באחד המערכונים הפחות מוצלחים של תוכנית הרדיו הפופולרית "שי ודרור" של שי גולדשטיין ודרור רפאל, שוחח רפאל עם בן דמותו של איש החדשות של גלי צה"ל, שיבל כרמי מנסור, על מוצאו הדרוזי שמסייע לו כביכול בהתנהלותו בתחנה הצבאית. גולדשטיין, שגילם במערכון את מנסור, סיפר לרפאל כי הוא מגלגל עלי גפן תוך כדי הגשת החדשות, משמש כגשש של התחנה כשצריך לאתר דיסקים ישנים, וגם כי קיבל הוראה ממפקד גלי צה"ל להביא כנאפה מהכפר "או שהוא זורק אותי מהתחנה לכל הרוחות".
את מנסור, 23, הקריין הדרוזי הראשון שמשרת בגלי צה"ל, המערכון הזה לא הצחיק וגם לא הטריד במיוחד. "זה היה מערכון מאכזב, לא מספיק טוב ויותר מדי סטראוטיפי, שפשוט לא הצחיק אותי. סטראוטיפים יש לך היום בכל מקום. לא נעלבתי, אבל החיקוי היה כל כך רחוק ממני. אולי אם החיקוי היה דומה לי יותר זה היה מצחיק", אומר מנסור ל"פירמה". באותה נשימה הוא מודה כי כמה מחבריו דווקא נהנו לצחוק על חשבונו. "חברים שלי דווקא אהבו את המערכון וצחקו עליי מלא", הוא אומר בחיוך.
ריאיון עם אדם כמו מנסור תמיד טומן בחובו מלכודת. מצד אחד, אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שהוא חריג בנוף התקשורת בארץ בגלל היותו דרוזי. מצד שני, מנסור הגיע לאן שהגיע בזכות תכונותיו האישיות, כישוריו ואופיו, וללא קשר לעדה שאליה הוא משתייך. באין מנוס נפנה לעובדות.
לצבא ההגנה לישראל, כור ההיתוך של המדינה הדמוקרטית שכל אזרחיה שווים, לקח כ-60 שנה לאתר, מבין מאות אלפי מועמדים, אזרח ישראלי בן הדת הדרוזית שמתאים לשרת בתחנה הצבאית. על מנסור הכבוד הזה נפל כמעט בהפתעה. "ב-2006 קיבלתי כמו כל החברים שלי צו ראשון. יחד עם הצו הגיע אליי זימון להציג מועמדות לאשכול 'דוברות ומידע' בצה"ל. חשבתי שאני עומד לעבור מיונים רק לדובר צה"ל וניגשתי אליהם, אבל תוך כדי המיונים התברר לי שאני נבחן גם לגלי צה"ל", הוא מספר. "ידעתי מה זה גלי צה"ל והקשבתי לתחנה מדי פעם, אבל בתחילה לא ידעתי שהאפשרות להגיע אליה קיימת עבורי. כשהבנתי שזו אופציה אמרתי לעצמי שאני חייב לנסות. לא היו לי ציפיות גדולות וגם לא הרגשתי שאני מצליח במיוחד במבחנים, בעיקר בקטע של המוזיקה, כי יש לי מנעד מוזיקלי מאוד מוגבל וזה היה נדבך חשוב. בוא נגיד שיש לי דיסק אחד של הקילרז שמתנגן אצלי בלופ כבר 3 שנים, אבל התקבלתי".
את הבשורה על קבלתו לגלי צה"ל גילה מנסור, למרבה האירוניה, באמצעות התקשורת, כשאתר nrg פרסם שגלי צה"ל קיבל לשורותיו לראשונה חייל דרוזי. "כשנודע לי שהתקבלתי היו לי חששות, אבל הם היו אמורפיים - לא ידעתי בדיוק ממה לחשוש".
- אין כאן כניעה לתרבות רייטינג ש"מאכילה" את המאזינים במידע חלקי ובאופן תמציתי מדי?
"לא. צריך לזכור שלגלי צה"ל יש את תוכניות האקטואליה הטובות ביותר שהן בנוסף למהדורות החדשות. וחוץ מזה, עם הנוער שלנו היום, אם נאכיל אותם בכפית את הביס הראשון וזה יפתח להם את התיאבון, אז זה טוב. אם האופן שבו אנחנו מגישים את החדשות יפתח שער למי שלא מתעניין במתרחש ויגרום לו להתעניין במה שקורה, אז זה מצוין".
- איך אתה מרגיש עם זה שלמעשה אהוד גרף הוותיק הוזז מהתחנה כדי לפנות לך מקום?
"אני לא מתעסק בזה. מבחינתי, קיבלתי הצעה מירון דקל להיות חלק ממהלך כולל שהוא מעבר לאישיות אחת או שתיים. אהוד גרף לא הוזז כדי לפנות לשיבל כרמי מנסור מקום. היה פה מהפך שהוביל מפקד התחנה, ואני שמח שהוא מאמין שאני ראוי להיות חלק ממנו. מן הסתם בתפקידים כאלה, כשמישהו נכנס, מישהו אחר יוצא".
- בעצם נכנסת לתפקיד של עדי טלמור המיתולוגי. מה דעתך על הסיפור האישי שלו?
"הכרתי את עדי די טוב יחסית לחיילים אחרים שעבדו איתו. עשיתי הרבה שבתות וחגים, כך שיצא לנו להיפגש ולדבר די הרבה. לא מעט שיחות גלשו גם לנושאים אישיים. ראיתי אותו בפעם האחרונה יומיים לפני שהוא טס לשווייץ, הוא היה קצת צרוד ושאל לשלומי, וכששאלתי על הצרידות הוא ענה 'סע בזהירות' והלך בפתאומיות. זה לא היה מתאים לעדי, שנהג לספר לי במשך דקות ארוכות על ערי אירופה שנהג לבקר בהן כל כמה חודשים. הוא היה איש מלא קסם, אולי לא מקסים במובן הקונבנציונלי, אבל מלא קסם. וזו מחמאה גדולה אפילו יותר, לדעתי".
