה ממידת האמון שהיא זכתה לו בעבר?
"לא בדקתי".
- ובכל זאת? הרי גם לפני שהתמנית לתפקיד דובר צה"ל היית בצבא, גדלת בתוכו, ראית וחווית מצבים.
"לא יודע".
סביר מאוד שהוא יודע, אבל תא"ל מרדכי מעדיף להיזהר בניסוחיו ולכן, לעתים קרובות מדי הוא מתפתל ומקפיד על מילותיו. הוא טוען שאף שהוא מחליף מילים פעמים רבות ביום עם הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, עם אלופי המטכ"ל, מפקדי אוגדות ומח"טים - בין אם בארבע עיניים, בטלפון או במסרונים - הוא רואה את עצמו משרת את צה"ל ולא את מפקדיו. "במהלך 'עמוד ענן', כל תכליתי הייתה לשרת את תכלית המבצע. כל עניין התדמית של הרמטכ"ל, כמו של ראש אמ"ן, של מפקד חיל האוויר או של מפקד חיל הים לא היה רלוונטי מבחינתי", הוא אומר בפסקנות.
- והתדמית שלך?
"בוודאות לא. כבר ביום הראשון שלי בתפקיד, הרמטכ"ל אמר לי 'פולי, תזכור שמה שחשוב זה הסיפור, ולא זה שמספר אותו'. ולקחתי".
הדברים נאמרים בסמוך לפרסום דוח מבקר המדינה בפרשת הרפז, שם חרדה לתדמית נראתה כמנוע דומיננטי בעבור צמרת הפיקוד בצה"ל. מרדכי לא כיהן בתפקידו בעת התפוצצות הפרשה המסריחה. "כשבאתי, הפרשה כבר הייתה בתחום הבדיקה של מבקר המדינה ולא נדרשתי לה באופן פורמלי", אומר פולי. "מבחינה תקשורתית, הוא טופלה בידי עורכי הדין הצבאיים שייצגו את עוזר הרמטכ"ל לשעבר, אל"מ ארז וינר. יש לי בעיה להתייחס לזה, אני מאוד מקפיד להיצמד לגבולות הגזרה שלי וזו פרשה גדולה, מורכבת ומסובכת".
- וירשת אותה.
"אולי, אבל לא השתלבתי בה ולא הייתי צריך. השחקנים המרכזיים בפרשה הזאת כבר לא נמצאים במגרש שלי".
בשונה מהרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שלאורך כהונתו הקפיד לא להתראיין לכלי התקשורת ולפחות כלפי חוץ הנהיג מדיניות של פרופיל תקשורתי נמוך, רא"ל גנץ מתראיין גם מתראיין. "הרמטכ"ל צריך לדבר, ולכן הרמטכ"ל מתראיין. במהלך המבצע בעזה חשבתי שלא נכון שהוא ידבר, וכך היה. הוא דיבר רק יום אחרי המבצע, כי מחובתו של הרמטכ"ל להסתכל אל עשרות אלפי חיילי המילואים, עשרות אלפי חיילי הסדיר, ועם ישראל".
- שגה הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי בכך שהנהיג מדיניות של שתיקה תקשורתית?
"אני לא חושב שהוא שגה. כל אחד וסגנונו. אני שגיתי בכך שהרמטכ"ל לא דיבר כל המבצע".
- ולמה הוא לא דיבר?
"כי חשבתי שמפקדים צריכים להילחם במלחמה, לא לדבר".
ענני העשן מעל עזה בקושי התפוגגו, כשימים לאחר המבצע הנרחב הובלטו בעמודו הראשון של "ידיעות אחרונות" תמונות של גנץ בלבוש אזרחי, מלווה ברעייתו רויטל, במופע של הזמרת נורית גלרון במועדון זאפה בתל-אביב.
- זאת עבודה שלכם?
מרדכי צוחק: "האמינות מנצחת את הכל", הוא אומר, מנתק את האייפון שלו מהמטען (אחד מתוך מלאי גדול של מטענים שהוא מחזיק בטענה שהם נשרפים לו), מדפדף בין המסרונים ומוכיח שהרמטכ"ל הופתע בידי צלם בעת שהגיע לבילוי במועדון.
*** הראיון המלא ודירוג 100 המשפיעים בתקשורת - במגזין "פירמה".