- אתה מרגיש שאתה צריך להיכנס לנעליו?
"אני לא רוצה להיכנס לנעליים של אף אחד. יש יותר מדי קריינים שנשמעים אותו הדבר, עם אותן אינטונציות ומניירות, בין אם הם מקריאים ידיעה על רצח או על עליית מפלס הכינרת. חוץ מזה, הייתי הולך לאיבוד בנעליים של עדי. הוא קריין החדשות היחיד שהיווה השראה גדולה עבורי".
- נתקלת בקושי להיות בן מיעוטים בישראל?
"אני יכול לספר לך על מקרים, אבל חבל לי להפוך את זה לנושא הריאיון. אספר לך מקרה אחד: שבועיים לפני הגיוס טסתי עם חברים לחו"ל. לתור בנתב"ג לקראת הטיסה הגענו ראשונים ומאוד נלהבים. כמו שקורה תמיד ניגשה אלינו הבודקת הביטחונית, לקחה מאיתנו את הדרכונים וביקשה שנמתין שנייה בצד. ראינו איך לאט-לאט מגיעים שאר הנוסעים בטיסה ועוקפים אותנו אחד אחרי השני, בזמן שאנחנו ממתינים בצד. הייתי פחות תמים ויותר מעורב מהחבר'ה שלי והבנתי שזה לא יעבור חלק, אבל ראיתי איך ככל שהזמן חולף החברים שלי הולכים ומרכינים ראש מחמת הבושה. זה הסתיים רק אחרי ששלפתי את צו הגיוס שהיה אצלי במקרה בכיס וצעקתי לעבר הבודקת הביטחונית: 'זה מה שאתם עושים למי שמתגייס לצבא עוד שבועיים?'. היא עשתה לי ששששש והעלתה אותנו לטיסה".
ההצעה הנכונה בזמן הלא נכון
הקול של מנסור מוכר כמעט בכל בית בישראל, אבל דמותו נחשפה בראשונה בתוכנית הטלוויזיה "אחד נגד מאה" בערוץ 2, שם הופיע לפני כשנה. ההפקה של התוכנית שמעה על מנסור ופנתה אליו בבקשה שיגיע למיונים. כהרגלו, גם כאן עבר מנסור את המבחנים בהצלחה, הופיע בתוכנית כאחד שמתמודד בשאלות טריוויה מול מאה אנשים, ויצא ממנה עם 66 אלף שקל.
למרות הכסף שקיבל, החוויה לא הייתה מושלמת. משפט תמים שאמר מנסור במהלך התוכנית התפרש באופן לא נכון וגרם לו עוגמת נפש. כעת, מבקש מנסור להבהיר את הדברים. "כשהשתתפתי בתוכנית אמרתי שאני לא מייצג את הדרוזים ולא נושא את הדגל של החברה הזו. זה התפרש ממש לא נכון, כאילו שאני מתבייש בהיותי דרוזי או מתנער מהחברה הדרוזית. אבל האמת היא בדיוק הפוכה - התכוונתי שזה לא חייב להיות דבר מיוחד שדרוזי נמצא איפה שאני נמצא".
- אתה חושב שבעקבותיך יבואו לשרת עוד דרוזים בגלי צה"ל?
"לצערי לא. הסיכוי שדרוזי שנולד היום יתקבל בעוד 18 שנה לגלי צה"ל הוא נמוך מאוד. אני גם לא חושב שהוא השתפר במשהו בגלל שאני התקבלתי לתחנה".
- עשית אודישן לחדשות ערוץ 2 ולא התקבלת. המעבר לעבודה בטלוויזיה הוא משהו שאתה חולם עליו או סתם הזדמנות שבחנת?
"התשובה השלילית שקיבלתי מערוץ 2 הייתה התשובה השלילית הכי חיובית שיכולתי לקבל, אז זה היה בסדר. ב-2010, שבועיים אחרי שהשתחררתי, התקשר אליי חיליק שריר (סמנכ"ל התוכן של חדשות2 - חמ) ואמר לי שהם רוצים שאבוא לאודישן. בשיחת טלפון הוא הסביר לי שהוא היה טוב בסך-הכול - אופן ההגשה, הביטחון העצמי, האינטונציה, אפילו העריכה הייתה 'סבירה יחסית למישהו שלא ערך חדשות בעבר' - אבל שאני פשוט נראה צעיר מדי, מה שללא ספק היה נכון אז.
"מבחינתי זו הייתה ההצעה הנכונה בזמן הלא נכון, אבל אתה לא אומר לא להצעה כזו. לא הייתי מגדיר את זה כ'חלום', אבל זה גם לא עוד רעיון שהשתעשעתי איתו. עד עכשיו בכל פעם שניסיתי לחזות את עתידי התבדיתי, ובגדול, אז אין לדעת. בטווח הנראה לעין אני רואה את עצמי ממשיך ללמוד מהאנשים שאיתם אני עובד בגלי צה"ל, וכל עוד אני רואה שאני מתפתח כאיש חדשות ועיתונאי, אני כאן. ניתן לי פה קרדיט ענק, וחובת ההוכחה היא עליי, אני לא רוצה להיות עוד קריין חדשות שעומד בסטנדרט".
*** הראיון המלא ודירוג 100 המשפיעים בתקשורת - במגזין "פירמה"